בננות - בלוגים / / כותב מואר שאין לפסוח עליו
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.   

כותב מואר שאין לפסוח עליו

 

 

 

כמו לכולם גם לי יש את ימי הרעים. ויש שבתות שאיני חשה את קדושת השבת במלוא תפארתה וכדומה. וכך קרה השבת.
 
לזכותי יאמר שבאמת השתדלתי לקרוא תהילים אך זה מירק אותי מעט מידי, אולי כי לא שיקעתי עצמי מספיק במילים. עד שקראתי לביתי בכורתי ובקשתי ממנה שתביא לי את ספרו של הרב קוק " אורות התשובה" ומיד נשרו מעלי הקליפות. בלי להתאמץ הזדככתי.
 
משהו על הרב קוק שמשום מה משויך רק לזרם הדתי לאומי, כל כך משויך שכל שונאי ה" מתנחלים" לא קוראים אותו.
 
ודרך אגב, אולי נפסיק עם הכינוי הזה " מתנחלים" שעושה לי רע . בלי קשר לעמדתי בנושא. אני פשוט שונאת הכללות תקשורתיות שמעוררות תיעוב.
 
ובכל אופן, הרי אני תושבת בני ברק סיטי, את יהודה שומרון וחבל עזה לא ביקרתי שנים, איני מזדהה עם עמדה זו או אחרת, רק צר לי שהרב קוק משויך אוטומטית לדתיים לאומים למרות שהיסטורית בסוף ימיו די נפנה מהם.
 
גם החרדים מתרחקים מכתביו והגדיל לעשות בחור בשם יואל אלנתן ( שם ספרותי) שכתב ספר בשם " דת הציונות" שם גינה את הפלג הדתי לאומי ממנו הגיע ואת מי הוריד לתחתיות? את הרב קוק.
 
לא אצטט את דבריו הנואלים, עובדות מופרכות שכתב אודות אותו איש קדוש, רק אספר שהם גרמו לסערה בעולם הדתי לאומי ואילצו את גדולי הדור החרדים: הרב אליישיב והרב עובדיה יוסף לגנות את הכותב.
 
ועתה נעבור לספר " אורות התשובה" אותו אני עדין קוראת, קריאה שתמשך כנראה זמן רב כי הספר מעמיק ביותר ומסביר את מהות התשובה והחזרה בתשובה.
 
כאמור, מיהו חוזר בתשובה? יאמרו רבים, בטח גם עלי, חוזר בתשובה הנו אדם בעייתי אשר חיפש בחייו עוגן, חוף מבטחים, אדם חלוש ונרפה שמצא בדת וכוהניה תשובות.
 
בדרך כלל חוזר בתשובה הוא: מכור לסמים, חולה נפש וכדומה.
 
אם כי מגמת התשובה מראה שהרבה מאד חוזרים בתשובה הינם אנשים מצליחים ומוצלחים לפחות חיצונית יש להם מה שאנו שואפים אליו: כסף, קריירה, מעמד וכדומה.
 
ועדין סטיגמה עושה לנו הנחות אז בואו ונתווכח איתה.
 
תוך כדי חזרתי בתשובה התחלתי לכתוב כאן ואז הגיבה לי באחד הפוסטים  אשה שאני מאד מכבדת, שעתה בטח מצאתי את אושרי בחיים וכדומה. כלומר קודם הייתי בבלבול אטומי וכעת הגיע הנסיך ששמו אלוקים והושיעני. ורציתי לענות לה שהלוואי וזהו מתכון קסמים כי אז כולם היו טועמים, אך ניקח אשה כמו ויקי קנפו שסיפרה באחד הראיונות שלה שבעברה עשתה תשובה, לבשה בגדי דוסיות ועזבה. וכמוה מצויים רבים וטובים שמתקשים להשלים את התהליך ומתייאשים, מה זה אומר?
 
האם טוב לגברת קנפו כיום, כשהיא מככבת בכל מיני פרסומות שאינן תואמות את האג'נדה שלה?
 
לא. איני מאשימה אותה חלילה. רק מסבירה  שלחזור בתשובה מאד קשה, לכן רבים לא עומדים בזה. ולומר שהחוזר בתשובה פטור ממאבקים זוהי שטחיות. הוא מתמודד מול קשיים ומהמורות בלתי נתפסות ממש, רק שהוא מעוניין במסע ומקבל מהקב"ה את הכח הנדרש לכך. והאתגר מושכו.  
 
