בננות - בלוגים / / תשובת הלב
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.   

תשובת הלב

" הסוד שלי פשוט מאד: רק בלב אפשר לראות היטב" אמר השועל לנסיך( הנסיך הקטן , אנטואן סנט אקזפורי).
 
לבלוג הזה קוראים " תשובת הלב" ואחרי שהענקתי לו את השם, וראיתי אותו מתנוסס אינספור פעמים על פני מסך המחשב, חשבתי איזה לעצמי וואו איזה שם מפוצץ , מתיימר משהו. איזו חרדית מעיקה אני. איזו מטיפה מחניקה..
ומיד  עלתה בי עוד שאלה דחופה : האם באמת התשובה מתחילה בלב? ומה על המוח שליט על הלב.  ואני מה יש לי בכלל  עם הלב, האם טרם נפטרתי מסרטי הקיטש האמריקאים, כולל " לב פראי" של דיויד לינץ' , סרט שטרם סגרתי איתו חשבון כתוב. הרי צפיתי בהם, וגם אם נגעלתי, הם גודשים את תודעתי, חוסמים אותה עד אפס מקום חניה. ולהלן ידוע שכשאין חניה אין חכמה. החכמה מתחילה כשאתה מפנה דברים, זורק, עושה סדר, מנקה . אז אני מה יש לי עם הלב, הוא הכשיל אותי מאז ומתמיד. נחמד שהוא נמצא, נברא, אבל התמכרותי אליו מגבילה.
 
התביעה הזאת ללכת אחרי הלב בלבד, הרי היא עשויה להיות כה בעייתית, בעיקר שהרומנטיקה נגמרת לנו מהר. והחיים- כולם תורה- והתורה- תורת חיים היא- וזה הסיפור האמיתי.
 
אבל לפני מספר ימים הבנתי: אכן תחילתן של התשובות כולן מקורה בלב. והרי בחסידות נאמר: עיקר התשובה היא שבירת הלב והחרטה ולא הסיגופים. כלומר, בניגוד לתפיסת בעלי המוסר, החסידות ראתה בייסורי הנפש מנגנון מתקן ומצרף שווה ערך לייסוריי הגוף.
מצד שני אכן המוח שליט עליו. אז איפה מתחילה הבעיה? אין בעיה!
 
מי שזוכר הרי  כתוב.
והיו הדברים האלה אשר אנכי מצווך היום על לבבך" – שאל הקוצקר ( האדמו"ר מקוצק ) מדוע שמים את הדברים על הלב ולא כתוב לשים אותם בתוך הלב ?
ותירץ :
הלב ע"פ רוב סגור הוא ועל כן צריך שיהיו הדברים מונחים על הלב כאבן, וכאשר ייפתח הלב, ברגע המיוחד, יכנסו הדברים לתוכו. ולכן אין להתפעל מזה, אין להרפות מעבודת ה'. ויהיו הדברים מונחים כאבן על הלב מבחוץ, וברגע של התעוררות, יכנסו הדברים ללב פנימה. (ע"פ ר' מקוצק )
ובכן התשובה כן מתחילה בלב. ולא מספיק שיש לב, בדרך כלל הוא סגור ואנו לא נותנים לדבר הנכון לחלחל פנימה.
 
מי הוא זה שמונע? המוח. המוח שליט על הלב. למה שהמוח ימנע? והרי הוא מצד עצמו טהור. מה גם שאל תוך המוח מחלחלת בגיל 12 לבנות ו13 לבנים -הנשמה האלוקית, והיא אמורה לאפשר את גילוי האמת.  
 
מה קורה, ילדים אינם אלוקים? ובכן, נתפלא אבל הילד במהותו הוא בסך הכל בהמי. כלומר אותם ילדים מתוקים שהיינו ושאנו אוהבים כל כך, מונעים בדרך כלל על ידי הצורך להיות אהובים ומקובלים. זה מה שיגרום להם לרצות אותנו או לחילופין להרתיח ולהציק.  נכון שהם גם רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים, אבל בבסיסם הם בהמיים.
 
מהרגע שמחלחלת למוח הנשמה האלוקית, מתחיל המאבק האמיתי בין טוב לרע, דהיינו גיל ההתבגרות על כל נספחיו. וההתבגרות מושגת כשמגיע סוג של איזון. שימו לב לעובדה שבעולמנו המערבי "והמתפתח", ההתבגרות השלמה מושגת רק לקראת גיל שלושים, אם בכלל..
וגם אז ההתבגרות היא של הנהלת חשבונות. על כן מתלונן הנסיך הקטן על המבוגרים העקרים. הם כאלה כי הם מרמים בדרך להשגת האוצר. שמים את כל השחור בצד, ומנהלים פנקסנות על השאר. החלק הצח שלהם, הוא זעיר , יקר. אבל לעצמם נראה די מיותר.
המבוגרים לוגמים שאריות מהילדות, אבל הם חסרים את חוסר המודעות התלותי של הילד. או שאינם רוצים להפטר ממנו?
כל זאת למה? שיקול הדעת של הילדים הוא אנוכי, צבעוני, מענג, והוא מפתה אותנו המבוגרים ללכת שבי אחריו.  לכן ידועה התופעה ( בעיקר לי) שאתה לומד, לומד, יוצא משיעור ומבין שזהו אין ברירה מהרגע הזה הכל ישתנה. אך כבר בדרך חזרה הביתה משתלט עליך הדפוס הישן והקלוקל. אתה מייחל לשינוי חיובי במהותך והוא לא קורה. לא מתממש. הבטחת יופי, דפדף.. זה קשה מידי. לא מתגמל. יש יותר מידי שלבים, אתה אפילו לא בהתחלה. תחושת התקיעות מתחילה לזעוק לשמים.  לשווע להצלה.
 
אבל גם זה קורה אל תתייסר ארוכות מידי, זה נוגד את החסידות שמתעבת התבוססות בוצית ברגשות אשם, ומבקשת תובנות, החלטות! אז פרגן לעצמך, משהו אחד לא שכחת. לפחות הנחת הכל על הלב. את זה עשית. אם ישחק לך המזל, אז זכור, לפעמים השם בא לעזרת האדם, והידע שנרכש בסיועה של השגחה פרטית מכרסם את קרום הלב, מפלס אליו שביל שכולו יושרה.
 
ופעמים נפרץ הסכר כי הנחת עליו המון חומר ומשהו מזה חייב לחדור. ובלי שחשת או התאמצת הטוב מנצח את הרע. האלוקי מאכל את הבהמי..
וקורה שמן הסתם יגעת, יגעת ובסופו של דבר מצאת, הדברים נספגו…עכשיו תאמין!
התשובה תחילתה וסופה, אם יש לה סוף ודאי ..מסתיימת בלב.
  אכן צדקתי : התשובות כולן מקורן בלב. ושם בלוגי יישאר על כנו והוא בישראל : "תשובת הלב".

17 תגובות

  1. לילה טוב אביטל
    כל אדם באשר הוא מוצא את דרך האושר שלו
    אשרך שמצאת

  2. אביטל יקרה,

    את מתחבטת בכל כך הרבה נושאים. מה מקום המוח מול מקומו של הלב. ואיך זה שאת קראת לבלוג שלך תשובת הלב, והאם קורה לנו משהו מילדות לבגרות לעומת גילאים מוסכמים. כמו גיל בת/בר מצווה.

    אני חושבת שתשובת הלב זאת את, ההחלטה בחיים ללכת בדרך של תשובה אל כיוון של אמונה, ואת הולכת ומתלבטת בדרך הזאת, כאשר עדיין יש אצלך שרידים של חשיבה חילונית.

    אם היית חרדית פנאטית אולי לא הייתי מגיבה ואת לא היית קוראת לפוסט שלך תשובת הלב. הנסיון הוא באמת לשנות צורות חשיבה ודרכי חיים ולכך צריך הרבה אהבה, אם ההחלטה היתה נעשית במוח לא היית הולכת בדרך בה את הולכת.

    ביתי חזרה בתשובה בגיל 16 לערך. היא שמעה סמינרים בירושלים ונתפסה כמובן דרך המוח. האמת, שהדרך היתה מאוד נוחה עבורה, היא לא היתה בת אוהבת ולא דואגת יותר. היו קשיים בחיים של בת מתבגרת, תמיד היו בעיות בינה לבין בעלי לשעבר ואז היא נמלטה אל החרדים.

    נסעתי לבקר אותה מספר פעמים היא היתה מאוד מאוד חרדית. לימים, נשאה לחוזר בתשובה.
    ונחשי מה? הבת שלי חזרה בשאלה.
    לא היה לה נוח יותר. היא לא חפשה מוסר והיא לא חפשה לב, היא חפשה חיים נוחים.

    לא, היא לא עצלה, היא גננת ויש לה שלושה ילדים, אבל היא מאוד אוהבת כסף, מאוד.

    גם זו דרך, את יודעת, אבל זו לא הדרך שלך. הדרך שלך היא באמת לחפש אהבה בחיים, אהבה לאל, לאדם ואלו באים מן הלב ולא מן המוח.

    אבי נולד בקוצק שבפולין, אבל היה ניצול שואה. באשר לסרט לב פראי, זהו סרט פוסט מודרניסטי שבנוי על ציטוטים מסרטים אחרים. לתופעה הזאת קוראים פסטיש ועיקר המטרה היא אירוניה הן על החיים, האגדות והקולנוע.

    לי אישית נוח עם אנשים שרוצים לעבוד עם הלב.

    חוה

    • אי אפשר לשפוט את הבת. רק שרואים שמי שבורח לחרדים לא יחזיק מעמד.

      כי הם מבריחים בחזרה:)

      אבל כשרוצים תורה, זה כבר משהו אחר.

      מאמינה שגם ביתך רצתה, אבל נתקלה בהמון קשיים. הרי יש המון שמתייאשים בגלל זה.

      בקשר לסרט, ראיתי אותו בגיל צעיר ויצאתי באמצע.

      את יודעת, לפעמים רעיונות גרנדיוזים מתנפצים מול ביצוע חסר מעוף, שכולו גוף ותו לא.

      אפילו בזמנו כתבתי על זה רשימה לעיתון, ומאלחר וזה היה סרט פולחן, לא פרסמו אותה.

      אז יש לי איתם חשבון פתוח..

      יום טוב.

      • ותודה שנח לך איתי ועל תגובותיך שמעוררות בי מחשבות.

        תודה גדולה.

      • לאביטל,

        אני איני שופטת את הבת שלי. נהפוך הוא אני גאה בה. תארי לעצמך שבגיל ארבע עשרה היא הסתובבה בשנקין על פלטפורמות. את יודעת איזה שקט נפשי היה לי לאורך כל גיל ההתבגרות שלה. שקט שלאימהות אחרות לא היו?

        מירב התחתנה בגיל 21 וגם זה היה כיף לא נורמלי. אני כאמא דלגתי על כל הצרות של חברותי האימהות. אחת מהן בחרה לעשות קריירה והיו לה קשיים מאוד גדולים להתחבר בין היתר בשל דרך החיים של אמא. יעל, היא האם שהיתה חברה מאוד טובה שלי.

        אז מירבי הצליחה לחמוק מהכל. היא מנהלת בית למופת גננת מצליחה שמאוד אוהבת את המקצוע שלה. איתן הבן שלי אומר שהיא מבשלת יותר טוב ממני. שיהיה לה רק טוב. נהפוך הוא כאשר היתה בין החרדים נסעתי אליך לירושלים כמה פעמים וקניתי לה בגדים קראתי לזה "שתהייה יפה לקראת שבת." אז היא היתה שמנמונת וזאת היתה משימה לא קלה.

        היום מירב יפיפייה. באמת, על אמת ולא מזמן ילדה את הילד השלישי שלה. אבל באמת אצלנו במשפחה אוהבים כסף. אני היא הסורחת העיקרית.

        רציתי רק להדגיש שאצלך הדברים באמת באים מן הלב, וכמו אנשים שעוסקים באמנות הדברים האלה מעלים בנו תהיות.

        לגבי לב פראי, טוב אז יש לי טעם מוזר בסרטים, אני זוכרת באמת שאנשים עזבו את האולם ולא הבנתי למה. מכיוון שהייתי אז בעיצומם של הלימודים מאד נהניתי ממנו. בסיום הסרט מופיע הגיבור ניקולאס קייג' נדמה לי באמצע הכביש מוקף במכוניות וזאת בדיוק הסצינה שסוגרת את הסרטים של ג'ון טרבולטה על הילדים שנולדים לו. היה לי כיף לנסות לשחזר על איזה סרטים הסרט "לב פראי" מתבסס ועל ההבנייה שלו עם האמא המכשפה והבת. בכלל דיוויד לינץ מתעסק בכל הסרטים שלו בפוסט. הוא גם עשה סרט שמבוסס על הסיפורים של קארבר ריימונד עליו הזדמן לי לכתוב ביקורת ולפרסם בהארץ. וכמובן הסרט מלהולם דרייב שאותו מאוד אהבתי. רק הסרט עם מכסיכת הדשא לא ראיתי וגם לא בא לי.

        לגבי הלב, ובכן יכול להיות שהלב שלך שהיה קצת פראי בכל אופן בית צבי ואמנות היית צריכה להוביל למקום של חסד. אמרתי לך כבר שגרתי מתחת לספרייה העירונית ברמת-גן, ובצופים היינו עושים פעולות של היה נכון ליד בית צבי. מעל לבית הספר יש את יד לבנים של רמת-גן.

        אגב, את המחזה "לוויה חורפית" של חנוך לוין ראיתי בביצוע של תלמידי בית צבי באולם של בית הספר – היה נהדר.
        אגב, ניסיתי לראות את הסרט יער נורבגי של הורקמי ויש לי תחושה שהסרט מפספס לגמרי את הספר – אז הפסקתי.

        אגב, אביטל, היכן מוצאים כתבים של הרבי מקוצק. זהו השם שלווה אותי בבית כל שנות הבגרות שלי.

        חוה

        • מומלץ ביותר ,חוה ,הספר "הסנה הבוער מקוצק"
          ספר מכונן על האיש הנדיר הזה רב מנדל

          • חנה תודה,
            אבי עיצב את ספר הזיכרון לעיירה קוצק. היו לו ידיים נהדרות והוא צייר נירות דולפים (בוערים) על רגע כחול.

            אי אפשר לתאר את זה במילים. הערצתי אותו וידעתי על הרבי.

            אחפש את הספר.

            תודה לך
            נשמה יקרה, חנה

          • חווה הנה המפורסמת באמרותיו שהעתקתי מספרו זה:
            אם אני אני כי אתה אתה
            ואתה אתה כי אני אני
            אזי אני לא אני ואתה לא אתה
            אבל אם אני אני כי אני אני
            ואתה אתה כי אתה אתה
            אז אני אני ואתה אתה

            ואמרה נוספת שלו שאני נושאת בלבי:
            איפה נמצא אלוקים? במקום שנותנים לו להכנס

            ועוד אמרה מכוננת על יעודו של האדם:
            האדם נולד כדי להרים את השמיים

            רבי מנדל מקוצק היה מאוד יחודי והכיר במשקלו הסגולי של האדם גם כשהוא נדרש לאהבת לרעך כמוך
            אדם נברא יחידי וחייב תמיד להשאר ביחדותו
            יחידותו משמע יחידיותו
            בקר נפלא חוה

        • לגבי מורקאמי, גם לי יש תחושה כזו. מאד אהבתי את הספר.

          סרטים לא מצליחים להעביר חויות שהן מעבר למלל.

          בדרך כלל לפחות.

          אני קראתי את הספר שחנה המליצה. הרב מקוצק לא השאיר אחריו ספרים. שרף הכל. נשמה יוקדת שכמותו.

          אני לומדת עליו ככה בתפזורת בשיעורים.

          נשמע מעניין מאד הספר של אביך. אשריך שזכית.

          בקשר ללינץ' מה שראיתי ממנו תמיד עסק באפל שבאדם. יש בי את זה. למי לא. אבל אין שם שום מאבק. הכל לגיטימי. ולטעמי חולני ומסוכן. אני נשמעת כמו מורה אני יודעת, אבל אין לי כח להתנצל.

          אני גם לא אוהבת לחלופיו את הקולנוע החרדי. או סרט וספר שמגהצים יצרים רעים.
          ואלה רבים. כותבים מושלמים וצודקים. שהכל קרה להם. דמיות של " גיבור".

          אבל נתינת האות, שזה בסדר, מותר ללכת על זה עד הסוף, הוא תחילתו של ניוון באתמלא של אומנות.

          ואין לזה סוף.
          לירידה לפחות. מה שגורם לתנודה גם בעולם השני.

          נושא לפוסט נוסף.

          יום טוב ויפה.

  3. גיורא פישר

    כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם, נְאֻם-יְהוָה, נָתַתִּי אֶת-תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם, וְעַל-לִבָּם אֶכְתְּבֶנָּה; וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים, וְהֵמָּה יִהְיוּ-לִי לְעָם.

    ירמיהו ל"א ל"ב

    • תודה גיורא, איזה כייף לך שאתה ישר מצטט ובקיא.

      והרי זו השירה היפה ביותר בעולם.

      יום טוב. ותודה על הביקורים המשמחים.

  4. הפוסט הזה בא לי בזמן לאחר שמזה חודש לא היו לי שעורי תניא(המרצה לקח חופשה)
    ובטח שתשובת הלב
    רק התשובה שלו
    כי שאלות
    יש לנו הרבה
    אהבתי את דבריך יקרה
    שמחה שאת כאן

    • תודה חנה. אכן תניא. איזה כיף לי שהכל מתרחש שני צעדים מהבית.

      בלילה חשוך אני לא מרחיקה נדוד כדי לשמוע משהו שיתחזק לי את השבוע. ופה בעיר הלא יפה חיצונית, יש את זה בשפע.

      ותודה גם לך שאת כאן.

  5. אביטל מסכימה איתך בכל מילה, רק הבעיה איך מגבירים את הווליום, רוב האנשים עובדים מהלב, מי לא? אפילו האינדיאני מאחורי השמש… ידע את ליבו…
    הבעיה שלי איך לפרק את הקוד שניקרא- לב
    לערבב אותו עם קוד שניקרא כאבי לב, עם קוד שניקרא הצילו אני בדיוק כמו אמא שלי שגם עבדה מהלב של אמא שלה, מלב… כך שמה שכתבת מגרה לחשיבה
    ואין לי מושג, מה יהיה עם הלב שלי הוא מוצף
    להתראות טובה

    • השאלה למה נתנו במהלך השנים לחלחל ללב. מי היה המוח שעמד מאחורי ההחלטה.

      וכתבת דברים מענינים על עצמך, אפשר לנסח לשיר לדעתי.
      מאד אסוצציאטיבי, מאד את, אותנטית.

      יום טוב.

      • כן, אביטל מהחומרים האלה אני עושה שירים, על מה שלא מדברים על מה שקשה להבין… הלב שלי מבלבל אותי, הוא כל כך חי … אך לחדורולהפתיע אותו קשה יש בו הרבה אוטומטיות, הרבה חינוך והרבה חומרים שנספגים לפני שבכלל טיפלתי בהם
        להתראות טובה

השאר תגובה ל טובה גרטנר ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת