בננות - בלוגים / / איך מפנימים?
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.   

איך מפנימים?

מי שעושה לי רע הוא שליח, מי שמרמה ועושק אותי הוא שליח, מי שפוגע בי הוא שליח, מי שמתעלם ממני הוא שליח, מי שמונע ממני את אהבתו הוא שליח, מי שבז לי הוא שליח, מי שמנצל אותי הוא שליח, מי שסוחט אותי הוא שליח, מי שגוזל ממני את תמימותי הוא שליח, מי שמטנף את נפשי הוא שליח, מי שמקנא בי הוא שליח, מי שמפיץ דבתי רעה הוא שליח, מי שתובע ממני מחירים מופרזים הוא שליח, מי שמשחד אותי הוא שליח, מי שמלבין פני הוא שליח, מי שמונע ממני את המגיע לי בזכות הוא שליח, מי שזומם עלי הוא שליח, מי שכועס עלי הוא שליח, מי שמרעיב אותי הוא שליח, מי שמדביק אותי במחלה הוא שליח, מי שקונס אותי הוא שליח, מי שמסתיר ממני מידע הוא שליח, מי שגונב את דעתי הוא שליח, מי שמחריב את ביתי הוא שליח, מי שמתנקם בי למפרע הוא שליח, מי שנוטר לי לעולמי עולמים הוא שליח, מי פוגע בגופי הוא שליח, מי שאורב לי בסמטה הסמוכה הוא שליח, מי ש..

תמשיכו לבד.

כל זה כתוב בחובת הלבבות שכתב לפני יותר מאלף שנה רבנו בחיי.

אבל להפנים. כמה קשה להפנים.

אז אני מתאמנת עליכם.

הרבה- טוב 

15 תגובות

  1. "אמרתי להם: אני כספומט? זה מאוד אופייני לבחורים החרדים.
    אצלם בחורה היא כספומט. צריכה להביא דולרים, צריכה להביא דירה,
    אם לא הוא לא יתחתן איתה."
    מה דעתך?

    • לא הבנתי מה הקשר? אך יש בעיה שהבחורים הנעלים כביכול דורשים. זה באמת מקומם. אבל באמת לא נושא הפוסט.
      תודה.

    • כבודו, גם בעלי לשעבר אמר לאבי עליו השלום: הבת שלך צריכה להביא דירה וגם משרד בשבילי, כי אחרת מאין יבוא לחמה. תירוצים לפרזיטים נצלני נשים יש גם חילוניים, והכי גרועים הם "הפולנים" המתחסדים האגואיסטים עם אפס מודעות עצמית. לתחושתי, הכותב האנונימי מתעסק באידאות פיקס שטחיות ולא במהויות אנושיות עמוקות שבין המצואיזם הנצלני לפרייריות הנשיות שמונעות משטות שנקראת רגש אהבה (עיוורון של רגש).

  2. הי אביטל, אני קוראת ומזדהה, קוראת וחושבת מחשבות והנה אשתף אותך במה שעבר עלי בעת קריאת הפוסט שלך:
    "מי שעושה לי רע הוא שליח"…לגמרי:)
    "מי שפוגע בי הוא שליח",…לגמרי:)
    "מי שבז לי" שאין לי ספר מפורסם או השכלה מספיקה בשביל לדבר על ספרות כי אני לא ב"רמה" שלו, "הוא שליח"…מתאים לי:)
    "מי שמנצל אותי" להשתלח במי שהוא מקנא בהצלחתו "הוא שליח"….מסכימה:)
    "מי שסוחט אותי" בריצות אחרי כל מילה שהוא מנסה לכתוב כאן בשמי "הוא שליח", (לא משיח, שליח:),
    "מי שמקנא בי" במיוחד שאני לא מהמעוררים קנאה "הוא שליח",
    "מי שמפיץ דבתי רעה הוא שליח"…אוי כמה שזה נכון.

    "מי שמלבין פני הוא שליח", (אני מניחה שזו התחושה שלפעמים אני חשה כשאני נכנסת לבלוגיה וכאילו נגמר לי הדם בגוף ואני מרגישה לבנה עד שאני מתעשתת , מחייכת, ומחזירה לעצמי את צבע השיזוף שלי:)
    "מי שכועס עלי הוא שליח", אבל במיוחד אם אין לי עניין להכעיס אותו וזה רק מעצם קיומי,
    "מי שנוטר לי" ….לפחות אם היו סיבות עם בשר למישהו לחוש ככה כלפיי.
    אז כנראה אביטל, שכל השליחים האלה שלי התרכזו עבורי בבלוגיה.
    מקווה שאני עבורך לא שליח של כלום מכל אלה, ואת מרגישה נקי כלפיי בדיוק כמו שאני כלפייך.
    טוב לקרוא אצלך בבלוג, כי הדת היהודית גם אם אני חילונית, כמעט תמיד יודעת לומר את הדברים הנכונים, וחובת הלבבות זאת חובה שאצלי היא לגמרי זכות שנפלה בחיקי לאהוב כל אדם, וחייבת לגלות שאפילו כשעושים לי מה שעושים לי בבלוגיה אני מרגישה המון חמלה לאלו, ואם אני מנסה לענות להם או להצדיק את עצמי, אני מרגישה נורא נמוכה, וקול פנימי קטן אומר לי, מה את צריכה אפילו לענות לכל אלה, יש להם את הבעיות שלהם והם לא הבעיה שלך.
    אבל אני חייבת להודות שהקול הפנימי הזה לא מספיק חזק, כשאני רואה שעושים לאדם שאני מעריכה עוול של חשבון הקנית הספק של עצם קיומי העצמאי .
    פה כבר ערך החברות מנצח את היכולת שלי להבליג על פגיעה אישית.
    מקווה שיצאתי ברורה, ותספרי לי איך בדת היהודית אפשר לפתור את הסתירה הפנימית הזו.
    המשך יום נפלא לך.
    סיגל.

  3. לפני שתפרסמי אביטל תרשמי את השם שלי למעלה כי בשניה ששלחתי קלטתי שאין שם למעלה:)

    • סיגל אני לא כועסת עליך. זהו מימד וירטואלי מאד. ולכן אנשים חושדים.
      כשמכירים זה לגמרי אחרת. רואים שבעצם הכל ניחוש והטעיה. מבחינה מסוימת מדוברת בגולם. אז ככל שהסתרת יותר אנשים כבר התפוצצו יותר. הטבע האנושי שונא גולם. למרות שהשתעבדנו לו.

      אולי בגלל זה עלו השאלות הוספקות. אם חלק מהדעות שהעלית לא הזדהיתי ואמרתי לך. לא מתוך כונה לפגוע בך. כמובן. אולי אחרים חשו שמאד הכעסת אותם בדעות הללו והגיבו יותר בקיצוניות. יש מנגנוני הגנה לכולנו.

      אני לא חושבת שבגלל שלא כתבת ספר אינך יודעת כל. כפי שאני לא בטוחה שהוצאת ספר בהוצאת עילית היא ההוכחה לספר טוב. הדברים מורכבים.

      גם אני לפעמים חשה שאני נכנסת לכאן וכל תגובה שאני מגיבה שמגיעה מאורח חיי הופכת לפניה נגדי שכולה רוויה בחשדנות. גם כשאני עצמי הגבתי לאדם בשיא התמימות המאמינה שלי.

      והרבה פעמים אני חושבת מה בשביל מה לי, בדיוק כמוך. אך הבלוג הוא גם משמש לעוד דברים מעבר לשיח. יש כאן גם שיח גלוי ומחיב עם עצמי באשר לתהליכים רוחנים שאני עוברת. לעיתים בהצלחה ולעתים פחות בהצלחה.

      באשר לרבנו בחיי, הוא טוען שגם לרע יש תועלת. המרע מוחק לך המון זדונות. כי אולי עדיף להפסיד בכבוד , דהיינו אגו, ולא בבריאות וכדומה.

      כלומר רבנו בחיי טוען שאם נשען על האמונה ונאמר שגם מה שלא הלך הוא מלמעלה נהייה פחות ממורמרים ומתוסכלים.

      חוסר התסכול והמרירות דוקא יכול להפוך את מזלנו. כי נביא עלינו את הטוב מעת ה' יתברך. הרבה פעמים כשמטיחים האשמות למעלה. ה' אומר. אם זה רע בעינייך. תכף אראה לך מהו רע אמיתי. וזה בהחלט יכול להתרחש. וגם הפוך.
      כלומר הכל יכול להתהפך לטובה.

      כפי שאולי יקרה בפרשת אמיר.

      צריך המון סבלנות. וגם כל מה שקורה הוא מנוף ללמידה.

  4. מירי פליישר

    אשמח אם תסבירי יותר אביטל שליח של מי שליח של מה-

    • אביטל, שכחת או שמתכוון לא עשית הבדלה בין שליח מצווה לבין שליח של תיקון בגיהינופ. איזה גיהינום? קודם כול זה שבנפשנו.

      • אביטל, שכחת או שבמתכוון לא עשית הבדלה בין שליח מצווה לבין שליח של תיקון בגיהינום? איזה גיהינום?! קודם כול זה שבנפשנו. לתחושתי, יש הבדל מהותי ביותר בין סוגי השליחים.
        שלחתי שוב את תגובתי שלמעלה כי בחפזוני להגיב נפלו שתי השמטות כתיב. ואני סקרנית לתשובתך אביטל על שאלתי שכאן. אחרי מנוחת הצהריים…

        • נ.ב. חשוב כדי לחדד את האבחנה בין שליח לשליח. כנאמר שליחי מצווה לעולם אינם ניזוקים… האם כך גם לגבי כל אותם שליחים שלהם הקדשת את הפוסט המשכיל הזה?

          • האי ענת, מקווה להצליח לענות על שאלותיך.
            1)שלוחי מצוה לא ניזוקים- מדובר בכך שאדם עוזב את מלכודת האגו, האגואיזם וכדומה ומטיל את כל כובד מעשיו לטובת הזולת ואפילו הדבר כרוך בסיכון- במקרה כזה, הרבה פעמים או בדרך כלל האנשים הללו לא נזקים. מה שקורה הוא שהנזק הוא גם דבר שבנפשנו. אנו פוחדים מאד על עצמנו, החשש מתפשט על כל חלקה טובה, ואז הנזק מקבל אוכל, מעכל, פועל במלוא עוזו ומכה בנו. בדיוק כמו במלחמה.שם עודף פחד רק משתק וממית. גם כאן- שלוחי מצוה בכלל לא חושבים על עצמם או על מה שעלול להתרחש, הם מרוכזים בזולת ולכן לא נזקים.

            במקרה כזה, גם הבורא מעניק להם הגנה נוספת, ממנו יתברך.

            סיפור מקרה: לקוח של אבי, איש פשוט מאד, שבקושי יודע לכתוב ולקרוא. ובטח לא יגיב בבננות. אך במלחמת יום- כיפור חילץ חבר משדה מוקשים. תביני שאיש מהחילים לא היה מוכן להכנס לשם כי המוות היה ודאי. אך האיש לא ראה את הפחד. בשיא תמימותו הוא התנדב למשימה ומתוך סיכוי של אחד לאלף יצא ממנה בשלום ואף זכה להציל. כלומר בטח שה' שמר עליו יותר מהרגיל אך גם התמקדותו במשימה בלי לפקפק בכוחו לבצעה שמרה עליו. כמו לולין שהולך על חבל דק, כזה הוא לעיתים שליח המצווה.

            הדבקות במשימה מעניקה לו כוחות ומצרפת את הקב"ה שרוצה לשכון בתוכנו מקום בטוח. ואז ה' שנותן לנו יותר ממה שאנו מבינים בכלל שומר עליו בביצוע תפקידו.

