בננות - בלוגים / / פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי- אני לדודי והוא לי
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.   

פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי- אני לדודי והוא לי

 

 

 

 

למה אני לדודי ודודי לי?
 
כי הוא קודם לי .
כמו שנאמר בשיר השירים: קוֹל דּוּדִי דּוֹפֵק פִּתְחֵי לִי  אֲחוֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַּמָּתִי שֶׁרָאשִׁי נְמַלֵּא טַל קוצוֹתָי רְסִיסֵי לַיְלָה.
 
וּמָה עוֹנָה הָרַעְיָה: פָּשַׁטְתִּי אֶת כֻּתָּנְתִּי אֵיכָכָה אֶלְבָּשֶׁנָה  רָחַצְתִּי אֶת –רַגְלי אַיככה  אַטַנְּפֵם.
 
כלומר הרעיה לא פותחת את הדלת והקב"ה שמומשל לדוד: חמק עבר. לא עשית את המאמץ המתבקש והקב"ה סר ממך.
כמו חודש אלול: אני לדודי ודודי לי   ודודי לי כך גם בשיר השירים הדוד מבקש את הקרבה הראשונית.
כמו שנאמר  :פתחו לי כחודה של מחט ואני אפתח לכם פתחו של עולם.
 
אנו אלו שצריכים להיפתח אל הקב"ה ואז הוא יתגלה אלינו .
מאחר ובמילה אני לדודי לי ודודי לי גם טמונה המילה ידידות, זאת גם הדרך אל הזולת
אני אפתח כלפיו ואז הוא יפתח אליו. אני אוהב אותו כמוני : ואהבת לרעך כמוך ,ואז אולי אזכה לאהבתו.
 
אולם מה שעוצר  אותנו אלו  המחסומים , שמונעים את הקרבה המושלמת אל הבורא . המחסומים הינם: הגאווה שמתחתיה טמונה החרדה. ומה אם..
ואז עובד הדמיון תסריטים שחורים משחור נרקמים במוחינו , זיכרונות ילדות שמעידים על כך שסבלנו( ואולי היה זה התיקון מתבקש) לא קבלנו מה שרצינו, אז למה, למה עכשיו?
 
ביחס אל הבורא אפשר לומר שדווקא הכאב שנגרם לנו מעיד על אכפתיות מצד הבורא- הוא צפה בנו והחליט שעדיף שנתקן כאן. ונזכה שם.
 
ובכלל למה, הלמה?
למה זאת מילה שמעידה על גאווה, כשאתה הזוכה בתחרות כלשהיא והפרס מוגש אל פתחך, אינך שואל : למה?זה הגיע לך, עבדת, טרחת, וכדומה. הכי הרבה תצטנע ותאמר: במה זכיתי ? אבל בטח לא למה.
 
אולם כשיש הפרעות לא הכול מושלם , אזי אתה שואל גם שואל.
הגאווה מתדפקת, וחוסמת את הדרך לדודי. וגם דודי מסרב לענות לקושיה הזאת שרובה גאווה.
כפי שנאמר בהגדת פסח לרשע: אף אתה הקהה את שיניו. כלומר השואל למה? למה להתחייב לדודי? אינו מבקש תגובה הגיונית, כי שאלתו אינה באה מהמקום הנכון. הכתוב מקהה את שיניו ואז עונה : בעבור זה עשה לנו..
 
 
ומה עם הזולת?
 
 גם איתו אנו עוברים אותה דרך .
במיוחד עכשיו כשאנו בפתחו של חודש הסליחות והרחמים, כמה קשה לסלוח ואיפה הרחמים , ומי אומר שנצא זכאים במשפט.
 
 
אין בנו סליחה, כי אנו פוחדים מהזולת, בהרבה מקרים שונותו מעוררת בנו אימה, או אולי אלו מעשיו , הליכותיו, אנו נסגרים בפניו, משתתקים,  ואז אין סליחה.
אף כי גם לאויבך המר ביותר עליך לסלוח, כמו שנאמר בתפילת המפיל אותה מחויב האדם לומר כל לילה: הריני מוחל לכל מי שהכעיס והקניט אותי , או שחטא כנגדי בין בגופי בין בממוני בין בכבודי בין בכל אשר לי , בין באנס , בין ברצון , בין בשוגג , בין במזיד , בין בדבור בין במעשה , ולא יענש שום אדם בסבתי.
 
 
אבל איך מפנימים את המוחל הזה באמת?
 
מפסיקים לפחד ממנו.
 
לצורך זה ראוי לתרגל מידי יום מדיטציה .
 
שלב א': עצום עינייך ושנן לי ה' עז ממי אירא .
 
שלב ב': דמיין מציאות יפה ופורחת במקום פוגענית ומאכזבת( למרות שבפועל היא קיימת)
 
שלב ג' : תרגל אוטוסוגסטיה פנימית בדמות המילים: ברוך השם אני נושם. ונשום!
 
שלב ד' : דמיין כלי מתוקן , במקום שבור.
 
יש להתמיד במדיטציות , כי לייצר יש את הנטייה לתקוף ולהפריד בננו ובין הזולת, בננו ובין ה' יתברך , כל רגע פנוי ביום.
 
 
בנוסף רצוי להימנע מהכעס שהיא מידה רעה להחטיא את האדם . כעס על הבורא. כעס על הזולת. ולאמץ את דברי אגרת הרמב"ן : תתנהג תמיד לדבר בנחת כל דבריך בכל עת , ובזה תנצל מן הכעס.
 
גם כאן היצר פתאום תוקף במקומות לא צפויים, החלטתי לדבר בנחת  אבל הילד מעצבן, צעקתי, יופי לי, איפה התגברתי.
 
היצר ממציא אין סוף מצבים , וב"ה לפחות בחלק מהם נעמוד..
 
כל פסיעה קטנה היא הישג.
 
ולבסוף : מאחר וחודש אלול סימנו ידידות ואהבת הזולת, רצוי וזאת גם ההלכה, לקדשו במצוות מתנות לאביונים, ששם נמדדת ונדרשת  הנתינה האמיתית.
 
 
 
  

 

 

 

 

4 תגובות

  1. דבריך יפים ומחכימים, אביטל

  2. אביטל,
    על אלול נאמר אלו ואלו דברי אלוהים. אכן דברים רצויים מאד הם הדברים שכתבת. הנגזרים מדרישת פסוקי שיר השירים.
    אבל חשוב לציין לטעמי שלפני היות שיר השירים סובלימציה לתשוקה וליצר האנושי והכוונתם ליחסי שכינה וכנסת ישראל, השירים האלה היו שיר חשק אהבה ותשוקה ארציים בין גברים לנשים ואף היה נהוג לשיר ולרקוד על פיהם במשתאות. לא לחינם נאמר על ר' עקיבא שדרש בתוספתא שכל המנענע קולו בשיר השירים ועושה מהם זמר אין לו חלק וכיו"ב.
    ודבר אחרון אני חושש שיש לך כמה טעויות תעתיק וניקוד לשיר הנפלא הזה.
    ואני חושב שידידות, אהבה, עזרה לאביונים רצויה וראויים בכל השנה. בכל אופן יופי שהבאת

    • אני מניחה שאז שירי חשק ומשתאות, לא היו מה שהם היום.
      הרי רואים ירידת דורות, אז בטוח שהם היו בדרגות עליונות פי..
      באשר לשיר השירים, אני רואה אותו גם כשיר אהבה בין כנסת ישראל לקב"ה וגם מוצאת משהו שקרוב אלי, כמו החיפוש אחר האהוב.האהבה הנפלאה מכל שכוללת את העליון והתחתון , מבחינתי השילוב הנכון שאני כל הזמן מתאווה לממש, בין שרעפי החיים.
      תודה שקראת.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת