כל הלילה למדו האב והבן , הבן והאב והרב..גם הוא למד איתם.
הרב – סכום גילו מגיע לגיל האב והבן יחדיו.
הבן שלמד, חש סחורחורת קלה, ועל מנת לחוש ער שירת את יתר הלומדים, הגיש להם ממתקים ושתייה, פיצוחים, אהבה.. ואז צנח על אחד הספסלים.
והאב? הוא השתדל לשמש לו דוגמא.
והרב..?
הוא לימד חמישים איש שנכנסו ויצאו כל אותו לילה מבית המדרש, ביאר -פירש, ולא התבושש, ירד לעומק הזוהר, עלה אל מאמרי הנשמה. ואז ..לקראת שחרית פצח בשירה גדולה.
בעת שכולם התנדנדו על הסידור, פרץ הרב בריקוד סוער לכבודה של תורה.
והוא כבר בן..
לתורה אין גיל.
יפה! יש גם אנשים ללא גיל.
נס גלוי מבחינתי 🙂
כנראה שהלימוד והקדושה נותנים כוח בכל גיל!
תודה לחנה, גליה ואומי על התגובות היפות.
שבוע- טוב.
מרגש, אביטלי. יש לימוד נפרד לנשים וגברים, אני מניחה? אז סיפרו לך?
נשיקותי.
נשים ישבו בספסל נפרד והקשיבו.
אני לא באתי.
מלמלתי כמה פסוקים מקריאת שמע וצנחת על המיטה.
ברוך שעשני כרצונו ואני לא חייבת בזה.