            2) באשר לגהנום שבנפשנו, אנו היוצרים הבלעדים שלו. כמובן שה' נטע באחד רגישות יתר ונטיה גדולה יותר לגהנום שכזה וכדומה ובכל זאת יש לנו אחריות לתפעולו המלא או החלקי.

            כאשר הזולת מזיק לנו אנו חושבים שהוא היוצר הבלעדי של הרע, נוטרים לו, מגבירים ווליום של כעסים, נוטרים, מתבשלים וניצלים, אך למעשה זו טעות.

            מסתבר שה' נטע באדם " הרע" את הרצון להזיק לנו, נכון שכנגד זה הוא יכול היה להתגונן. יש "לרע" יכולת בחירה . אך את המילים הרעות, הדרישות המופרכות(כמו במקרה שציינת למעלה)ה' נטע בתוכו.

            ה' גם העניק לו בחירה בה אינו משתמש. אך עדיף לנו לחשוב שזה היה חזק ממנו. חשבי עליך ועל נטיה חזקה שקימת בך- או בי, לא תמיד קל לנו לרסנה. כך גם הפוגע. את הנטיה, תנאי החיים, נתן לו ה' כחלק מתוכנית שבנה עבורו. למה לא קיבל נשמה של צדיק? זה קשור לגלגולים, זכות אבות, ואפילו לצורה בה הובא לאויר העולם.

            בכל אופן, הפוגע הוא בסך הכל שליח!

            השליח הזה, יורה בך חץ. ועתה השאלה איך תקחי את זה -תהפכי את זה לגהנום. או שתתחזקי באמונה בה' ותמשיכי הלאה. ככל שלא
            תתני לזה לפגוע בך כך תקטן השפעתו של הפוגע. בעצם תראי לו שהוא לא כזה חזק כפי שהוא חושב ואולי תעזרי לו.

            רבי נחמן מספר על מלך שמנסה איש עני ורוצה בכל דרך למחוק את החיוך מפניו. העני עומד בפני אין ספור נסיונות ולא נכנע. הוא דובק בשמחה.גם כשהעני עומד לפני תליה הוא לא נשבר.

            מי שנשבר הוא המלך. המלך הציני מבין שלציניות ולאכזריות אין מקום בעולמנו. הוא מבין שיש רק מלך אחד בשמים. הוא שמח שהעני העניק לו גבול.הוא שמח שגילה מהי שמחה אמיתית.

            וגם העני שמח כי למד עוד דרכי התמודדות מול הרוע, והשמחה שלו רק הולכת ומתעצמת. כי כעת הוא מעריך יותר את כל מה שהיה לו לפני כן.
            כלומר, גם המלך וגם העני הם שליחים מנוגדים.

            אך בהחלט שליחים מאתו יתברך.

            יום- טוב!

    • קראתי את מה שכתבת לסיגל ואהבתי.
      גם הבנתי יותר את כוונת שליחותו של הרע.
      דברים מרתקים שלצורך הגילוי הנאות מקובלים עלי כדברי חוכמה כלל אוניברסאליים שאינם מחייבים את עבודת השם הרשמית. בשבילי בסופו של דבר האדם הוא נציג האלוהות ואיתו יש לי שיג ושיח. אבל לא באתי להתווכח, רק להבהיר שאני מכבדת את כוונותייך הטובות ודברייך החכמים ודברי אחרים שאת מצטטת- עם ההסתייגות שלי. ואיש אישה באמונתם יחיו!

  5. אנחנו גם שליחים בחייהם של האחרים לפעמים אנחנו מבינים
    לא תמיד הם
    מודעות עצמית עקרון חשוב מאוד
    ככה גם מפנימים יותר טוב אחרת אנחנו על אוטומט
    פוסט מושכל

  6. אביטל, טוב שהבאת את הנושא הזה. הוא עמוק מאד וחשוב לדון בו. הוא גם מיסתורי מאד. הנושא הזה מעסיק אותי ומחזק אותי מאד.

    • בלי נדר, אענה בפרוט מחר. אני שמחה על ההתענינות והשאלות. אני אחרי יום עמוס.

      תודה לכולכם.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת