תשובת הלב חוקרת את החיים ,וכותבת עליהם
אתמול בשעות הלילה המאוחרות, חזרה הבת הבכורה שלנו מטקס בו קיבלה את תעודת הבגרות שלה . כמובן ששמחנו . לילדה יש בגרות לא לשווא נשאנו אותה על כפינו הדלות מתאמצים להפיח בה רוח למידה.
זהו שלא מספיק. יש בגרות ואפילו תעודה טכנולוגית, אבל בת, יכולת להשיג הרבה יותר..
אז אולי אנחנו הרצוצים לא הענקנו לך מספיק תמיכה להגיע בחלק מהנושאים הנלמדים לתשעיות ולעשיריות הנכספות, להאמין שביכולתך..
בת אנחנו מוגבלים.
אבא שלך שמסיבותיו. אימא מסיבותיה. ניסינו. אך מה שלא באמת הענקנו מספיק היה אמונה בה'.
כי אם תאמרי אני לא מאמינה בעצמי. שוב תתקעי בתוך העצמי שהוא מוגבל ומדוד. כל מה שקבלת וקבלת! זה ממנו ואין לו גבול. אם קבלת כשרון מסוים, היה לך ריבון, פטרון מלמעלה, שבטח רצה לדעת שזו אינה מתנת חינם. שווה להשקיע עבורה. אך את ואולי אף אנחנו שבויים בתפישה שהמדובר בנו.
הכישרון הוא שלנו. ומידי פעם אנו אף מודדים אותו ביחס לזולת. אך אם נבין שהוא ממנו, נבין שאין בו הגבלות. כל דבר שבא מלמעלה אינו מוגבל. כשרון הוא כמו אהבה. הוא סוג של נתינה שמימית.
הוא דורש עיבוד, זיקוק. אך הוא גם דרך להתחבר לבורא. על כל הצלחה קטנה יש לנו פתאום את הזכות להיעצר ולומר לו: תודה!
תודה ה' על שעזרת לי להגיע למקום המתגמל הזה, תודה על ההצלחה הקטנה גדולה.
וכל כשרון הוא בסופו של דבר כלי שעתיד לסייע לנו להשפיע אור גם על הזולת.
בת זה לא שלך. וגם את פיקדון יקר שהופקד בידנו ואנו כה מאושרים שקבלנו אותו ומתפללים עבורו מידי יום.
בת את יכולה פי אלף יותר. כי גם ה' הוא פי, פי, כמה וכמה יותר. הוא מעל ומעבר .
ואם תאמיני בו, תאמיני בעצמך.
ואולי את כבר בדרך הנכונה.
ממני.
אימך האוהבת.
מזל טוב וברכות לבת!
"ואם תאמיני בו, תאמיני בעצמך" – המשפט הזה במיוחד צד אותי. הוא כמובן נכון בעיניי.
גם בעיניי גבריאלה.
שבוע- טוב.
כמה אהבה בפוסט ודאגה וחינוך לאמונה.אני בנערותי כעסתי מאוד כשאמרו לי שאני יכולה יותר, אולי לא בצדק..
בטוח שלא.. שמחה שראית את החיוב.
שבוע- טוב.