בננות - בלוגים / / משבר כתיבה.
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.   

משבר כתיבה.

 

האמת שגל הוידויים כאן סחף גם אותי .
 האמת שגם אצלי הכל כאילו עובד רע .
 אבל החלטתי שזה  לטובה. 
כבר למעלה משנה אני לומדת חסידות  ומשננת לעצמי שזה עומד להתהפך , סבלנות חמודה.
העבודה הלא קבועה , המשכרות ,ומה שהכי לא זורם לי..הכתיבה.
סיפור ששלחתי לתחרות על פיגור הוגדר נוגע , אבל כנראה נוגע מידי בנושא. 
ובכלל.. על כל השאר לא אילל. כי כתבתי השנה  גם יותר מזה..ואז..לא שמעתם עלי במקרה? 
עוד תשמעו( זה במסגרת העסקה החסידית שעשיתי עם עצמי שדורשת , אופטימיות!)
   
כל הזמן מנסים לשנות אותי לתקן וראבק זה המקום שאני אמורה להיות אני. אז מה אם אני לא ספרותית כזאת גבוהה..גם לא בא לי לייצג פרופסורים ואני לא מזדהה עם הספרותיים הגבוהים .
אני מיד אליהו, מהשכונה.
מה שמציעים לי בכל מיני מקומות  ..
זאת  לא עריכה, זאת פלישה!

אני די מתלבטת אם לפרסם משהו בתנאים כאלה מגבילים, וכרגע אין החלטה.

ברגע קטן שה' שולח לי איתות שהוא שם בשבילי אני מתאוששת קלות.
האיתות של היום: הפקידה בקופת חולים ענתה לטלפון אחרי החיוג המיליון שלי ומסתבר שהבדיקה של בני היא מחר בשש ולא ביום חמישי.
תחשבו מה היה קורה לי ולו( הוא מסוגל להיות עצבני)   אם הייתי מתיצבת שם ביום חמישי!
מבולבלת שכמותי.

הבעיה שזה פוגע בכתיבה.
אני יושבת מול המחשב וכלום ,נאדה.
כאילו קשה , לא מושג , המשפט החמקמק הבא נתקע .
אני מצליחה רק לכתוב בלוגים ותו לא.

יופי נתנו לך אגוזים ..חצי אבטלה ..תכתבי!
אטום!

אולי אחרי ספירת העומר, ל"ג בעומר .
רבי שמעון בר יוחאי יעלה מתוך המדורות ויאמר ..
" את, את!"
הוא עשה  את זה גם בשנה שעברה.
אז השוכרת שלנו בבני – ברק , עלתה והתרוממה  מתוך להבות הצעקות שלי
והחליטה לשלם  את החוב שהיא חייבת לנו על שכר הדירה.
באותו יום קדוש המסוממת הזאת גם ארזה והסתלקה.

אני מסרבת להתייאש .
גם כשחרב חדה  מונחת על צווארו של אדם, אל יתיאש מן הרחמים .
אז ממשבר הכתיבה..

ומבכלל ..

העיקר הילדים..
הבעל..
נו שיהיו גם נכדים..אני מסכימה.
             אפילו רוצה!
אולי זה יגרום לי להתאושש ממשבר הכתיבה.

 

17 תגובות

  1. אביטל,

    אל תתייאשי. לכולם יש משבר כתיבה. פשוט אל תנסי לכתוב, וזה יבוא לבד.
    בקשר לכתיבה שלך, אני מאוד מזדהה. גם אני מה"שכונה" וקשה לי לכתוב בשפה ספרותית גבוהה. אני הרבה יותר מעדיפה שיבינו את מה שיש לי להגיד…
    בקיצור, תהיי נאמנה לעצמך. המון הצלחה.

    שירי

    • תודה , באמת אני בכיוון של להיות נאמנה לעצמי ומקווה שסופי לא יהיה כמו זה של ואן גוך רק עם האוזן.
      " סתם".

      מקווה שבאמת יכירו בכל סגנונות הביטוי .תארי לעצמך שאני יכתוב דיאלוג עם מוכר בשוק בשפה של אוניברסיטה.
      הדרישות מגוחכות לפעמים.

      עכשיו הייתי בשמש שהבריאה לי קצת את הנשמה.

      הכל לטובה.

  2. בריכת גלית היתה ביד אליהו, הייתי לפעמים מבקר שם.

    הפתרון למשבר כתיבה הוא גם לדעת שלא צריל לירות סיפורים בקצב של מכונת יריה, גם אם תכתבי סיפור כל כמה חודשים זה מצוין.

    טוב נטייל לנו עם העגלות והנכדים, שיבואו בעזרת השם.
    מסכים אתך שזה יהיה נהדר בלי קשר לשאר.

  3. רונית בר-לביא

    אני גם מאמינה שהכל לטובה,
    יודעת.

    אולי דווקא האמונה הזו גרמה לי לקצת נאיביות בשנים האחרונות, לפחות רוח לחימה.

    אנחנו נדרשים למן שילוב כזה בין אמונה שהכל לטובה ואי יאוש לבין לחימה או התמודדות רציפה עם מה שבמציאות שלנו, שהיא באופן כללי מאד אלימה.

    • מבינה אותך.

      לפעמים אנחנו מבלבלים בין אמונה לאי עשיה.

      כאילו הכל לטובה , הילד יבריא לבד, הוא לא צריך רופא.
      זה כמובן על דרך המשל.
      כשאתה במקום הבאמת נכון אתה פועל ובטוח שזה יצליח.
      שילוב שאני עוד עובדת עליו.

      ובקשר למה שכתבת אצלך על החרדיות. זה מזכיר לי כמה כעסו על הרוסים שבגללם אין עבודה.

      אין עבודה בגלל המון סיבות וירושלים באמת נפלאה. מלאה ברסלבים חמודים ודתיים מכל הזרמים.
      אני בכלל לא פסימית בקשר לאופי האוכלוסיה , יותר באמת בקשר למה שאת מציינת.

      תעשי את שלך , כפי שעשית עד עכשיו, אולי את צריכה לעבור.
      משנה מקום , משנה מזל.
      גם אם זאת עיר הקודש המופלאה שלנו.

  4. זה בא וזה הולך וזה מאמלל, השאלה היא עד כמה זה מרכזי בחייך ואיזה תמות נפשי עם פלישתים את לא מוכנה או כן מוכנה לעשות.

  5. היי אביטל היום
    קראתי על דורה לסינג כלת פרס נובל להשנה שהיא מתבכיינת שמאז הפרס היא לא כותבת כל הזמן מראיינים אותה, ואין לה פנאי ושקט, בגלל כל העתונאים.
    היא ממש מודאגת ממשבר כתיבה.
    כן , יש כזה דבר, מה אומר?
    מקוה שאת קוראת מה את כותבת זה מאוד אוטנטי הכתבה פה, אם היית עוזבת את הפתרונות… וממשיכה להשאר בצער, אולי היית מגלה את הספרות שיש בך… אוף אני מקוה שאת קולטת שאני לא נותנת עצות, מה אני מבינה… אני מתלבטת בנושא הזה המון… אני חושבת שלהיות מושפע עוזר לפעמים… תני לאחרים לתקן, בן כך תכתבי אחר כך עוד מאה דברים.
    באהבה והתפעלות מימך טובה

    • יוסף עוזר

      נראה לי שכתיבה צריכה איזו דגירה.

      דגירה חשאית,

      שאי אפשר לדעת היכן היא , הכתיבה, מקננת.
      מפני שהנפש היא צפור שאין דומה לה.
      שנאמר:
      שלח תשלח את האם ואת הבנים [השירים] תיקח לך…
      את מצפה לשיר ואינך יודעת אם הוא המריא או שהוא צולל בדרך – ממך- אליך יברח…
      זה יבא. בהיסח הדעת. כמו
      את יודעת כמו מה.

    • טובה את תמיד עדינה ואומרת המון במה שאת לא אומרת.ברווח שאת מותירה למחשבה.

      לא אכפת לי שיתקנו אבל לא שישכתבו.

      תודה על העדוד השנה באמת לא צלחתי בכלום חוץ מאשר הלהשאר במצב רוח סביר וגם זה יותר בסתיו ובאביב ולא בחורף ובקיץ.

      אבל מי יודע? מה אני יודעת ?

      הרי בדעבד יתבר לי שהייתה לזה סיבה.

      תודה שאת אוהבת את כתיבתי, גם אני קצת אוהבת , אחרת הייתי לגמרי מפסיקה לנוכח גל הלא הולך.

      אבל ישועת השם כהרף עין.

      נו.. השם לא עוזר לבכיינים .
      נשיקות ממני.

  6. יעל ישראל

    הצעה: לא להתייאש, לכתוב, ולהמשיך לשלוח. זו כל התורה על רגל אחת. (ולתת לאלוהים את הכבוד שיפתח לנו, גם בזה אני מאוד מאמינה).

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת