בננות - בלוגים / אביטל קשת / ברוחה ובדמותה
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.    ---------------------------------------------------------------------------------------.    

ברוחה ובדמותה

 

 

 


הפוסט נכתב בתקופת גסיסתה הארוכה של הגב' ק'. במוצאי שמחת תורה של השנה התקשרתי לאדון ק' ונודע לי שהתאלמן לפני כחצי שנה.
אני שבה ומעלה את הפוסט. היום יום משכיח הכל, ועדיין טוב הלב הוא מוצר כה נצרך….
———————————————————-.

בפעם האחרונה בה ביקרתי את הגברת ק' הוא לחשה :" את יודעת אני כבר מבינה שזה המצב, הפסקתי להאמין שיהייה שיפור."

עניתי תשובה מרפרפת ואחר כך שקעתי בסיפור שקראתי למענה.

מאז לא נפגשנו. 

כשהתקשרתי לדרוש בשלומה היה הדיווח עייף ומסגיר.  הגברת ק' הגיעה בחסות הלילה לאשפוז, זיהום בקטטר, לחץ הדם שלה עלה, מאז כבר שוחררה מהאשפוז אך מצבה בכי רע. 

אני אתגעגע לגברת ק' . ילדה קטנה מפרפרת כמו דג על סיפונה של אוניה, הלב שלה נמחץ תחת משקל גסיסתה של הגברת ק' שרזתה ורזתה.

אתגעגע  לשתיקות שנפלו  בין הקראה אחת לשנייה  ולשאלתה הנצחית  :" אכלת משהו?  לכי תשתי…תוציאי הממקרר…גלידה, יש גלידה! "

ואפילו להערה המוזרה :" למה לא לבשת היום את הפאה?"

וכששאלתי את הגברת ק' איך היא יודעת איך אני נראית?  כי הרי היא כבדת ראייה וכמעט עיוורת.
היא ענתה:" שאת זה אני עוד רואה, את יותר יפה עם הפאה."

 למחרת התקשרתי לפאנית, ובקשתי שתחפוף לי את הפאה, כי מי יודע עד להיכן מגעת כמיהתה של הגברת ק' לאסתטיקה וטעם טוב.

אני יודעת שברגע שתעזוב הגברת ק' את העולם הוא יהיה נעדר.

נעדר ממנה. נעדר מטוב- הלב שהפגינה גם כשהייתה מרותקת למושבה, סובלת ממכאובים שונים ומשונים, חוליים אכזרים ומציקים מכרסמים בגופה, כולל גידול שפיר שלחץ על עינה הכחולה שזהרה גם כשלא הבדילה בין הצללים.

 ביום הולדתה ה85 ביקשתי מהגברת ק' ברכה . בתגובה היא הניחה בקושי רב את כף ידה הסגלגלה והמנופחת על ראשי ובירכה אותי בקצרה. לא את כל המלמול הבנתי, אך ברור שהייתה שם כוונה.

 

 אני אתגעגע לכך שהתמידה לברך אותי ב: שבת- שלום, חודש- טוב, והזכירה לי להקפיד על ספירת העומר כהלכתה.

לכאורה, כשאתהלך לי ברחובות בני- ברק העמוסים כבסים, לא אחוש בהבדל. ילדות קטנות יבקשו שאעביר אותן את הכביש, ילד אחד ירים כיפה שנפלה, שתי נשים עם חלוקים מקטיפה ינדנדו עגלות, אברך מזוקן ימהר לחלוף על פני בדהרה .

  הכל יראה רגיל עד סתמי, לא דומה לשלווה הקדושה אותה חשתי עת התדפקתי על דלת ביתה של האישה האלמונית, שהאירה את נר חיי בדעיכתה.

  

 

 

 

 

 

6 תגובות

  1. נוגע ללב מאד אביטל
    את כותבת נהדר
    שבת שלום ובשורות טובות
    והלוואי וברכותיה של גב' ק' יתקיימו כולן לטובה

    • ב"ה יתקיימו. אחר כך חשבתי שהפוסט בדיוק מתאים לפרשת חיי שרה, קראו לגברת ק' רבקה.

      ומסמלת עבורי את הנתינה של אמהות האומה. ואני שכה אוהבת את כתיבתך רואה במחמאותיך זכות גדולה.

      שבוע טוב.

  2. יפה כתבת אביטל
    חמלתך מגיע אלי דרך מילותייך
    שבת שלום

  3. מרגש כתבת, תמיד יהיו אנשים שישאירו בנו חותם
    שבתיה לך אביטל יקרה

    • כבר שבוע חדש חנה, איך הזמן טס, ואיך אנו זקוקות למלא אותו תכנים. וזה לא קל. הגבתי לך בהרחבה אצלך.

השאר תגובה ל דוד ברבי ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת