בננות - בלוגים / אביטל קשת / מחשבות בוראות מציאות
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.    ---------------------------------------------------------------------------------------.    

מחשבות בוראות מציאות

 

 

 

מחשבות בהחלט מולידות מציאות, כפי שסיפרו כאן איריס ולי.

לכן בימי בין המיצרים, רצוי לעיין בספר יחזקל ולקרוא על בית המקדש, על צורתו,אופן בניתו, מידות וצורת השערים שהיו בו, כליו ואגפיו ועוד.. .כפי שהם מובאים בפרקים מ'- מג' בספר יחזקל.
ובל נשכח את הלויים וכלי נגינתם.
כי הרי רובינו משוררים . בכל אופן, הנפש שלנו משוררת מרגע יציאתה אל אויר העולם.
הרבי מלובביץ' טוען: ששרטוט הבית השלישי בדימיון -יביא להקמתו בקרוב ממש.

לכן נדרש מאיתנו לימוד מאסיבי ביותר.

האמת שבתחילת התשובה שלי, כל ענין ביאת המשיח נראה לי תמוה. בעיקר כי לא חונכתי עליו. מין סיפור מנחם לילדים אבודים, מה לי ולו. 

ובאמת החודש הוא -מנחם אב. אני היא זו שאמורה לנחם את האב- ה'. ואיך אפשר לעשות כן מבלי להיות משוכנעת בכל סיפור הגאולה?

והיום 8 שנים אחרי, אני כבר מזמזת את השיר הפופולרי כאן ( אי אפשר להשמיע כעת) שאומר: בשעה שמלך המשיח בא..
בשעה שמלך המשיח בא..

ואז.. ענווים , ענווים, הגיע הזמן 
הגיע זמן גאולתכם.
אם אין אתם מאמינים..

כאן אני כמעט בוכה ביחד עם בני הצעיר שמאוהב אנושות בשיר הזה.

וביחד איתו. שהרי מפי עוללים ויונקים יסדת עז. אני רואה אותו בעיניי רוחי. את המשיח, כן,  ואותנו – אנחנו הולכים אחריו ומתבטלים מכל משובות האגו.

אך כאמור, אין המדובר בתהליך נפשי שארך יום אחד, אלא בתהליך לימודי, שבסופו שוכנעתי שאכן הוא עוד בוא יבוא ועל מנת לקרבו צריך לפעול.

כי בהחלט מחשבות יוצרות ומולידות מציאות. ובית המקדש שנחרב, לא באמת נחרב, ההפך הוא הנכון. מדובר כאן בתהליך שכולו בניה עצמית מסוג חדש.

כמו בשיפוץ, הכתלים נהרסים, כדי לחזק את היסודות, ובתווך נותר התוהו.

התוהו בו אנו מתקיימים וממנו נעלה אל קודש הקודשים. הרוחני והפיזי.   

 

 

 

3 תגובות

  1. איריס אליה

    היי אביטלי מתוקה. מאד מעניין הקישור שעשית, מתקשר גם לתגובה של ענת לויט אצלי.
    אבל אני צריכה לחשוב על זה עוד. מרגישה שאני לא פנויה כרגע.

    אחזור לפוסט הזה מחר.

    נשיקות.

  2. עם כל האהבה שלי למסורת ישראל, לא ברורה לי כל הציפייה לביאת המשיח.
    זה מרגיש לי כמו ילד קטן, שמחכה שאבא יחזור הביתה.
    מצד שני, אם ביאת המשיח היא צופן לתהליך נפשי – פנימי של אדם עם עצמו, שאינו תלוי במציאות החיצונית, אני בעד.
    איזו משתי האפשרויות קרובה יותר לליבך?.

    • עמית זה גם וגם, ביאת המשיח היא בהחלט צופן לעבודה פנימית, כי מצוות ומעשה טוב מקרבים אותו. כמו הדיבור עליו.

      המשיח מוזכר גם ב13 העקרים ועניין האמונה בו אינו פרי שאיפה ילדותית, אלא פרי הגות אמונית שאפילו החזירו אותנו לכאן.
      לארצנו.

      הדתיים לאומים, בניגוד לחרדים, מאמינים כי חזרתנו לכאן היא אתחלא דגאולה. כלומר בואנו לכאן יביא את הגאולה ואת המשיח.

      גם הציונים המוקדמים, באו מבתים חרדים, וגם אם התנערו מעול תורה ומצוות, המטען האמוני הושרש בהם, וגרם להם לתקוע כאן יתד ולהתעקש.

      כלומר, האמונה אינה ילדותית, אלא דורשת התמסרות שאיתה לפעמים קשה לנו.
      כי התרחקנו מאד. אך אל יאוש. גם כאן המדובר בעבודה פנימית שיכולה לשנות מעצורים וחששות.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת