כל הגדול מחברו, יצרו גדול ממנו

 

 

Normal
0

false
false
false

EN-US
X-NONE
HE

MicrosoftInternetExplorer4

תקופת החגים עוברת לכן ואז התחושה "שנפטרנו" מהיום כיפור הזה ואנחנו ממשיכים לדהור לכייף של חול המועד קצת מטעה.

על פי המקורות האפשרות לשנות את הדין קיימת למעשה עד חנוכה. והשמחה הנדרשת בחול המועד שם נאמר " ושמחת בחגך והיית אך שמח" היא על מנת לפזר שמחה לשנה כולה ושוב לבקש המתקת מה בדין. ובנוסף להראות לקב"ה שמה שלא גזר, הוא המלך, המלכנו אותו עלינו בראש השנה וכעת אנו איתו בחגיגה, אנו אוהבים אותו ואת תורתו.

לכן אחזור במחילה מכם קצת ליום כיפור הזה. באופן אישי עלי עבר צום קצת מייסר, אומנם לא הייתי חולה שיש בה סיכון ולכן צמתי עד הסוף. אולם לתפילת נעילה לא הצלחתי להגיע. נאלצתי להסתפק במנחה וקול נדרי של תחילת הצום. ולכן קראתי מעט במקורות שסייעו לי לעשות לבד את הוידוי.

אז במה נעזרתי?

נעבור ל'תניא' פרק א' אגרת התשובה. שם מפרטים קצת מה בדיוק קורה לאדם שחוטא. יש כאן דבר מעניין שלא ידעתי, והוא שמוסבר, שלמעשה על מצוות עשה שלא עשית אין מחיקה גמורה. כלומר, הדבר בלתי אפשרי.

למה הכוונה, כל מצווה מושכת על העושה אור מלמעלה, וברגע שמצווה לא נעשית יש  על המקיים שהתעלם מיעוט אור.  אור שלא נשפך וזהר עלי אי אפשר לסחוט במסחטה. כאן טמונה הבעיה.  הרי מהרגע שתינוק יוצא לאוויר העולם כבר נכנסים ההורים ללחץ ומזדרזים לעשות לו ברית מילה, שזו המצווה הראשונה שלו, שתעשה בסיועו של מוהל,  והיא מתחברת ל פסוק" ומלתם את עורלת לבבכם"( דברים י'). מה לעשות שהלב הזה שכותבים עליו כל כך הרבה שירי אהבה, הוא לא בדיוק איבר שנקי מתאוות זרות וטעויות, מה שאנו משתדלים לעשות באלול ובעשרת ימי תשובה ובכלל זה להפקיע ממנו את אותו חלק מיותר שהופך אותו לגס וחסר הבחנה. יש נשים שנוהגות ליטול לתינוק ידיים מרגע היוולדו. כלומר, הן מודעות לכך שיש למשוך את אור המצוות על העולל ולא לקפח אותו מהרגע שרק נולד.

 נחזור לעניינינו, עשית תשובה לא עשית תשובה, מה שפוספס , פוספס, קב"ה  ארך אפיים, הוא יכול לסלוח, ואז למחול, תפתח דף חדש, תשכח מה שהיה, הכל טוב ויפה. אבל כדי להשיג אור שלא נמשך, תצטרך לעבוד כפליים. ולא בטוח שזמנך בידך. לכן, כל המזדרזים לעשות תשובה יבורכו.

וכך כתוב בספר 'שערי תשובה' לרבנו יונה, אותו נוהגים לקרוא, באלול ועשרת ימי תשובה" בבואו בימים ויחלש כח היצר, לא יקבל שכר על התשובה כאשר בתיקון ללבבו בימי בחורותיו. "

מה לעשות גיל עשרים לרדוף, לרדוף אחרי תאוות העולם הזה, ודווקא הצעירים שראשם שולט בכל האברים, אלה שכן מצליחים להטות את גלגלי הסערה,  בגיל הזה ולעשות אחורה פנה, שכרם גדול יותר מזה שלי, שהתחלתי את התהליך בגיל הכח. זאת למרות שהיו לי כבר ילדים, מה שהפך את העניין למפרך.

ועוד כתוב : " בימי הזקנה, בהעדר כח ההרגשות, אינו עוצר כח לחדש במסילות בלבבו ולערוך מחשבות להלחם ביצרו, להשיג מעלות, ולטרוח ולעמול בתורה."

נו מה, ככל שעולים בגיל, מתמכרים להרגלים. מתרגשים לאט ומחדשים פחות. מתרפקים על נוסטלגיות, במקום להיות חדים ומרדנים משהו.

מצד שני אל ייאוש, הרי מצווה גוררת מצווה, האדם אכן לבש בגדים לבנים כפי שזה גם מתקשר לאזהרתו של שלמה המלך עליו השלום ( קהלת ט' ח' ): " בכל עת יהיו בגדיך לבנים. " הגיע לבית הכנסת, צם, התפלל מעומק ליבו, ולמחרת שוב פנה לעיסוקיו. אל לו להתייאש מעצמו. הייתה לו אכן כוונה טובה, אבל מה שקורה זה שאף אחד לא יכול לכפות על עצמו עול מצוות מרגע לרגע.

לכן גם אני בוידוי, לקחתי על עצמי רק דבר אחד קטן. ממשהו צריך להתחיל. בדרך כלל מצווה גוררת עוד מצווה ועוד מצווה. כמו שלצערנו עבירה גוררת עוד עבירה ועוד עבירה. כך שהתחלת ביום כיפור המשך ועלה אך בזהירות, אל תשבית שמחות.

לגבי הייאוש,לא אשכח איך פעם ישבתי בשיעור ' תניא' שהעביר הרב מוטי גל, שליח חב"ד בר"ג,  שחולה כעת מאד, וזקוק לישועה ותרומות כדי לעבור טיפולים שיצילו את חייו( כן עד כדי כך). וחשתי שחולשה משתלטת עלי. השיעור היה קשה לעיכול, השפה לא חומלת במיוחד, וגם אני לא הייתי במיטבי, הרב, שהוא איש מואר, ארשת פניו מעידה על המצוות שאסף, ראה אותי יושבת לפניו, ראשי נשמט, וכך אני הולכת ודועכת לאיטי ושאל לפשר הקמילה שאחזה בי.

  כמו שאומרים " כל הגדול מחברו, יצרו גדול ממנו"

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-style-parent:"";
line-height:115%;
font-size:11.0pt;"Calibri","sans-serif";
mso-fareast-"Times New Roman";}