בננות - בלוגים / אביטל קשת / רבינו בחיי אל תרפה ממני
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.    ---------------------------------------------------------------------------------------.    

רבינו בחיי אל תרפה ממני

 

 

באמת יותר טוב מזה לא יכולתי לבקש, שהשיעור על הספר הנצחי " חובת הלבבות" מאת רבינו בחיי יתקיים מול הבית שלי. אין תרוצים לעייפות של סוף היום. רבינו בחיי מולי. מעבר לכביש בקומה האחרונה אצל שכנתי שאף היא חוזרת בתשובה.

לפעמים אני מודה לה' שלמרות הדרך הקשה זכיתי להכיר את רבינו בחיי ואף את המורה שבחיים הנורמלים מה לי ולה. חרדית מכופתרת עד צוואר, לראשה פיאה ישנה, אותה מכסה מטפחת כחולה. שרוולי חולצתה מכסים כמעט את כל גב היד.

אבל האישה הזאת מהלכת עלי קסם. הסיפורים שלה על עצמה, בני משפחתה, מסתבר שהייתה אשת עסקים לא קטנה, יש לה מהלכים בעולם , המוני ילדים ובת אחד עם תסמונת דאון.סיפוריה על הנעשה בחצרות החסידים אף הם מרתקים ומבחינתה זו הדרך הנכונה. כיום אינה עובדת היא רק מרצה והכל בזכות ביתה החולה שהובילה אותה להתתחזקות. התחזקות ? היא הייתה חלשה? כן אף היא האמינה בכוחה ועוצם ידה, הרויחה הרבה כסף, אך לא חיה מתוך הודיה. ואז באו ימים אחרים , חובות, לא חובת הלבבות, והיא רק צמחה.
אני מספרת פתאום שקשה לי לדבוק בהודיה השמחה הנצחית המעגלת, המרחיבה.

סביבי נשים.

פעוטים, בתים מלאים בתורה ומטלות ואני עוד כולי טענות. הרי משפחתי זערורית . מן יש לי סתם שפע של ציפורים בראש. את כל ההרצאה הזאת אני עורכת לעצמי בראש. כי הן מן הסתם לא חושבות עלי כך.

ובכל זאת אני שבה ומקטרת. איך לא?
אבל המורה לא מבטלת, אלא נוטלת את ידי ומעסה אותה במשך כל השיעור. היא גם למדה הילינג ומה לא. כייף לי . 

והכי טוב רבנו בחיי, והטעם לחיות בהודיה ושיחה מתמשכת עם הבורא. לבקש על כל דבר ולהודות ולתת צדקה. אפילו זעירה . שקל ליום, עשר אגורות כשאת תקועה בפקק עמוס, חצי שקל כשאת מבקשת על הבן בדרך לגן.ריבונו של עולם שלא יציקו לו, שיביע את עצמו, שיתמודד מול הבריונים הפטפטנים, שיעמוד על שלו..וגם להבין  שהכל ממנו ואין רע. גם התיקון של בני. גם התיקון שלי. בסוף השיעור אני בעננים. בינתיים עובר חצי היום וזה קצת מתמוסס.

אבל לא לגמרי. אני מודה. 
מחכה בקוצר רוח לשיעור הבא.
 

 

 

3 תגובות

  1. טקסט נוגע ומרגש אביטל
    והישירות שלך כובשת

  2. מירי פליישר

    מקסים. המשך התפתחות כפי שאיפתך וחלומותייך!

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת