אין שטחים מתים

 

 

 

Normal
0

false
false
false

EN-US
X-NONE
HE

MicrosoftInternetExplorer4

לכאורה לא היינו אמורים לאהוב חסידות, זאת למרות הרעש והלהט, אהבת החברים והדיבוק בקדוש ברוך הוא . אפילו הניגונים הסוחפים לא ישכיחו מאיתנו את זה שהחסידות פרושה חובות. חובות וסריקה מתמדת של הרגעים והדקות, המילים והמחוות.

ואכן לנו ככותבים אולי קשה הדבר שבעתיים. הרי הכותב הופך את המילים לדיפוזיות משהו, נותן לתחושות להתפשט כמו כתם דיו על פני הדף. מתאמץ להיות כמה שיותר מרובד, מצד שני לעורר הזדהות. וברגע שאתה מעורר אותה, אתה אנושי. אנשים מזהים בטעויות שלך את עצמם, ואולי זו בכלל לא טעות הם חושבים, דלת מסתובבת, ועוד דלת מסתובבת, כל האפשרויות היו פתוחות, כמו חלונות קופצים על פני המסך ואתה הסתקרנת, דילגת פנימה, מה קרה.

והחסידות טוענת שאין שטחים מתים ואין שתי אפשרויות. הכל צריך להיות מוקדש לאהבת השם. הכל. הגוף, הנשמה. אין רגע של אולי, אין רגע של תערובת מערפלת. תערובת היא כבר שעטנז עבור החסיד המחפש את ההקפדה.  

לדוגמא: אדם משתוקק לאכול, ואכן אוכל ואפילו מברך והכל על פי דקדוקי השולחן הערוך, על פי החסידות, אם אכל רק בשל גרגרנות, הרי שחטא, משום שאכילה צריכה להיעשות רק לצורך עבודת השם שלו. בכך שינתה החסידות מן ההנהגה שהייתה לפניה, ואף הקשתה.

אצל חסידי חב"ד למשל אין פרקי חזנות, כל אדם עומד לבדו לפני בוראו, והרבי מקוצק כבר טען שהחזן עסוק בלהקשיב לקולו ולא לתפילתו. לכן אפילו התפילה של חסיד חב"ד, שעומד כולו התנדנדות  מהדהדת לפני קונו,היא עמוקה, עקשנית, אך בטח שהיא חסרה את המוזיקליות הסוחפת הידועה של בתי הכנסת הספרדים למשל. ( וזה לא שאין ניגונים שליח ציבור ועוד). אך בית הכנסת מונהג אחרת מהמורגל בקהילות האחרות.   

אז מה יש לנו מהחסידות הזאת, ולמה היא בכל זרם שהולך וכובש מקום  בעולם. אולי דווקא המוחלטות הזו בעולם שנותן אישור , כרטיס מעבר חופשי, אל מול פיתויים סתמים, עוד פעם זפזפת ואז חמדת לצון, ואז.. השכמת קום לעוד יום של עבודה והבוס אמר.. והאישה התלוננה, וכל זה שמתקשקש מבקש לחדד,  והחסידות כמו העלומים גוררת אותנו לרצות להיאחז בה.

ואולי הטבע האלוקי הזה לחפש את האמיתי בצורה מוחלטת, האש הזאת שבוערת בתוך הנשמה, תובעת מאיתנו להציץ ולעיתים אפילו להיפגע. פגיעה היא כמובן בעולם של העלם, בו אדם שנובר בקיום המצוות יכול להיחשב לשונה, לא זורם, ואפילו לאבד את משרתו( ספרו לי על זה).

וזה לא שאין סטיות אצל אדם כזה או אחר, הן מתרחשות כל דקה, נחת ,חלמת בהקיץ במקום ל… כמה זמן בוזבז מחייך, זמן שלא יחזור לפחות לא בגלגול הזה על שטויות. מצפון מיוסר לא יעזור, רק הטמעה שהיא לעיתים איטית ובכל זאת מתגמלת. דחיסת הטפל והעיקר, גלישה אחרי שעשוע מספק, שאתה כמו מסתנן מלקט עוד מכאן ומשם.  שבחים עידוד, מחמאות, לא משנה על מה. החורים הקודחים מהילדות לא מניחים לך. הם שם בתוך זרימת הדם אל הלב.   

ובכל זאת מה לא תעשה למען הרגע הזה בו אתה יוצא אל הלילה אחרי שיעור חסידות, מצטנף בהילה שנעה ברכות מעל ראשך, מניח לה לזעזע. את צמרות העצים ואת המכוניות שעוד יחלפו על פניך, הרגע הזה הוא כה יקר, שאתה מנסה לאמץ אותו לחזה ארוכות ולשאת משהו ממנו אל שאר ימות השבוע, מתחנן על נפשך שהקב"ה ימצא אותך ראוי ויעניק לך את הזכות  להיות מכוון אליו, אל היחיד שייצב את הרעד הרעב הזה.   

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-style-parent:"";
line-height:115%;
font-size:11.0pt;"Calibri","sans-serif";
mso-fareast-"Times New Roman";}