בננות - בלוגים / / שכר מינימום
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.   

שכר מינימום

 

שכר מינימום

 

בין היתר אני מורה ועובדת עם נוער אוטיסטי בחופשות. הנאה , סיפוק ..לא תמיד.

מאחר ואיני יכולה לעבוד לבד, מצרפים אלי בדרך כלל סיעת. רוב הסיעות פורשות אחרי קייטנה

אחת . הסיבה: הן עובדות כמעט כמו המורות ומקבלות שכר מינימום. חברות כוח האדם שדרכן כולנו מועסקות, זוללות את הפרשי השכר שאמור היה להיות משולם להן.

באחת החופשות עבדתי עם אישה בת שישים שנקרא לה לצורך הסיפור.. צבייה.

 

        יום בקייטנה

————————

 

צבייה יושבת מולי ולא מפסיקה להיאנח."הרגל, הרגל."

" כואבת?"

" כן ."

" למה באת?"

" רק בגלל בעלי, הוא לא נותן לי כסף, אפילו לא למכולת , ואין לי מקצוע, אני מוכרת ככה בקונפקציה דברים שאני סורגת, זה לא מספיק, הרגל הזאת עוד תהרוג אותי."

                                                  

" מה יש לך?"

" נו מה, בריחת סידן, דלקת, את אוכלת טוב?"

" ככה לא תמיד ."

" ומבשלת."

" כן."

" משפחה קטנה אה?"

" יחסית למי?

" לי יש 9 ילדים ."

" אז כן."

" אחרי השישי כבר נשברתי , אבל הרופאים לא הסכימו לקשור לי את החצוצרות, אז המשכתי, אני לא לקחתי אמצעי מניעה.פחדתי שזה לא יעשה לי טוב. "

" הבנתי."

" וכמה טיפלתי בהם, והאוכל שבישלתי, כל היום חשבתי מה לבשל, אין אצלי טבעול  ואצלך?"

" המממ."

" זה עושה ילדים אנמיים."

" כן."  

" מה בישלת לשבת ?"

" האמת.."

" חמין, בטח חמין, אבל תכיני לבעלך גם רולדות , לילדים."

" כן."

" מה אצלך הכי, את יודעת, אני רוצה ללמוד."

" תעזבי."

" למה?"

" את מריחה מה שאני מריחה?"

" מהכיוון של גילי?"

" כן, נראה לי שברחו לה הצרכים."

" כואבת לי הרגל."

" הבנתי, אני אקח אותה למקלחת , רק תדאגי לה לבגדים."

" חס וחלילה, אני לא נכנסת לחדרון, זה רק מורות נכנסות."

" רק תבדקי לה בסלסלה."

" לא מה פתאום."

 

אני ניגשת לגילי שמתבשלת בצרכיה. חסן, שהוא אב הבית של המקום, עוזר לי למצוא עבורה תחתון הולם. היא נשענת עלי עם כל כובד משקלה ואני גוררת אותה בשארית כוחותיי  אל עבר המקלחת. אני מפשיטה אותה ומעמידה אותה לצידי  ערומה . המים הנובעים מראש המקלח כמעט שוטפים את שתינו. היא מרירת וטופחת חלושות על סנטרה המחודד . ניכר בה שהיא נהנת .

 

אחר כך אני מחזירה אותה לכיתה. צבייה יושבת שם , עדין  באותה תנוחה. עיניה דומעות .

" למה את בוכה?"

" נזכרתי באחי , איך נתנו לו את כל הירושה שלנו, כי הוא בן וככה כתוב בתורה."

" בתנאי שהבת מקבלת מספיק רכוש בחתונה."

" קדחת , כלום לא קיבלנו  ועכשיו אימא שלי חולה ומי מטפל בה, הוא?"

" העיקר שיש לך נחת מהילדים."

" כן, אני יוצאת קצת לפני הזמן בסדר?"

" לא, יש לנו כאן את אמיר והוא אפילפטי זה מסוכן, ועוז יכול להתעצבן ולהיות אלים."

" שום דבר, עוז היה ילד טוב כל היום , ותכף המלווה של אמיר באה,  היא בטח כבר בחוץ , אני יקרא לה."

" תקשיבי."

" תשמעי בשביל העשרים שקל שמשלמים לי פה לשעה, את לא רוצה שאני יזניח את אמא שלי .. והרגל."

" חכי רגע."

" נו על עשר דקות תעשי לי סיפור."

" המון יכול לקרות בעשר דקות, אלה לא ילדים רגילים."

" זה רק בגלל אמא שלי.."

" הבנתי , אבל אלה ילדים.."

" אוטיסטים. זה התיקון שלהם מסכנים, אימא שלי כבר בקושי יכולה לאכול, מי יבשל לה אחי , תחשבי?"

" לפחות תודיע לאחראית שתביא לפה משהי."

" היא בין הכיתות, אי אפשר למצוא אותה."  

" אז.."

 

הלכה.. זה באמת לא שכר הוגן, אני מנסה להצדיק אותה בליבי. כשנותנים את הנשמה זה לא תמיד הולך עם תואר שני.

בינתיים אני לבד , עם גילי ,ילדה-אישה , שיורקת סביבה במקום לדבר    וסובלת משלשולים כרונים, אמיר שהוא  אפילפטי,ו..

כשצועקים מספיק חזק, חסן מגיע , ואז ההתקף האלים של הנער החסון שיושב שם בפינה השמאלית , יכול להימנע .    

 

 

 

7 תגובות

  1. איציק אביב

    תיאור אמין שאומר מה שצריך.
    הדיאלוג בין השתיים כתוב טוב מאוד.

  2. מיכל ברגמן

    זה כ"כ נכון וכתוב מצוין. מה אפשר להגיד לה עבור 20 ש"ח לשעה? ומצד שני המטופלים. תיאור אמיתי ובמידה.

    • תודה. זה באמת מצב מקומם מאד, שמזלזל לדעתי באוכלוסיה חלשה, שנזקקת לטוב ביותר.
      לצערייש גם מי שעושה רווחים הגונים על המסכנות שלהם.

  3. נבזי לקפח אותה בשכר, אבל אם היא כבר בעניין, שיהיה להמוסר עבודה ותעשה את מה שנחוץ. בשעת אסון שום תירוץ לא יעמוד לה – לא הרגל, לא בריחת הסידן, לא אמא שלה ולא הפחד מפני אמצעי מניעה.

  4. יהודית, בלי כוונה נמחקה לי תגובתך וכן גם אני חושבת שזה מזעזע.

השאר תגובה ל אביטל ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת