התמסרות

קחו לדוגמא שחקן שלא מתמסר לבמאי ופוצח בסדרת ויכוחים בכל פעם שמופנת כלפיו הערה או הארה, שינוי בטקסט, בסצנה וכדומה. די ברור שהוא טועה והולך נגד עצמו. כלומר תן למבקרים לקטול את הבמאי על הבימוי, אך אל תניח להם לבוז ליכולות המשחק שלך. 

בכלל בתחום משחק זה די בולט. כי אם השחקן לא מתמסר לפרטנר שלו, הוא בדעבד גורם לאובדנו- הוא.

אולם לא רק על חיי במה מדובר .

תלמידים שלא מתמסרים להקשבה יפסידו חומר. איש מקצוע של יתמסר למקום עבודתו יפוטר בבוא העת. מטופל שלא יתמסר למטפל ויתבצר " בהתנגדויות" לטיפול יזרוק את כספו לנהר. ועוד.

כלומר התמסרות נדרשת בכל תחום מתחומי החיים. אולם במהלך הגדילה הטבעית שלנו אנו למדים לחשוש ממנה.

ילדים אינם חוששים להתמסר, אולם עודף של חויות שליליות שכרוכות בניצול יגרום להם בבוא הזמן לסגת אחורה.  

דבר נוסף שגורם לאדם שלא להתמסר הינו חינוך מטעה.

למשל גבר ואישה שאמורים להפגש , מדובר ב"דייט" .שאין לשניהם מושג לאן יוביל. כאן יש מקום להמון פחים ובורות. האם על האישה להתמסר לגבר מינית, בעיקר  אם היא חשה שקימת שם באמת הבנה?

או שעליה לשחק מן משחק מלבל ומפתה שאין לו ולהתמסרות אמיתית דבר וחצי דבר.

האם על הגבר לדרוש התמסרות?

והיה ובשלב מסוים כפי ששר שלום חנוך: " את תגלי לי מי את.."

האישה תגלה אך הגבר ידחה את הגילוי.
או הפוך. הרגע הטהור יהפוך למשהו שמן הראוי להדחיק,  וכך תצא לאויר העולם תוצרת חדשה- אכזבה. 

די ברור ששכל שתרבנה התנסויות מן הסוג הזה ילמדו שניהם שבפעם הבאה יש להתמסר חלקית, להזהר, לשמור את הרגש על אש קטנה. להתחשבן? כן להתחשבן.

אלא אם כן ידוע מראש, שאין מקום לכל התמסרות עד החתונה. כלומר,קיימים  כללים בטוחים המקלים על הנכונות להתמסר. ( זאת לפחות השקפתי).

אך למי הכי קשה לנו להתמסר?

לקב"ה. והסיבות רבות, הוא רואה ואינו נראה, וכבר אמר רבי יוחנן בו זכאי על ערש דווי:"יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם." 

כלומר מאחר והקב"ה אינו נראה אנו משלים את עצמנו שאינו מכיר את מחדלינו. הקב"ה  אינו הבוס שאליו רצוי להתמסר( לפחות מקצועית) . הקב"ה הוא אי שם, אנחנו אי כאן ושלום על ישראל.

בנוסף, ההתמסרות לקב"ה חיבת להיות אמיתית ולא מזויפת. היא כוללת קיום כל  המצוות, ובעיקר הרבה כוונה בתפילה. ומכך אנו חוששים.

כי מה, עם בני אדם התוצאות די ברורות. ידחו אותנו, יקדמו אותנו. לעומת זאת הקשר עם הקב"ה לוטה בערפל. יכול להיות שאחרי כל ההשתדלות וההתמסרות, לא נצליח לקנות מכונית חדשה, לא יקדמו אותנו מחר בעבודה והילד יחלה .

כלומר בהתמסרות לקב"ה אין הבטחה. מלבד אולי העולם הבא שלנו. עליו אנו נמנעים מלחשוב.

אז למה כן להתמסר?

רצוי להתמסר מטעם אחד. ההתמסרות מזככת את הנפש. וגם אם חיינו לא  הפכו  "לאגדה מהלכת", עדין, אנו מוצאים בתוכינו כוחות שלא ידענו על קיומם.  אותם כוחות  יסייעו לנו להתמודד מול כל קושי ומהמורה.

בניגוד להתמסרות לאדם שיכול להתגלות כמאכזב ופוצע. ההתמסרות לקב"ה הינה ההתמסרות ללא כל תנאי.  

  וגם כאן יש אימון לחיים. רצוי ללמוד לתת ללא תנאי. בבחינת " ואהבת לרעך כמוך" והלימוד הזה יכול להתממש במלואו רק אם עשינו אותנו כלפי מעלה. ככל שנתמסר לעליונים, כך נלמד למסור את נפשינו גם למי שיזדקק לנו כאן בתחתונים.