תשובת הלב חוקרת את החיים ,וכותבת עליהם
הבנאדם רוצה להתקדם בחיים. הבנאדם התקדם בחיים. הבנאדם בקושי התקדם בחיים. לא נראה לי שלבנאדם הזה יש סיכוי להתקדם בחיים.
התקדם בחיים: שו האדא?
משמעו -השיג משרה טובה.
משמעו:-קנה ג'יפ ארבע על ארבע.
משמעו- שיפץ את הבית, קנה ג'יפ ארבע על ארבע, הוציא דוקטורט ולעת זקנה נולד לו ילד.
משמעו- הוציא ספר עשירי. יש לו רב מכר. דיסק זהב. פרס נובל . הוא התקדם בחיים.
לא משנה שכלום מזה הוא לא ייקח איתו. או ישאיר לבניו. כן את החומר. אז שקט מסוים הוא משאיר להם. רק שלא יתקוטטו. אבל בתהילים מ"ט כתוב שגם בזה אין הרבה ערך. כשרע לבנאדם, הדמעות חונקות את גרונו הוא מחפש אחרי הצוואה הרוחנית שהשאירו פה קודמיו. החומר נותן הרבה תענוגים.
טוב. לא שוללת. רק במידה.
כי אצלנו, החוזרים בתשובה להתקדם בחיים, זה בכלל משהו אחר.
כל הזמן אתה בודק את עצמך.
עד כמה התקדמתי בכל הקשור לצניעות.
בכל הקשור להימנעות מאמירת לשון הרע.
עד כמה התקדמתי בלדון את הזולת לכף זכות, ומתי הצלחתי לאחרונה להדוף מחשבה רעה.
עד כמה התקדמתי בשמירת השבת שלי.
עד כמה התקדמתי בלשמור על שלום הבית -בביתי פנימה.
עד כמה התקדמתי בלפרגן לילדי.
עד כמה התקדמתי בלכבד את הורי .
עד כמה התקדמתי בלשמוח על מה שיש.
עד כמה.. אין לזה סוף. עבודה פנימית היא אינסופית.
כשאנחנו נפגשים אנחנו תמיד מחמיאים אחד לשני על בסיס רוחני.
והמשפט המסכם יהיה:" וואו, תשמע עשית התקדמות, התקדמת בחיים."
וכמה נעים שהפירוש הוא תמיד שונה מהמקובל..
בס"ד
הפעם אני חורגת ממנהגי,לא לכתוב תגובות,ואם ירצה השם אמשיך בכך.
ובכן זאת אני כותבת,ולא מתחזה.
והעיקר,הלואי ודבריך יצליחו לחדור לליבות אחינו בני ישראל.
שבת שלום
גם אני אחרוג ממנהגי זה שבועיים מלהגיב בפומבי. אביטל ואיריס היקרות אין התקדמות אחת פוסלת את השנייה. ואחותי איריס, שתינו יודעות שבעיות חומריות מקשות כן מקשות על עבודה פנימית. חומר הינו כורח בסיסי. בזעת אפך תאכל לחם נאמר לאדם הראשון. והכוונה לחומר. אדם לא חי רק מיראת שמים. זה דבר ראשון. דבר שני, עבודה פנימית דרכים רבות לה. לחוזרים בתשובה קל יחסית לזהות מהי עבודה פנימית. יש להם משנה סדורה. עשה ואל תעשה. מבחינתי לא אחת מדובר ב"ילדים" שחייבים גננת לעבודתם הפנימית. יש דרכים רבות לעבודה פנימית וברוח בורא עולם, וכולן כשרות בעיני באותה מידה ובלבד שלא תהיה כפיה מצד מחזיקי הדרכים כולן. ויש עוד דבר אביטל. בורא עולם חילק מתנות. כישרונות – גם יצירתיים. כתיבת ספר היא מתנה אדירה המחייבת מאמץ עצום של עבודה פנימית. ואם זכה אדם בסםר שלם שגם נהיה רב מכר הווה אומר נגע בלבבות רבים – גם זו דרך שניתן לכנותה – התקדמות בחיים. כי האדם מתקדם כך ביישום הכוח הגלום בו. שבת שלום ושקט – זה קודם כול תנאי לעבודה פנימית ראויה בכל חזיתות החיים.
ענת סתימת פיות היא לא להגיב אלי בנימוס. והסטיגמה שדת היא כפייה התגלתה רק השבוע כשגויה שחיליים הושמוו במחבוש על בחירה דתית אישית. כך שהנושא אינו רלוונטי.
לא טענתי שרע לכתוב ספר.
טענתי שהתקדמות במשורים פנימים אינה נמדדת להכרה. ושהיא נעלה מכל דבר. כי נבראתי לשמש את קוני. קודם כל. נעלה למעלה עליה נתושאל. ולא על הספר . ובכך נוכחתי השנה כשאבדו לי מס' אנשים יקרים.
ממש לא עניין אותי הכסף שצברו או הרקמה שרקמו. האמיני לי.
אם כי בהחלט דבר אינו נוגד דבר.
השם נתן כשרון ועלינו לנצלו.
הרי אחותך צלמת מעולה. והיא מראה וחושפת תמונותיה. וגם אותי השם חנן ברוך השם בכמה מתנות איני מתלוננת. ואני מיישמת בעזרתו.
מה שפסול הוא הבנייה העצמית דרך זה. וההשענות על זה שאינה נראת לי. האדרת האגו משעממת אותי.
מה לעשות.
שבת- שלום
אביטל מקווה שקראת אותי נכון ושאינני נמנית עם סותמי הפיות ושאר תחלואים אנושיים. ואין מה לעשות ההתקדמות בחיים יש לה פרמטרים. ונדמה לי שיש איזה עירוב בין מין לשאינו מינו. הצלחה גורמת סיפוק. מה רע בזה? איך בדיוק נראה אגו? מי שיודע, שיקום. כל אחד ייתן את הדין לנפשו ובנפשו מעבר לכל מילה והגדרה מקובלת. ולא רק ביום כיפור. ולא בכדי אלוהים והוא בלבד בוחן כליות ולב. קטונו מלדון זה את זה. וכשאין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה ובלבד שישאל עצמו האם מה שהוא עושה הוא אכן ישר. ואגב, גם אחותי הצלמת המוכשרת ביותר היתה שמחה לו ניתן לה להתפרנס מכישרונה. וגם בכך אין כל פסול. להפך. אך טבעי הוא. אדם אוהב שאוהבים אותו. אדם אוהב שאוהבים את מעשה ידיו. זה לא בהכרח אגו שרצוי לדכאו. זה טבעי!
ענת יקרה, קודם כל נוציא את אחותך מהעניין.. זכותה להביע דעה מנוגדת לשלך בבלוגי.
דרך, אגב, גם לי אחים תאומים. ואני הבכורה, ונראה לי שנוכל לדסקס על זה פעם.
הצלחה אינה רעה כלל ענת. השענות עליה לבנית העצמי והזנחת הפרמטרים האחרים רעה מאד.
וזה אכן קורה בלי סוף בחברתנו. אך כמובן אין להכליל.
אבטל,
דומני שאת קצת עושה סלט.
התקדם בחייים, קנה מכונית? יופי.
קיבל פרס נובל?
נניח מאדאם קירי (פעמיים), אינשטיין, תומס מאן, עגנון וכו'.
האם שתי הקדוצות הללו דומות זו לזו?
האם לא מובטחים לקבוצה השנייה חיי זכר הרבה מעבר לקיומם הגופני?
האם לא שינו באופן ניכר את דרכי התנהולותו של העולם או את אופן חשיבתו?
מאדאם קירי, למשל, מוחלת לכל בני האדם על המחמאות: תגליותיה מצילות עד היום חיי אדם אף כי לא הצילו אותה מן הלויקמיה.
ובכן, קצת הבחנה!
אנא!
חשבתי על מה שכתבת כאן בשבת גיורא.
אך לדעתי האיש הקטן שגידל משפחה ברוכה לתפארת העם. האיש הקטן הזה שלא זכה להכרה לאורך כל הדורות שווה לא פחות ממאדם קירי.
כי אולי השפעתו במרחבים הצרים לכאורה העמידה דורות ישרים ונכונים.
ישנם הרבהאנשים משיגנים שלצערי השאירו אחריהם חללים.
יש אמת בדבריך. איני מכחישה.
אך אני מדברת ברובד אחר. שאולי לא מדבר אליך. מה לעשות.
שבוע- טוב.
אביטל,
הבעייה אינה אם רובד זה או אחר מדבר אלי או אינו מדבר.
איש קטן לא זכה להכרה משום העובדה שלא נעשה מעשים שראויים להכרה, אם כי כבודו כאדם חייב להישמר, בכל מקרה.
ובכל רובד שתרצי, והרובד הזה מקובל עלי באותה המידה שהוא מקובל עליך: הרמב"ם חשוב יותר מיוסף עובדיה והגאון מווילנה חשוב מן הרב לאו, וההכרה הזאת מקובלת על כולם.
לדעתי אדם שעבד על עצמו, היווה דוגמא לאחרים. וזיקק את אישיותו ראוי להכרה. לפחות שלי. ותודה לאל של עוד כמה. ואני שמחה לכתוב על כך. כי אם לא אני, אז מי? פעם חשבתי כמוך. אך דברים משתנים.
גם הבעש"ט מדבר על כך. ולא מדובר באדם בינוני.
ולכן בינוניות היא שאלה של הסתכלות.
לא נראה לי שנסכים על כך. זה בסדר.
וכל דור מקבל את הגדולים הראויים לו. כנראה שיש דורות גדולים מהדור הזה.
אם כי איני מזלזלת בשום גדול דור עכשוי.
מה גם שזכיתי להכיר כמה.
שבוע- טוב.
אביטלי, בניגוד לדברים שאת כותבת בדרך כלל, יש פה הפעם משהו סטריאוטיפי לגמרי. סוג של השטחה של העולם החילוני, כפי שהוא נתפס בעיניים חרדיות.
לא מתחברת בכלל. רחוק ממני שנות אור.
חלילה איריס. הקלקול הזה חדר גם לעולם החרדי. רואים גם שם הסחפות שלא נראת לי. אני מדברת על חוזרים בתשובה. אנשים מסוג אחר. אם תכירי אותם תביני שאין כאן כל השטחה. אלא העמקה.
וזה בסדר לא להסכים.ושמחה תמיד לעורר ויכוח הגיוני. להתסיס. זה לא רע. זה פותח את הראש.
שבוע- טוב.
מה אכפת לך איך אחרים מתנהגים? מה את מנסה לחנך אותם? תתרכזי בעצמך ובעבודת הבורא שלך ובעבודה הפנימית שלך.
עקרונית אתה צודק. אך זה הבלוג שלי וזכותי לשטוח בו את תחושותי.
שבוע- טוב.