תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.   

אש

באותו יום שרבי שמעון בר יוחאי עמד להסתלק מן העולם, התאספו אצלו תלמידיו הגדולים והיה רבי שמעון שמח שמחה גדולה. באותה שעה סובבה אש את הבית ויצאו כולם וישבו מבחוץ, ורק התלמידים המיוחדים נשארו בבית. אמר רבי שמעון: השעה היא שעת רצון, ואני רוצה לבוא בלי בושה לעולם-הבא. יש דברים חשובים וקדושים שלא גיליתי עד עתה, הם היו נסתרים בליבי, וכעת הגיעה השעה לגלותם לפני השכינה ולהכנס בהם לעולם-הבא. אמר רבי שמעון: רבי אבא יכתוב ורבי אלעזר בני ילמוד בפיו, ושאר החברים ידובבו בליבם את הדברים שאומר עתה. והיה רבי שמעון דורש בדברים גדולים ועמוקים העומדים ברומו של עולם.

כשהגיע רבי שמעון לקראת סיום דבריו, ואמר את הפסוק – "כי שם ציוה ד' את הברכה, חיים עד העולם", אמר רבי אבא: 'לא סיים המאור הקדוש – הוא רבי שמעון – לומר 'חיים', עד שנפסקו דבריו, ואני כתבתי וחשבתי לכתוב עוד, ולא שמעתי ולא הרימותי את ראשי, כי האור היה גדול ולא יכולתי להסתכל ובתוך כך נזדעזעתי. שמעתי קול קורא ואומר: "אורך חיים ושנות חיים יוסיפו לך". ושמעתי קול אחר: "חיים שאל ממך נתת לו". כל אותו היום לא נפסקה האש מהבית ולא היה מי שיגיע אליו, אל רבי שמעון, כי לא יכלו מפני האש והאור שהיו מסבבים אותו. לאחר שפסקה האש ראיתי את המאור הקדוש קדש הקדשים רבי שמעון, שנסתלק מן העולם, שנתעטף, ושופר על ימינו, ופניו צוחקות. התחילו החברים בבכיה ולא יכלו לפתוח את פיהם'.

 

 

משום מה במשך שלושה עשורים לפחות הייתי בטוחה כי הדלקת המדורות היא בגלל בר כוכבא שהדליק מדורות בזמן המרד המפורסם, כך לימדו אותי בבית הספר הממלכתי ומעבר לכך לא דרשתי. המקור הזה שנותן סיבה שונה לחלוטין, הועלם.

אך לא אש מחלוקת נזרע היום . רבי שמעון בניגוד לרבי יוחנן בן זכאי שפחד מרגע נטישת העולם, כי לא ברור היה לו לאן מוליכים אותו, כי הרי יש שני דרכים. ומשה רבנו שהצטער שנילקח בטרם יראה את א"י , רבי שמעון היה שלם עם עצמו ואם התיקון שביצע ועלינו לשמוח איתו ועם אש התורה שלא תכבה לעולם.

————————————————————————————————–

2 תגובות

  1. יוסף עוזר

    נוגע ללב ובכל זאת
    נראה שיותר מטריד אותנו לא המקור האגדתי, לא הטקסט התמים המקורי אלא מטריד, מאד מטריד, מה קורה לנו היום, מה מוביל אותנו היום, השיירות ההולכות להלל את רבי שמעון שבות הביתה – ובבית שבים אל השנאות בין חצרות המאמינים. זוהי האמת שחובה על הכותב עברית מודרנית להתייחס אליה. לפער האדיר בין כוונות הטקסט הקדום המדבר על אור וזוהר לבין מי שמקיים אותו כיום ושוכח לשוב מהמדורה שכבתה – ולחמם את לב הזולת. המאמינים בטקסט רחוקים מלהוות דגם מופתי למה שהוא מייצג. את המדורה הזו אי אפשר לכבות?!

    • אביטל קשת

      כן זה אכן מטריד. אבל נשען על יחידים ועל עצמינו, קודם כל, את האחר קשה לשנות.

      אני לצערי די בורה במקורות , וכאשר אני נחשפת, אני מתפעלת וכותבת.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת