בננות - בלוגים / / מה עוד אפשר לכתוב
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.   

מה עוד אפשר לכתוב

 

ביום פטירתו של הרב עובדיה יוסף, היו הרחובות ריקים מאדם. נסעתי בערב לשיעור פילאטיס והגעתי תוך דקות ספורות.  המורה העבירה שיעור קל להפליא, גם היא נדדה הרחק מאיתנו. בני נסע ללוויה ומשם התקשר נסער ודיווח על צפיפות איומה, גרונו היה חנוק, גם חתני נסע אחרי לילה שלם של לימוד בלי דקה אחת של שינה.

 

מה היה בו ברב עבורי, הרי לפני חזרתי בתשובה סחתי לידיד קרוב שהפך לרב, שהוא קשיש הזוי שמדבר שטויות. בעיקר על נשים ולא רק.  והלה ספרדי מבית שמקורב לש"ס גער בי בחביבות ואמר שהתקשורת לא מבינה פסיק ממה שהוא דורש, כולל ההומור.

 

שנים אחר כך בדירה אחרת, האזנתי לדרשותיו, ואף אני הופתעתי מכך שמילה אחת שהפסדתי  הפכה אותי לתועה וטועה בסבך הרעיוני המורכב.  ואז גם התודעתי לפועלה המבורך של ביתו שיסדה בית ספר לעבודה סוציאלית שיועד למגזר החרדי, נו כנראה שאכן בעברי הייתי בורה.אחר כך התעקש בעלי להתפלל במניין ספרדי, ואנו הסתופפנו בקרב הציבור הזה, כמו הייתה לנו אליו שייכות קדומה.

 

כעת שהלב ממאן להשלים עם כך שהוא פועל בעולם שאינו בהישג ידינו, אני מבינה  שלקחנו אותו כיותר מידי מובן מאליו ,כולנו, הרי ללוויה הלכו גם אשכנזים, אברכים ליטאים, חסידים, חובשי כיפות סרוגות, אנשים שרק שומרים חגים ולעיתים שבתות, היו שם אנשים מכל שדרות העם.

אם לחשוב שרוב המשתתפים היו גברים, נבין שלפחות עוד חצי מיליון נשים שחששו להירמס תחת רגלי ההמון, חשות את הצער העז הזה בליבן.

 

זוהי כוחה של תורה, שהיא מלכדת ומאספת, וכמו שכתבתי כאן גם אחרי יום כיפור, יש ביהודי  ניצוץ ששום אמצעי לא יוכל לכבות. וכשהוא ניצת אפילו אומות העולם פתאום מעניקות לו את הכבוד הנכון.

 

לפני שנים רבות אחי ביקר אצלו ושאל אותו אם כאשכנזי חוזר בתשובה מותר לו להתפלל בנוסח הספרדי, הרב ענה שכל מי שנולד כאן וחי כאן, הוא בעצם ספרדי.

 

מאז אחי עבר כמו כל חוזר בתשובה מעברים, וכיום הוא מתפלל בנוסח אבותיו האשכנזים, אך לומד לרבנות בכולל ספרדי, שסובל כמובן כעת, כמו כולם, מבעיות תקציביות חמורות.

אז אולי גם על כך נאסף פתאום המון כזה גדול, בלי להפעיל שום אמצעי לא הולם, הוא זעק בשקט, די לרמוס אותנו, אנחנו קיימים , די לשנאה. זהו מדינה שורשית במלוא מובן המילה  ולא מערבית כמו כל אומות העולם, די לחקיינות.

 

דבר נוסף חשבתי הוא על עולם הרבנות שבו איש קשיש עוד יכול להיות בעל משמעות ועמדה, לעומת העולם המערבי בו בגיל חמישים כבר מיצית את כל מה שהיה באמתחתך, וכעת צא לנו מהתמונה.

 

התורה היא סם החיים, היא עץ החיים למחזיקים בה, כל מילה חקוקה בסלע , ובכל זאת איני יכולה להסיר מעל ליבי את טבעת הכאב שמתקשה להתרגל להעדר הבלתי נתפס הזה.

אבא עזור לנו, מלא את מקומו, ושלח לנו משיח , כי אין מלבדך, ומלבדו.

 

2 תגובות

  1. רקפת זיו-לי

    אני איני מחסידיו של מושא הפוסט אבל אני לא יכולה שלא להסכים איתך עם המשפט בזכות המשמעות שיש לאדם קשיש בעולם הרבנות, זכות שמכבדת ניסיון חיים ולא את חן הנעורים

    • סביר להניח שאת חושבת עליו כפי שחשבתי אני בעבר. אבל כאמור יש חיים מעבר לתקשורת, כך נראה גם במסע הזה, ויש המון שכנראה אמצעי התקשורת מרחיקים בכוונה . והופכים ללא לגיטמי ופתאום מגלים שהוא קיים. זו אכן הפתעה וכדאי לערוך חשבון נפש כללי על זה.
      ויש אדם שהפחיד אותם ולכן יכלו להיות שם גם ארבעה מיליון, הכל תלוי בתחבורה.

      וכמובן שמסכימה איתך לגבי הרבנות ובכלל.

      תודה יקרה.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת