זה קורה גם לי

יש כאן מאמר של איה קמרמן שכותבת פשוט ובכל זאת מעורר הזדהות. בעיקר הזדהות שלי, כי גם אצלי קרוב למציאות וללב מתיסרת לה  חברה חולה מאד, מאד.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4022047,00.html

אנשים חושבים שחזרה בתשובה פוטרת מספקות וזה כל כך לא נכון.
לפעמים היא אפילו מחדדת אותם. 

די להתבונן בסרט שהפיק שולי רנד על בנו החמישי שנולד עם תסמונת דאון כדי להבין את זה. 

עשרים פעם ביום אני שואלת אבא למה?

ומתוך החיפוש מגיעות התשובות. הענין הוא לא להתייאש מהחיפוש עצמו.

ולהבין שזה חלק מתהליך. אתמול היה לי יום נורא. חשבתי לכתוב עליו בפירוט. מתוך פילוסופיה של האם טוב שמקטלגים בני- אדם לקבוצות, ואולי זה בלתי נמנע, אך עייפתי. כי היום לפני שבת מלא בעשיה.

מה שכן, לפעמים כל דיבור על דת אמונה, מתפרש בעיניי הזולת הלא שומר מצוות – כניסיון להחזרה בתשובה.

וכל דיבור איתי על חשיבות ההלניזם הוא תואי נוסף בהתפתחותי העצורה.

אנשים תבינו, אני כותבת על מה שבי.

משתוקקת  כמו כל נשמה ברת דיעה שיהיו לי פרטנרים לשיחה.

בדיוק כמו שרוצה השני.

ההגבלה החזיתית- חד צדדית  הזו קצת מפריעה.

המון בלבולים בימים שמלאי הסתר גם ככה.

אבל בטח שהמשפט האחרון שכתבה איה יוצא גם מתוך מקלדתי. ולכן אני כבר מרגישה קרובה אליה.

שבת- שלום.