הרב קוק טוען בספרו שהתשובה היא בעצם גרעין שנמצא בכל אדם באשר הוא, היא  בגדר סור מרע ועשה טוב.
 התשובה היא אור פנימי שחותר נגד כוחות האופל הממלאים את היקום ואין אדם שפטור ממנה. שאלת תאריך היעד פתוחה, זה יכול להיות רגע לפני שבורא עולם ייטול ממנו את נשמתו, זה יכול להיות הרבה לפני.
 
הרב קוק מגדיר סוגים של חזרה בתשובה, כי כל אדם חוזר בתשובה אחרת, והוא מפרט את השפעת התשובה על היקום כולו. כאמור אני עדין בקריאה, זהו ספר שמצריך התעמקות של שנים.
 
ומשהו על הרב קוק, ענת לויט כתבה על אומנות לא מוארת. ואני חשבתי שאכן לעיתים יש כותבים שאינם לרוחי, האשיות שעולה מבין השורות קשה עבורי, אני לא מתחברת, מרגישה שהכותב מתאמץ להיות נחמד והוא לא, משתדל להראות חכם והוא בעצם טיפש וכדומה.
 
 אבל כשקוראים את הרב קוק, מרגישים טוהר כזה, אמת ועמקנות שגורמים לקורא להתמלאות ברוגע ואהבה ממקור עליון, כזה שאין בו תשוקה חמדנית, אלא צורך בהליכה אחרי אלוקות צרופה.
 
לסיכום לקראת פסח אביא ביאור שנראה לי מתאים
 
התשובה- החופש המוחלט.
. העקשנות "להינעל" על מדרגה רוחנית מסוימת ולהשאר סטטי על ידי הרגלים ומנהגים קבועים היא אם כל חטאת. מצב בו האדם עוצר את התנועה של האישיות , ומתמכר לצורת חיים מסוימת הוא היפוכם של חיי תשובה.
 
התשובה היא שואפת לחופש מקורי אמיתי הוא החופש האלוהי- בעל התשובה הוא אדם שאינו מסתפק באף פסגה רוחנית. השאיפה היא לשבור את כל הגבולות והשעבודים הטבעיים , כדי שהנפש תתרחב ותתפשט עד אינסוף. בעל תשובה אמיתי תובע חופש- שהחיים לא כבולים לשום שיעבוד, ושהאישיות תוכל " לזרום" בכל כוחה. בשביל חופש כזה הוא נלחם בכל התאוות, ההרגלים, הכבדות, הקיבעונות, אשר מונעים את האישיות מלהגיע למימדים הראויים לה.
 

ולציטוט: העקשנות לעמד תמיד בדעה אחת ולהתמך בה בחבלי חטאת שנעשו למנהג , בין במעשים, בין בדיעות, היא מחלה הבאה מתוך שקוע בעבדות קשה, שאינה מביאה את אור החרות של התשובה להאיר בעצם חילה, כי התשובה שואפת לחפש האלוהי, שאין עמו עבדות.

חג חירות שמח

 

 

 

10 תגובות

  1. יפה לפתוח את השבוע בדבריך ,אביטל, הבי לנו עוד מ כתבי הרב קוק שקרוב ברוחו ובתפיסתו לקבלה

    • בלי נדר חנה. הוא גם כותב על הקבלה בימנו וכפי שהוא רואה אותה.

      שבוע מקסים.

  2. הי אביטל, יפה בעיניי איך שחיברת בין החירות של החוזר בתשובה לבין חג החירות ומאוד מפתיע בעיניי שהרב קוק או כל אדם דתי מדברים חירות כי לי מהצד זה תמיד נראה עולם מלא חוקים ומצוות וציוויים על כל שעל, (לברך על האוכל, על המשקה, על הקימה בבוקר…), אבל מודה שבליבי פנימה כשרואה את בני לאט לאט מתיישר בקו אחד עם הדת אני מברכת על כך…סוף סוף הילד החופשי הזה יקבל על עצמו קצת משמעת:)

    • אמר לי פעם ידיד חכם שהחירות היא פנימה, בתוך החובות ועבודות הקודש והחול. כנראה שגם חוקי ומצוות הדת אמורים ליצור את החירות הפנימית הזאת. הרי חירות חיצונית לנו היא כאוס – פנימה והחוצה. עוד פרדוכס קיומי אנושי. רק שמסגרת הדת חייבת להתאים שמי שמבקש לעצמו – אישית לוחצת, על כך צעד ושעל. לפעמים אני מתרשמת – ואביטל אל תכעסי חלילה – שהדתיים הפ כמו ילדים, נו טוב ילדי אלוהים שחייבים גננת… ובשבילי החילונית כלפי חוץ ואמונית פנימה חג החירות הוא אולי החגיגי והחשוב מעל חגי ישראל מבחינת מה שהוא מסמל לכל אדם באשר הוא. לא בכדי ההגדה היא אותה הגדה שנה בשנה, כי בכל שנה אנו כובשים ומזיקים בחירות מחדש. בעצם כל יום מימות השנה. החירות לעולם לא תהיה לנו על טייס אוטומטי.

      • בפוסט שלי לא התכוונתי לאמנות לא מוארת כי אם לאמנות שבתכניה יש הרבה חשכה. ואלו שני דברים שונים בתכלית. כי מתוך שקורא מתחבר לאמנות המבטאת חשיכה הוא עשוי להתפנות לאור שבעצמו. גם אלוהים ברא את האור מן החושך והם שניהם "מהויות שלובות" כמו היצירה והקורא במקרה שבספר עסקינן.

      • ענת החשיבה שחופש אינו חוקים זרה לאלוקות ולאדם. זוהי הקליפה של כולנו.
        גם כדי להכנס לכאן את זקוקה לססמא. וכך גם בעבודת השם נדרשת ססמא.
        עורך עובד על פי חוקים. מתכנת יותר מעורך אולי וכדומה. ורק עבודת השפ פראית וילדותית, למה?
        כי השם לא נראה אז זה מותר.
        יהי מורא אלוקים עליך כמורא בשר ודם.

        כבר נאמר.
        וכמובן שעדיף מאהבה.

        אך כולנו קצת מוגבלים. מה ללעשות.

        ובאשר לדתיים, אני בעברי חילונית .

        חג מואר.

        • אני מאמינה שאמונה בשם היא "דמוקרטית". אני מאמינה שלכל אדם יש את דרכו להאמין ולדבוק בשם. וכל הדרכים כשרות אם האדם משתדל להיות תם וישר ולהתחזק ולחזק את אמונתו ודבקותו בבורא עולם – גם אם רחמנא לצלן הוא לא ממלא את מצוות הדת כולן. ובלבד שהעבודה הפנימית נעשית. לכל אדם יש שפה פנימית. ולא בהכרח שלל שפות הן מגדל בבל. וזה רק על קצה המזלג מתפיסתי את אין ההכרח בכריכה בין אהבת השם לדת. אבל אני בהחלט מוקירה ומכבדת כל דרך אמונית שונה משלי ומקווה לכיבוד הדדי.

          • עבודת השם היא עבודת המידות על פי דברי חכמים. היא אינה דמוקרטית ואין לה דבר עם המושג הזה.
            כמובן שמאחר והמדינה היא דמוקטית כל איש רשאי להביע דעתו.
            ולזכור שגם בעבודת השם יש בחירה.

            שפה פנימית יש לכן הרב קוק מדבר על כך שכל אדם מתחבר לעבודת השם ממקור אחר.

            ומרתק איך הוא תופש את כל הקצוות ומחבר בספרו זה.

            גם אני מכבדת כל אדם, כי כך גם כתוב באגרת הרמב"ן. כל אדם הוא בטח נעלה ממני. ואני איני מורמת מעם.

            מצד שני אף אדם אינו מורם מעל חכמי ישראל לדורותיהם.

            וזוהי השקפתי על קצה המזלג.

    • סיגלי בוקר טוב.

      החוקים נמצאים על כל צעד ושעל בחיינו, אפילו על מנת לחצות כביש צריך חוק.

      עבודת השם מצריכה התכוונות.

      לברך על שתייה זה על מנת לתת למזון הגשמי משמעות רוחנית.

      כמו לדבר עם צמח למרות שמשקים אותו. הדבור גורם לו לצמוח טוב יותר.

      וטוב שאת אם שאוהבת את בנה בכל אשר ילך.
      תבורכי.

      • נכנסתי לפוסט, כדי שמי שנכנס אליו, יזכר היום ג' אלול , להדליק עבורו נר.
        זה יום היארצייט של האיש הקדוש הזה, שנפטר בעודו אומר את המילה א ח ד בתפילת שמע ישראל.

השאר תגובה ל חנה טואג ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת