בננות - בלוגים / / חיים רק פעם אחת לא?
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.   

חיים רק פעם אחת לא?

 

 

 

 לאחרונה אני מוקפת מודעות אבל ורבים החולים המסתובבים סביבי. אני רואה את אלו שסוחבים על גבם מחלות, ויסורים שנים על גבי שנים. ואת הנפטרים בחטף . במקרה שלהם לא הייתה אזהרה, כאילו יד נעלמה  כיבתה את הנר המהבהב. ואנו נותרנו באפלה מלאת תהיות.

לכן גם כתבתי בפוסט הקודם שהזדקנתי. כי פתאום אני מבינה שזה לא מקרי. גם זה שה' מעמת אותי עם כמות כזאת של צער. גם  זאת אמירה. 

אם הייתי צעירה יותר הייתי יכולה להעיף את היראה מעלי . אולם איני נמצאת בגיל של תכנון המשפחה( למשל). כלומר עברתי כמה שלבים. אני פתאום מבינה את המשפט :" "דור שלא נבנה בית המקדש בימיו, מעלין עליו כאילו החריבו" .

 

בעצם אם לא נבנה הבית, לא חזית בבואו של המשיח, עשית את תפקידך בעולם אולם לא הגעת לתכלית. כי מה היא התכלית?

האם התכלית היא כסף, מעמד, כבוד. הרי שברגע שהסתלקת אינך לוקח אותם עימך. 

בנוסף, ברור לי שלא חיים פעם אחת. עצם הסיסמא מרתיחה אותי, כי יש בה משהו לא אחראי. בנאדם יכול להאביס את עצמו באוכל קלוקל ואז לקום ולומר בסוף הארוחה. "נו, חיים פעם אחת, זכותי להנות עכשיו!1"

 
העכשויות הנהנתנית היא הדבר המסוכן. אם אין משהו מעבר למה שרואים ותכף זה יגמר לי, מישהו עוד יחטוף לי הכל, לא יותירו בידי  כלום. כמות ההנאות תצטמק ותתפשט במרחבי הזמן ואני מה יהיה איתי?

אז..

כמובן שאדם יכול לקיים מצוות ועדין תודעת החיים רק פעם אחת, תבער  בו. תעשה בו כבשלה. התודעה הזאת תקנן במחשבותיו  והוא יחייה חיים כפולים. מצד אחד יקיים את הדרוש, ומן הצד השני יחשוש מן הפספוס. רכבת ההנאות תרוץ והוא ימהר להשיג מקום אוב טוב, רצוי ליד הנהג. רצוי במחלקה הראשונה. רצוי..רק פעם אחת! רק פעם אחת! תזדעק ציפור הטרף ששמה ידוע לכל אחד ואחד.

מגיע לי, גם לי! חיים פעם אחת!

אבל אם האדם יודע שיש משהו אחר, ובעצם כמעט כל הדתות מורות ומצביעות על תורת הגלגולים והתורה היהודית מדברת על הרבה מעבר לזה, על נתינת דין וחשבון יסודי על כל רגע ורגע שלך, אם כך  לא חיים רק פעם אחת. והרגעיות העצבנית והאמפולסיבית מפנה מקום להתנהלות מסוג אחר וגם בהשגיים שיושגו יהיה מימד רוחני. כי אין הכוונה לחיים של בטלה. אלא לחיי מימוש אמיתים, שבתווך מה שמוביל הוא לא האדרת האני. אפילו אם התחושה הזו נלוות למעשה, חייבת להתוסף לה עוד מטרה. אנשים חושבים שלהאמין זה לחיות פה כמו בפרוזדור צר ומעיק, לסמן וי על מטלות, ולחכות לסוף הגואל. כאן זה מין הכרח ותו לא. ובכן, לא לכך הכוונה. 

מי אמר  שפה -בעולם הזה רע?או אמור להיות .

מספרים שצדיקים שיושבים בגן עדן משתוקקים לחזור לכאן. רק כאן אפשר לקטוף פרי בשל מעץ שנתן פריו בעיתו, לברך ולטעום את החמצמצות המתוקה הזאת.

רק כאן אפשר להריח ולחבק תינוק בן יומו.

רק כאן אפשר לשכשך בין גלי הים המסתערים על החוף  כפות רגלים יחפות .

רק כאן אפשר לרקוד לצלילי הגשם.

העולם הזה מלא בהנאות חושיות טובות.

לכן ההתעקשות של כולנו( במידה זו או אחרת), להתענג גם על האסור, הפוגע, המשפיל והמבזה( זה אצל החולים במיוחד) גוררת אחריה המון סימני שאלה.

בנאדם, כל עוד אתה חי פה, אתה מוצף גם בגרויים מהסוג החיובי. מדוע אתה מחפש את האסור, טועם אותו, מטנף את נפשך , ואז מחייך חצי חיוך ופולט:" חיים רק פעם אחת לא?"

 

 

 

 

 

 

 

 

 

5 תגובות

  1. היי אביטל
    את כותבת נפלא, זה ישמע לך מוזר, אך היית יכולה להיות רבנית, את כל כך רואה את השלם.
    ומדייקת רגשות, שלפעמים חסר לאנשים את ההבנה שלך.
    להתראות טובה

    • תודה לך טובה. וגם כלום לא שלי. או שלי שלך. כי למדתי ונתנו לי אוצר בלום שהיה מתחת לגשר.

      אני בטוחה שזה נגיש לכולם. דרך אגב מעולם לא שמעתי אותך שרה חוץ, מלפני שנים כשא' היה משמיע הלוך וחזור קלטת שלך. ולדעתי בשידור חי זה עולם אחר.
      ונפלא שאת מתענינת.

      שבת- שלום.

  2. "מספרים שצדיקים שיושבים בגן עדן משתוקקים לחזור לכאן. רק כאן אפשר לקטוף פרי בשל מעץ שנתן פריו בעיתו, לברך ולטעום את החמצמצות המתוקה הזאת." וכולי ואיך שהמשכת לפתח את הרעיון הזה – אהבתי מאוד, מחשבה חשובה, ומעודדת. חן חן לך, אביטל!

    • תודה לך גבריאלה. גם אני אהבתי כששמעתי את זה בשיעור חסידות.

      השתדלתי להיות צינור טוב.

      שבת- שלום.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת