בננות - בלוגים / / עיניים שלי
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.   

עיניים שלי

 

 

 

 

 

 

 ביום הנישואין שלנו עיניי היו מודלקות, והארובה המסובבת הלמה תחתן כמו נפחית חרופה, בדרך כלל אתה מתעלם מכאבי, מצפה שאלמד ממך לשאת אותו בגבורה מזככת,  בדיוק באותו אופן שבו  שאתה נושא את גבך, אך הפעם הפעם התרצה בך העלם המושבע. נבהלת קמעה וטענת בצער, שהעיניים שלי מסוגלות להקרין כל כך הרבה סבל. ושמה שלא יהיה אני חייבת לחזור למיטה.

 

זה הזכיר לי את הפגישות הראשונות בינינו אז החמאת לעיניי, ואני נכבשתי לאיטי. בבית צבי עיניים נחשבו למצרך מבוקש ושלי המלוכסנות משהו, המצומצמות,  והדומעות רק על פי הקצבה( כבר אז נמנמה אצלי המחלה)  לא קיבלו כל עדיפות מובילה. כדי שיבחינו בהן, הייתי מכוונת את מבטי אל עבר הספוטים, שהיו מעניקים להן הבעה לא צפויה.

 

יוסי גרבר אמר עלי, שהבחורה מבינה משהו בתאורה, היא נשאה מונולוג שלם, ואני הייתי מוקסם מהניצוץ שזלג מהעיניים שלה, רק מה רפי שישב לידי, לא הבין ממה אני מתפעל בדיוק, אז הנה לנו שחקנית חכמה.

 

אחרי שכבר הייתי שלך, פסק זרם המחמאות, עיניי הפכו עבורך למובנות מידיי. ואני ערגתי שתבחין שלעיתים עדיין ניצת בי אותו מבט כהה שחור, שצ'כוב אהד, בגברת עם הכלבלב.

 

פעם חברה צילמה אותי, היה חלמה להיות אומנית רב תחומית, ולקחה אותי כפרויקט שלה, אז עוד חשבתי שהבעיה עם האודישנים נובעת מהתמונות, בשום תמונה לא הייתי אני , אני שהיא אני הכוונה. היא הייתה קיבוצניקית שניסתה לכבוש את העיר, היה לה מאהב שהיה מפיק גדול מאד, והיא סיכמה שתראה לי  בנוכחותו את התמונות שצילמה, ניפגש  בבית קפה מסוים ליד קינג גורג', אבל עלי לקבל את נוכחותו בשתיקה.  לא הייתי מורגלת ביציאות מהסוג הזה, וכל הדרך פקפקתי בתוצאות הניסוי שלה. ולמרות הכל הסכמתי. כשהגעתי הבחנתי בה. היא דמתה לנימפה מהציורים של בוטיצ'לי, לבנה, לא מובנת,  אפופה במשב זהוב שהכביד על תפקוד בעיר שכולה עשן וקנוניות . אבל הוא.  הוא לא נראה כמו מפיק . הייתה בו מין פשטות לא משכילה. הוא היה יכול גם לעמוד על פיגומים ולצקת זפת על הגגות, הוא היה יכול לבנות מסילות עבור רכבות נוסעות, לשפשף בלי מישים ידיים מחוספסות, לרדת ממנוף רק על מנת להרים אבני צפחה שירצפו עבור כל הנימפות את המדרכות. .. עולם הפוך, הרהרתי, הגבר שלי פי אלף יותר… ממנו. והגבר שלי מעביד את גבו בלי רחמיים. מסכן שלי. פתאום הכרתי בך.

והמפיק למרות חזותו הלא משכנעת, היה בעל שם ובלעדיות, לכן הצליח לא להתאמץ על מנת לייצג מסקנה שהושגה. הוא שב לעיין בתמונות במין רפרוף יהיר, כזה שמנסה לסייע במעט לתלמידה ההרסנית שבילה בנוכחותה, לבסוף הצית סיגריה, הייתה לו ביקורת, היא הציצה בו בזלזול המפוזר שלה, והוא תוך כדי הפניית העשן אל כיוון הים שהיה די רחוק, ובכל זאת מזוהה.  אמר ש: לא הבלטת מספיק את העיניים שלה.

 

פתאום חזרתי להיות הצעירה שדגה אחריי מחמאות, התערבתי בנעשה,  שאלתי: למה צריך להבליט בדיוק?

 

והוא ענה: את יש לך תבונה בעיניים, תראי אני לא מכיר אותך, אבל זה מה שנמצא בעיניים שלך וזו עובדה.

 

ובכל זאת העדפתי אותך.

 

כשחליתי הזהיר אותי רופא העיניים מפני היובש שמסוגל להפוך את הבעתי לשבעת שנים. את יודעת מה ההבדל בין עיניים של ילד  לעיניים של קשיש? ניסה להסביר. קיוויתי שלא יוסיף להכביד ולתאר.

 

ביום הנישואין שלנו טענת שעיניים שלי מסוגלות להקרין כל כך הרבה סבל, שלחת אותי למיטה, חגגנו למחרת. בבית הקפה, אמרתי לך שתודעת המוות שלי הולכת ומתחזקת, וזה בניגוד לזו שלך, וביקשתי שתישאר בריא למעני. ותחייה עד יום מותי. ואתה רק הצצת לתוך עיניי. למדתי ליקר רגעים כאלה, אתה יודע. זה היה שם מהפגישה הראשונה.   

 

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-style-parent:"";
line-height:115%;
font-size:11.0pt;"Calibri","sans-serif";
mso-fareast-"Times New Roman";}

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

9 תגובות

  1. מדהים.גם בכתיבתי העיניים תופסות מקום מרכזי.
    עפרה

  2. נפלאה ויפה כתיבתך
    באלה עיניים רגישות תארת אותה
    (גם לי יש יובש נורא בהן והמחשב מחריף אותו)

    • כן זה מונע ממני שיטוטים עקרים בכל מיני אתרים והתמקדות בכתיבה. אבל אחרי יום אינטנסיבי יש הרבה פעמים מחיר.

      רק בריאות ותודה.

  3. אהבתי את המבע של כל העיניים בכתיבתך…

השאר תגובה ל חנה טואג ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת