בננות - בלוגים / אביטל קשת / אינה דומה שמיעה לראייה
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.    ---------------------------------------------------------------------------------------.    

אינה דומה שמיעה לראייה

 

 

Normal
0

false
false
false

EN-US
X-NONE
HE

MicrosoftInternetExplorer4

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-style-parent:"";
line-height:115%;
font-size:11.0pt;"Calibri","sans-serif";
mso-fareast-"Times New Roman";}

גם יום עיון מדעי סופו שהוא מביא אותי להתחזקות באמונה.
 

קודם כל, היום עסק בחושים. ושיננו חזור ושנן. שאינה דומה שמיעה לראייה. שלא לדבר על כל החושים האחרים שפועלים בתהליכי למידה, או מפגש עם בן אדם. אולי כאן הבעיה עם הספרות הבאה שתהייה כנראה וירטואלית. המסך יחליף את הדף. ושוב מסתבר שהקליטה תהייה הרבה פחות אפקטיבית. כמה שננסה לאלף את עצמנו, אי אפשר להכחיד לחלוטין את תכונותינו המולדות. את הצורך להריח את הדף החדש, לספוג את האותיות מקרוב, ולחוש, למשש כריכה קשה או רכה.

 

היום הפכנו לסטריליים, יש אינטרנט, פייס, אנשים אפילו מתאהבים על בסיס התכתבות. אבל זה לא ילך, מחקרים מראים שמה שקובע את רמת ההתעניינות שלנו בבן הזוג, הוא חוש הריח. אתם הבנתם את זה? על בסיס זה גם בני זוג מתגרשים. יש חיות שמריחות את הטרף שלהן ממרחק של שמונים ק"מ, אתם קולטים? אז קטן עלינו להריח מישהו מקצה החדר. המגבלות הנוכחיות שלנו לא יאפשרו לנו להריח אותו אם יהיה בדירה שממול. אלא אם כן ישפרו לנו אותן… וגם לזה אגיע.

 

כל כך הרבה חידושים בתחום המדע, מסקנות שהסיקו החוקרים אתמול לגבי תפקודי המוח, מתגלות כיום כלא מבוססות, והם חייבים לחפש דרך אחרת. לנסות דרכים עוקפות, על מנת בכל זאת לבסס מחקרים ישנים. ולהמשיך ולחקור על מנת לגלות שהסיבוך רק הולך וגדל, והפתרון הקודם שהושג הוא לא מספיק כוללני.

 

אם כך המדע הוא לא בר ויכוח עבורי, ידעתי את זה תמיד. המורכות של הקיום שלנו, של היקום, רק מגלה שלכל זה יש מתפעל.  להאמין בו או לא. זו בחירה, זה לא ויכוח. כי כל ויכוח רק מקטין את המפעיל שמחייה את הבריאה כל רגע בצורה הכי מתוחכמת שאפשר להעלות על הדעת.

 

אם תהליך ההבניה חייב להתרחש בתום המוחשי, כפי שחשבתי תמיד, אחרת הוא חסר ערך, פתאום הבנתי למה לא מספיק לאהוב את אלוקים בלב, צריך תורה ומצוות, צריך להפוך את הערטילאי למוחשי. זה קורה בכל אהבה. אז למה את השם אני אמורה להשאיר בספירה הוירטואלית, שמסתבר שהיא מוגבלת ביותר? אז זהו. שלא. אני לא משאירה אותו שם, אני מקרבת, ביד ימין ומתאמצת לא לעשות שמאל דוחה. כי לבני האנוש יש את הבחירה הזו, שמקשה על  הצורך הבהמי שלנו לחיות חיים חייתים, חושים בלבד. אלא גם לרומם אותם לדרגות נעלות יותר.

 

לפני שנים ישבתי עם חסיד שאמר לנו שלבני אדם, יש את היכולת לעבור דרך קירות, כי הם אלוקים, אבל המוגבלות השכלית שהם מצויים בה, הורסת להם את השריר המנוון הזה. צחקנו ארוכות באותו יום, ואחד מהמשתתפים ניסה להתחכם, אך החסיד עמד על שלו.

 

ובכן, צדק החסיד ממני, כבר עכשיו ישנם בעולם אנשים שבגלל בעיות ראייה השתילו להם שבב שמסוגל לראות דרך קירות, עוד יגיעו ימים שגם אנו נוכל לזכות בשבב כזה ולראות דברים שלא חלמנו עליהם הבנתם אם נראה דרך קירות, אז אולי נעבור דרכם. ומכאן הדרך פתוחה ואינסופית. אין לי ספק שגם זה יגיע. ימות המשיח שעומדים לפתחנו ירחיבו לנו את שדה הראייה. בתחילת התשובה שלי, שמעתי הרבה הרצאות על הראייה האנושית המוגבלת של בני האנוש, לעומת הרוחב שבו רואה אלוקים את הקיים. והנה. מסתבר שהדברים מתרחשים אחד לאחד.    

 

אחר כך ראינו סרט שבו גילנו שאדם יכול לתקשר עם ציפור, ולקבל ממנה מסרים, ומיד חשבתי על שלמה המלך שידע את שפת החיות עוד לפני שהחוקרים בכלל אימתו את ההשערה שלחיות יש שפה. הקופים למשל מתקשרים עם בני מינם ומזהירים מפני תוקפים דרך צלילים. והדולפין, הוא משורר בכלל  מולד, לא נולד, אל תטעו בו. הוא אינטלקטואל שמחבר שיר חיזור לנקבה, לא, אין המדובר במבנה חסר מחזוריות, אלא במבנה פואטי די מורכב הכולל בית ופזמון. משוררים יקרים לימדו מהדולפין, שיר אמיתי צריך להקדיש קודם כל לאישה. כולנו יודעים שהיא הבעייתית, העקשנית, ורק ככה היא מתרצה.

 

בנוסף, אם אכן הצליח המשורר, והיא אכן התרצתה, כנראה שהמדובר בשיר טוב. תשאלו את הדולפין על זה? עוד יגיעו ימים שהשיח הזה בננו לבין הדולפין יקרום עור וגידים, והוא ילמד אותנו כמה דברים על שדות חיזור שהזנחנו, אחרי פרשת הקירות שהוכחה מדעית, אני כבר לא מפקפקת בזה. 

 
   

 

 

 

18 תגובות

  1. מרתק מה שכתבת באיזה יום עיון מדובר? היום הפיסיקה כל כך רוחנית שזה לא מפתיע ,נותר רק לגלות את הנפלאות לא להמציא

    • אביטל קשת

      מטעם מקום העבודה שלי, שמתעסק רבות בסביבה ומדע.

      לדעתי המדע רק מנכיח את אלוקים, וכך כל העולם המחקרי. אתה רואה מורכבויות שלא יכלו להתקיים בלי יד אלוקית מכוונת. ואז רק לברך, מה רבו מעשיך אלוקים כולם בחכמה עשית. זה לא ייאמן.

      אני דרך אגב בתהליך התשובה שלי הלכתי להרצאות של מרצים וחוקרים בכירים בכימיה כי אני שכלתנית משהו, וזה השלים לי את התמונה.

      דרך אגב, חנה היום היארצייט של האריז"ל, אתמול הייתי באירוע שכלל סיום מסכת והפרשת חלה לכבודו והיה מרגש מאד. מומלץ להדליק לו נר.

      • גיורא פישר

        השאלה אם יש אלוהים ומי ברא את העולם,היא לא רלוונטית.
        מה שיש לשאול הוא:
        האם האלוהים הזה הוא "טוב"?
        האם מעניין אותו מה קורה בעולם באופן כללי
        והאם יש "השגחה פרטית".
        העליתי את השאלות האלה בפני מכרי ותלמידי. התשובה לא הפתיעה אותי: כל מי שמאמין ב"אלוהים" יענה באופן חיובי על השאלות האלה.
        גדולתו של ספר התנ"ך -ביחוד ירמיהו וספר איוב שהם מעלים את השאלות האלה ומשאירים את התשובות פתוחות.
        ובינינו, הרי לא בעיה להראות שהתשובה לכל השאלות האלה היא "לא".
        אין ספק, הצורך להאמין הוא צורך אנושי, הרי כולנו מביטים ונמצאים על סף התהום, וברור לנו שיבוא יום וגם אנחנו נדחף לשם. לכן, אנשים מוצאים מקלט באמונה.
        ושימי לב, לא פסקתי אם יש "אלוהים" או אין.

        • יגעת מצאת -תאמין מתוך נסיונותי האישיים הן כאדם פרטי והן כיוצרת אני יכולה להעיד שיש השגחה פרטית
          בלעדיה הייתי נמקה מתבוססת במיץ האבסורד של קיומי
          ולגבי טוב ורע המושגים שלנו מאוד מצומצמים ואים תואמים בכלל את הטוב והרע האלוקיים
          זה על קצה המזלג גיורא ואידך זיל גמור
          אין כמו למידה הפותחת אפיקי הבנה ומשנה דפוסי תודעה
          והטנא מלא…

          • צ"ל – אינם תואמים – תיקון טעות מלמעלה

          • אביטל קשת

            זה מאד יפה במיץ האבסורדי של קיומי, מאד תואם את תחושותיי נכון להרגע. תודה לך חנה.

          • גיורא פישר

            "בלעדיה הייתי נמקה מתבוססת במיץ האבסורד של קיומי"
            זה ציטוט מדברייך שלך חנה.
            כמו שאמרתי, הצורך להאמין הוא שלך. הוא לא "מבוסס" על איזו הוכחה מוחלטת.
            אני יכול לגלות לך, שאני לא מאמין באלוהים, אבל מאמין ברוח האדם.(ההמנון שלי הוא שירו של טשרניחובסקי שחקי שחקי) ,ואני לא מתבוסס באבסורד של קיומי. אני מפחד,כועס,מרגיש דפוק, אבל אני לא מאשים אף אחד ולא תולה תקווה באף אחד. זה חלק מהקיום האנושי. ובהיותי בעל חופש בחירה (להבדיל מחיות) יש לי תמיד את האפשרות לבחור בחידלון מוקדם.

          • מי שמאמין ברוח האדם מאמין גם באלוהים
            כי האדם הוא ניצוץ אלוקה ממעל
            והאמונה היא תמיד מעל לדעת אבל בכל זאת יגעת מצאת תאמין
            לא יגעת לא מצאת -אל תאמין, אני משתדלת להתייגע ומצאתי תודה לאל, גם אבותי במשך אלפי שנות גלות הצליחו למצוא ושרדו במקום שעמים נאורים ומתוחכמים מהם התאיידו מעל במת ההיסטוריה.
            ותפיסת המציאות שלנו אכן שונה ומוגבלת, כי אנו מצויים בעולם החומר הגשמי והמגושם, ואיך תוכל תפיסת עולם זו המוגבלת לחמישה חושים בלבד להכיל את האינסוף המופשט שאינו ניתן לתפיסה? איך במושגים המצומצמים שלנו נוכל לפענח איזושהי תכנית אלוקית ? קטונו !אבל למידה ועיון מפתחים את המודעות, משנים תפיסת מציאות
            אפילו הפיסיקה הופכת לרוחניקית בימים אלה עם גילויו של החלקיק האלוהי
            ולמעשה מזמן הפכה לכזאת עם גילוי הקוואנטום

          • גיורא פישר

            לחנה:
            כתבת: "ולגבי טוב ורע המושגים שלנו מאוד מצומצמים ואים תואמים בכלל את הטוב והרע האלוקיים"

            איך את יודעת מה הוא הטוב והרע האלוהי?
            האם הוא גילה לך אותם באופן אישי?
            או אולי באמצעות שליח?
            מי השליח?
            כי הרי השליח שלך הוא לא השליח של ההוא. ומי יקבע מי נושא את דבר אלוהים?
            האם אנחנו צריכים מישהו שיגיד לנו מה טוב ומה רע?
            האם אנחנו לא יודעים בעצמנו?

          • אני כבת לעם היהודי המחוברת לשושלת אבות עתיקת יומין קשורה לספר הספרים המנחה אותי למושגים של אמת טוב ורע אגב גם הנוצרים מאמינים בברית הישנה שאני מאמינה בה היא הבסיס לשלוש הדתות

        • אביטל קשת

          יפה כתבת. היום קרה לי דבר מאד רע במושגים אנושים. אפשר לומר שכל אלה שרדפו אותי השיגו אותי בין המצרים. אולם אני יודעת שכמו שאמרתי זה לאו דווקא בגלל שאני מבינה חישובי שמיים.
          האמן לי גיורא, גם לי יש את הניסיונות שלי, הם לא פשוטים, בקנה מידה שלי כמובן.

          ונכון יש צורך להאמין, גם כדי לשפוט אנשים ולדון אותם לכף זכות, והאמן לי שיש לי את כל הסיבות לדון לכף חובה, בעניין בו נתקלתי היום. וגם כדי לקדם את הטוב, שאולי נראה לי מועט, אך בכל זאת יש בו משמעות.

          • גיורא פישר

            למה צריך לשפוט תמיד אנשים לכף זכות?
            ואם הם מנוולים גדולים?
            זו נראית לי דרישה נוצרית.
            ואם החלטת שזו הדרך הנכונה לך, בשביל מה צריך לגייס לשם כך את אלוהים?
            את יכולה להחליט שזו דרך החיים הנכונה לך. יש הרבה תורות פסיכולוגיות מודרניות שטוענות שזו גישה נכונה: לא לצבור כעסים, לנסות ולתקן את עצמך וכך לגרום לאחרים לשנות את יחסם אליך. לפעמים אנשים כלואים במערכות יחסים לא בריאות, ובמקום לנסות ולשפר את האחר, מציעים הפסיכולוגים למעוניין לשנות את עצמו וכך לשבור את המעגל.
            כל אחד יכול לבחור את הדרך המתאימה לו.
            אבל למה צריך את אלוהים בשביל זה?

          • אביטל קשת

            דבר ראשון דבר אדם שהוא אכול בשנאה וכעס מזיק קודם כל לבבריאותו. כך שלדרישה בסיס מחקרי מדעי, נעשו מחקרים ובדיקות של אנשים כאלה וזה תאם. בכלל כל פעם שהגוף נופל זה קשור לנפש. אני מצאתי בספרות התורנית יותר חוכמה מבכל ספרות אחרת. ולא שבהם אין חוכמה יש. אבל כאן חשתי אמת. זכיתי להכיר אנשים שחיו אמת. הם מועטים. אך זו זכייה.

            אמרתי לך כל אחד מאיתנו הגיע לכאן בשליחות אחרת, נביחן בדברים לחלוטין אחרים, כך שאאיני יכולה להתווכח איתך, כי איני אתה. רק לדבר מנקודת מבטי שהשפיעה אף על מקורבי ובסופו של דבר כאן הרווחתי. אני מודה להשם על כך.

          • אביטל קשת

            וסליחה על שגיאות הכתיב שנפלו בשגיאתי זו. קראתי ספרי פסיכולוגיה רבים, הם ריתקו אותי. הכרתי תזות, תיאוריות, הכרתי פסיכולוגים באופן אישי, זה נחמד, אך לטעמי הכל מתחיל בתורה, אפילו בפרקי אבות, טקסט עתיק מפרויד. למה אני צריכה להרחיק נדוד, אל קביעות שכלתניות משהו, שמה שעומד מאחוריהן זה אני אהייה טוב למען עצמי. אני , אני. כך חשתי בסופן של כל התיאוריות הללו. זה אולי סוביקטיבי, אבל מבחינתי הפסיכולגיה יכולה להיות כלי רק אם יש בה מימד נוסף, עליון.

          • אביטל קשת

            בשגיאתי זו, איזה הומור עצמי פיתחתי. כולנו שוגים כל הזמן. הכוונה לתגובה שכתבתי בה נפלו שגיאות וכבר חששתי מלשוב ולשגות . זו נטיתי לשגות לפעמים, בכתיב בחיים. ולתקן.

          • גיורא פישר

            לאביטל
            אין ספק שפרקי אבות הוא אחד מהספרים החכמים ביותר שנכתבו (או נערכו). ואני הראשון שיצא ויוכיח שאין "אלוהית " יותר משירת הנביאים והשירה המקראית.
            לפני כשנה, ישבנו אני וידידתי אגי משעול ועברנו ביחד על כמה קטעים מהשירה המקראית לקראת השתתפותה בתכנית טלויזיה כלשהי. בשלב מסוים עצרנו שנינו ואמרנו ביחד: אם נמשיך לקרא, נפסיק לכתוב. כי אי אפשר לעבור ולהוסיף על היופי שבכתובים.
            ובכלל, אם האמונה עושה למישהו טוב ומשפרת את איכות חייו- תפאדל!

      • אני יודעת אביטל האר"י ז"ל נוכח כל כך בעולמה של הגבורה שלי בספרי החדש

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת