תשובת הלב חוקרת את החיים ,וכותבת עליהם
כשלמדתי בבית צבי היה המושג " מחובר " מקודש. " מחובר" כוונתו מחובר לעצמך ולפרטנר שלך.
וכל שיחה תמיד דנה בכמה התחברתי, לא התחברתי, והכי חשוב היה הפרטנר. התחברתי אליו או לא, הייתה שאלה מהותית. ואיך יתבצע החיבור לאדם שכה שונה ממני, ובכל זאת עלי לשכנע את הקהל במהות הקשר איתו. קשר טוב- רע. אבל בטוח קשר. ותמיד החיפוש אחרי נקודת ההשקה והנשמה הלא מוכרת שצופנת אוצרות, ריתק אותי יותר מכל דבר אחר.
למעשה להיות שחקן, אומר לצאת מעצמך למען השני. אך במציאות מה שנשאר מהמושג הזה גורס : חביבי, תן לעצמך את הזכות לפולחן אישיות, זרוק את עצמך לקהל על מנת להראות, הרשה לעצמך להתמכר לנרקיסיזם קל, קשה, והכי חשוב זכור את האני . אני שעומד במרכז רייטינג. כתבו עלי, כן או לא?
כשאני עובדת עם חובבים אני מוצאת הרבה יותר אמת ורצון להישאר בקשר עם המושגים הבסיסים מאשר עם מקצוענים שנוטים לשעבד את המושג " מחובר" לגחמות אישיות.
ולא שאני טועה בהרבה.
תודו שכולנו נורא מחוברים לנייד, לאיפון, למחשב, לטלוויזיה, לחדשות. הכל מאד מחובר, לא מחובר עד מנותק.
עד שהומצאו תוכניות שלמות שיסעו למאן דהו להתחבר ולהוכיח לכולם שאכן התחבר, והוא במלוא הכרתו חושף, חושף וחושף, גם את הרע, בעיקר את הרע. על מנת שנזדהה לא נזדהה. אנחנו לא כמוהו. בעצם אולי אנחנו כן קצת כמוהו..
והעיקר שלא נניח לו לחיות לבד את חייו, להשלים עם חוסר החיבור העצמי שלו למקור האלוקי שבו.
ולא שאני שונה.
כי כולנו נגועים.
מספרים על אחד האדמו"רים הגדולים של חב"ד שבערב יום כיפור, בשעה שעמד בבית הכנסת והתפלל לקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, חש לפתע שנשמה מסוימת זקוקה לו.
הוא קם ועזב את בית הכנסת ורץ לקצה הכפר, שם מצא אישה מתייסרת בחבלי לידה קשים. הוא כמובן עשה כמיטב יכולתו על מנת לסייע לה להביא תינוק חדש לעולם ורק אז חזר אל קהל המתפללים .
לכאורה הרב לא היה מחובר לסידור הקדוש? לתפילה? כמובן שהיה מחובר להשם, למילים, לכוונות, ודווקא משום כך חש שיש נשמה שזקוקה לו עתה. בתפילתו לבורא עולם הוא לא שאף להתעלות עצמית אנוכית. הוא כיוון את עצמו לכלל הנשמות בישראל. וכשנשמה אחת התייסרה בכאבים איומים, הוא חש אליה ועזב את שאר המתפללים.
התחברות אמיתית נעשית מתוך רצון לתקשר עם הזולת. לראות את מצוקותיו. היא לא מתרחשת מתוך רצון לקבל ממנו אישור על חסרים, כשלים, מגרעות והסכמה שבשתיקה למראה אכזריות לשמה. כפי שהבנתי אלו הדברים אליהם נחשפים הצופים בכל תוכניות המחוברים , מחוברות, או אחים ואחיות .
אך יש גם דרך חסידית אחרת.
חודש- טוב
שחקנים גדולים אינם מתפתים לגחמות.
הם בוראים דמות.
נכון, אך כאן גם מדובר בקשר עם דמות נוספת על הבמה. אני תמיד חשתי שמכך נוצרת מעורבות בזולת. וזהו פתח להבנה והכלה. מה שקורה בפועל הוא שזהו פתח לפרסום. ותו לא. אני מבין אותו וכך אתקדם. בעיניי מקצוע שאינו פונה אל רבדים עמוקים יותר באישיות ומפתח בצורה הומנית מפוספס.
באנו לכאן למטרות שהן מעבר להכרה ופרסום.
וגם אם היא נמצאת- זכינו בה- יש לעשות בה שימוש אנושי.
אך לא זה מתקיים ולא זה מתקיים בעיני.
ובאשר לרמת התיאטרון בארץ.. על כך לא אכתוב כרגע. נושא די משעמם.
חודש- טוב.
צריך לציין את תיאטרון "גשר" לטובה.
זה תיאטרון אחר!
אינני בקי במה שחולף בתודעתו של שחקן.
אולי שונים מהם יוצרי ספרות, הטובים שבהם. אלה אינם כותבים למען הכרה או פרסום אלא מחמת הקול הפנימי הדוחק בהם לכתוב!
אמנות הספרות (בדומה למוזיקה רצינית) נבדלת מתיאטרון בכך שהיא נוצרת בבדידות.
זה נכון. אך גם התיאטרון במהותו אינו כלי רע לפיתוח . אני רואה עד כמה בקבוצות חובבים כן נוצרת לכידות ומעורבות. ובסופו של דבר אתה מוצא שם ניסיונות מענינים. הם יוצרים תיאטרון חברתי יותר. פחות מגויס.
הייתה תקופה בה קבלתי אין סוף כרטיסים, ורוב הזמן פשוט התייבשתי. עד שאמרתי למעניקים תודה אך חבל זמני.
באשר לסופרים, אמר חיים באר, שסופר טוב בא מן החיים. ואף אני מאמינה בכך. כלומר, צריך שסופר גם יתחכך בעולם ויביא ממנו קולות. אם כי המניע לכתוב אינו פרסומי. הצורך נוצר לאחר מכן. זה טבעי. אך לדעתי הופך לחרב פיפיות.
די קשה.
לכן הזדהיתי עם דברי חיים באר.
באשר לתיאטרון גשר, אני מאמינה שמפני שהחל כאנאסמבל,ואיני יודעת אם עדין כך הדבר, והוא מושתת על משמעת ומסר הוא מצליח יותר. ושחקניו גם מעורבים יותר.
החיבור האמיתי הוא חיבור בין הנשמות בבחינת ואהבת לרעך כמוך ,שהרי על כל זה עומדת התורה כולה
ומסכימה עם הדעה שתאטרון גשר הוא תיאטרון אחר ,ובמיוחד השחקן סאשה דמידוב שמחובר לתורת הקבלה הרבה שנים