בננות - בלוגים / / דברים שלומדים בבני – ברק ואו שאוהבים , או שלא אוהבים..
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.   

דברים שלומדים בבני – ברק ואו שאוהבים , או שלא אוהבים..

 

 

 

 

דברים שלומדים בבני ברק ולא תמיד אוהבים , או שכן או שלא.

=====================================
שימי לב לפרטים הקטנים בחיים. אם כי לא תמיד לתמונה הכוללת. כלומר, תלוי.
או שכן או שלא.

שימי לב לבעל, אל תריבי איתו והעיקר, שהוא לא יריב איתך.

דברי בנחת לילדים, אחרת אין סיכוי שתשתלטי על כולם.

אם אין לך כולם.. את קצת בבעיה. 

אל תדחי את הבישולים לשבת לשנייה האחרונה.

אל תסתכלי על גברים, גם אם הם השכנים שלך, הם לא רואים אותך, וגם אם כן , הם לא מאלה שיקדימו לך שלום,  ויש בכך הקלה מסוימת..

מצד שני, לא תמיד הרעיות שלצידן יברכו אותך בברכת בוקר- טוב, בעיקר מפני שהן מזהות  שאת לא משלהן.

ביתך הוא מבצרך, אם כי הקירות דקים, ושכנייך שומעים הכל וגם את שומעת, ומה לעשות שבדרך כלל אצלם האווירה שלווה יותר, או שרק נדמה לך.

הקדישי תשומת לב מיוחדת לפיאה שלך , מפני שהיא תהווה נושא השיחה העיקרי שתמצאי אחר מאמצים עם הנשים הנקרות על דרכך.

הפיאנית, היא חברתך הטובה ביותר,שימרי איתה על יחסים תקינים , אצלה גם תמצאי אוזן קשבת. מסתבר שפיאתך היא המאטפורה האמיתית לפנימיותך.

דהיינו: פיאה מסולסלת-אופי פרוע, פיאת ביביליס כנ"ל (אך גם אופי שמשולב בגדרנות וחיבה לנעלי עקב.) פיאה חלקה- אישה עמלנית ומסודרת. פיאה ארוכה- מורדת וסוררת ועוד..

סמכי על הגננות של ילדייך וכן על המורים שלהם, לרוב הם אנשים מסורים ובאמת אכפת להם מהילד שלך. כלומר, אם יש לילדך בעיה, את בדרך כלל תעודכני, ולא תמיד במילים שיהיו נעימות לאוזניך.

ילדיך צריכים ללמוד לחיות תחת משטר ,סדר, ודרישות גבוהות, אין הקלות.

הבעיה מתחילה שזה מחייב גם אותך. 

 התרגלי לכך, שלשכניך לא ממש אכפת מהחזות החיצונית של הרחוב, או החצר, הכל נזרק לכל מקום ואין מנקה או דואג.

הביני , שבאין מפנה זבל  אחר, את היא המנקה הבלעדית.

הרגילי את ילדיך הגדולים לסייע לך, זה עושה רושם טוב על שכנייך, הם יזקפו את זה לזכותך, ויתנו לך חיוך שיוסתר  מתחת לכל ענני הפחד וההסתיגויות.

 

 

 

 

 

17 תגובות

  1. אביטל שבוע טוב, איפה מוצאים את רשימת עשה ולא תעשה זו? היא תלויה בקרנות רחוב? מחלקים?
    יש לי הרגשה שאת גם מביטה על הרשימה הזו באופן מעט הומוריסטי

    • איריס אליה

      משה יקר, הייתי אומרת שור ברור. ברור לי שגם אביטל מסתכלת על זה בהומור. נכון אביטל?
      בכל מקרה אותי שעשעת! מאד.

    • האי משה, האמת שקרנות הרחוב כאן מלאות רשימות.
      זה עוד משהו שלא כתבתי.
      הכל מודבק על עצים , ספסלים ומה לא.
      אין כאן פיקוח עירוני ובכך גם חן מסוים.
      וכן הומור תמיד טוב.
      שבוע- מצוין.

  2. הא, אביטל, חלק ניכר מחיי עבר עלי במתחם שנקין.
    כאן כולם אומרים שלום לכולם, לרבות החרדים למי שאינם חרדים, ולהיפך.
    כאן גם הקירות עבים יותר, ולכל אחד פרטיותו שלו.

    • באמת גם פגשתי חרדים אחרים בימי חיי, אך לצערי איפה שאני חיה כאלה הם פני הדברים.

      אני שמחה שבשנקין זה אחרת. זה קצת מרגיע בי את תחושת ההלם שאחזה בי כשחייכתי ואין תגובה.

      אולי כי כאן רבים מהם מודרנים ומבוססים.

      וזאת אליה וקוץ בה.
      בכל אופן קירות דקים, הפ פונקציה של בניה וצפיפות נוראית.
      חיבים לבנות עוד עיר חרדית.

  3. סן פרנסיסקו על המים

    משכה את תשומת ליבי במיוחד העובדה שלשכנים לא ממש אכפת מחזות הרחוב והחצר, ואני תוהה האם זו אליגוריה למדינה כולה. אשמח אם תוכלי לשפוך בשבילי עוד אור בעניין.
    תודה –
    ארז.

    • כאן אני נכנסת איתך לענינים מדינים שגורמים לחלק מקוראי אי נחת ( לא כולם כמובן). וגורמים לי להחשב עוף זר במקום הזה.

      ובכן אומר לך את דעתי: בעיני יש כאן הדדיות, גם למדינה לא ממש אכפת מהם.
      בקר בגן של בני, או בגנים של בנותיה של גיסתי ותבין. חצר מינימלית, משחקים לא ממש חדישים, כמובן שאין שם מחשב, והגננת ממציאה את עצמה, ואולי זה טוב.
      ילד בחינוך הממלכתי לומד בתנאים אחרים.

      שלא לדבר על החינוך המיוחד, שם אי אפשר לתרץ הזנחה כוללת, והיא פורחת דווקא בלב המסכנות.

      באשר לחלק של החרדים, חלקם באמת חלקם אדישים לעולם שסביב בועתם.
      כלומר כשיש פיגוע במעוז חרדי, הם כולם בכי גדול אחד.
      על ההפך הם מתגברים יפה.

      מה שכן, הם הביעו צער אמיתי, כשהמחבל רצח חפים מפשע במרכז הרב, אולי כי הם מבינים את האכזריות של להיות לגמרי שקוע בדף גמרא ולמות על קידושו , פשוטו כמשמעו.

      גם זה שתוקפים אותם בכל עיתון ואתר אינטרנטי כעטים על הטרף לא מוסיף לפתיחותם המוגבלת.
      למשל הדגשתי בפוסט, שהאמהות החרדיות מאד נינוחות עם ילדיהם, אך בשל מספר מקרים מצערים, הן רדופות תדמית מתעללת ומזניחה.

      שלא תמיד נכונה.
      בכל אופן לא כשהתנאים המינמאלים סבירים.
      ועבורם תנאים מינימאלים זה הרבה פחות מאשר אצלינו.

      אך עדין כל זה לא מצדיק את ההסתגרות הכוללת שלהם מכל דבר חילוני, כי זה מונע קרבה, אצל מי שבאמת מתעניין.
      ומי שבאמת מתעניין חש דחייה, נוכח חוסר ההתענינות שלהם בו , בדעתו, ובהשקפת עולמו.

      שבוע- טוב

  4. תודה ששיתפת אותנו בעולם שאת בו זמנית בתוכו ומחוצה לו מתבוננת -מענין אביטל היקרה ודי מורכב.שבוע טוב יקירה

    • אכן קלטת את נקודת המבט, שהיא עדין תוך ובפנים. וגם חוץ מוחלט.
      גם בגללי, וגם בגלל העולם.
      כאמור,זה באמת מורכב.
      שבוע- טוב.

  5. "אל תסתכלי על גברים, גם אם הם השכנים שלך, הם לא רואים אותך, וגם אם כן , הם לא מאלה שיקדימו לך שלום, ויש בכך הקלה מסוימת.."

    כל אימרותיך נודפים ריח שכונה אדוקה. ברוך ה' (כמו שהאטיאיסט קרא בבוא לו גד) כל זה עוד זר לי. אצלנו הגברים כן מסתכלים בבנות, (הבנות מבויישות מפנות את ראשן ומביטות בהם רק בהצצה), כל ישראל חברים ומכרים (ולפעמים אפילו מי שאינם באמת מכרים, רק נדמה להם לרגע כי רואים מכר) אומרים זה לזה שלום ולא מתבצרים בגאות קדושה.
    אז – להעיר רק על קטע זה מכל דבריך) – אני מעדיף יחסי חברה תקינים, לא מתעלמים, יחסים אנושיים, עם נימוסים טובים, עם יחסים פתוחים ונאותים בין גבר לאישה, יחסים בהם אין שולט פחד היתר של הגברים מאנדרנלין-היתר שלהם ונחיתות חברתית של האישה, ועוד. אבל תבורכי — לך טבעיים יחסי החברה בהם את חיה, אותם את מעדיפה על יחסים המקובלים (בינתיים) יותר ביישוב, והסביבות חברתיות בהן את בוחרת לחיות.

    • משה, לא תמיד בא לי להתנצל או להסביר.
      לעיתים יש בכך הקלה מסוימת עבורי.
      ועבור מי שלא אז לא.
      זהו משה היקר.
      שבוע- מצוין.

  6. רונית בר-לביא

    הצביעות חוגגת במגזר הזה,
    אני לא אומרת שאצל החילוניים או בשאר המגזרים זה לא קיים.

    אני אומרת שככל שאני מכירה את הציבור החרדי(על מגזריו השונים) הירושלמי לפחות, ככה אני מגלה עד כמה לא תיארתי לעצמי אפילו עד כמה כולנו בבעיה.

    ירושלים היא הזירה כיום, והחרדים לצערי מנצחים כאן בגדול.
    והצורה בה הצד הלוחמני במגזר הזה עושים את זה, מוכיחה עוד יותר עד כמה העידן שלנו חשוך.

    כל שנותר לנו שואפי התיקון לעשות הוא להסתכל על עצמנו, לשפר, ולא לפחד כלל.

    • זה שאני מבקרת, לא אומרת שהצד השני תמים בעיניי.
      כי גם אותו ביקרתי בעבר ואז היו שחשו פחות נח איתי.
      באשר לירושלים, לדעתי החרדים יתרבו בירושלים רק בגלל שהמדינה לא בונה עבורם ולא אכפת לה מהם.
      וזאת בעיניי בעיה של המדינה , ולא של החרדים.
      והשיסוי נגדם נראה לי אנטישמי.
      זאת למרות שיש להם דרך ארוכה עם עצמם.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת