בננות - בלוגים / / הדבקתי שוב את הקישור
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.   

הדבקתי שוב את הקישור

הבנתי שהקישור לא עבד, מדביקה אותו שוב.

http://www.nrg.co.il/online/17/ART2/332/294.html

אפשר גם בפייסבוק של סיפור משלך.

אני עצמי די חסומה בכל האתרים, כי הרגשתי שעודף וירטואליות מפריע לי.. תאמינו לי החיים האמיתים לא מתנהלים שם. אבל הנה אני מתעסקת בזה. 

טוב, צריכה שיקראו אותי..

ט"ו בשבט שמח.

8 תגובות

  1. מרתק ואותנטי וכתוב נפלא ספורך
    ראוי לזכיה, וזכו קוראיו:
    לספור אותנטי, תאורים כנים ונפלאים של המילייה בבית חולים הבניברקי עם אחיות ויולדות המדברות מתוך עולמן המיוחד,
    ולאורך כל הספור חשים את מצבה המיוחד של המספרת המתנדנדת בין שני העולמות
    כשהלידה היא נעין חווית מעבר מעולם מושגים אחד ל עולם שמושגיו אחרים
    התיאורים פשוט נפלאים
    מחכה בכיליון עיניים לספר
    איזה שם יפה קראת לו "נכנסתי באמצע הסרט"
    יישר כוח, אביטל יקרה

    • "מעגלי הבדידות שבהם נעתי כמעט יחפה" זהו רק משפט אחד ממשפטים פניניים רבים

  2. איריס אליה כהן

    נהדר אביטלי. ברכות! אני ממש לא זוכרת את הסיפור הזה. האם פירסמת אותו כאן?

    נשיקות ושוב ברכות וחיבוק.

    • חנה כמו תמיד תגובה מבריקה. קוראת את הכותב מבפנוכו. ואיריס איזה כייף לשמוח ביחד.

      מה שפירסמתי היה פוסט טיוטה כזה לבועז, שחוגג ביום כיפור ורציתי לעשות לו הפתעה. פיתחתי את זה המון. והיה לי קורא מיומן.

      ופרסמתי ממש בתחילת דרכי באתר הזה.
      הרבה פריחה בלב ובנשמה.
      היום ובכלל.

      • אביטלי הי,

        קראתי לפני יומיים את הסיפור ואין מילים בפי. מקסים, מקסים, מקסים.
        חששתי שלא תצאי מן הלידה הזאת בשלום, שהרופא לא ידע לתפור או משהו כזה. אבל עברת הכל בשלום.

        עיצוב הדמויות שלך יוצא דופן ללא פספוס.
        נהניתי ממש.

        חוה

        • היי חוה, תודה על הקריאה.
          אני תפורה מכל עבר מכל הלידות. אולי כי בלי האפידורל לוחצים יותר.

          בכל אופן בלידה האחרונה עשיתי הכל נורא מהר, שווב בלי בקרה, וזה היה נס, כי לעילי היה קשר בטבור, סיבה מספר אחת למוות בלידות.

          לידה זה מלשון ליד השם.

          ממש ככה.

          שמחתי יקרה שאהבת את עיצוב הדמויות, מאד חשוב לי העניין הזה.

          שבת שלום מתוקה.

          • אביטלי,

            אי אפשר להתעלם מעיצוב הדמויות,

            ונדמה לי שאת תפורה פשוט כי הילדים שלך, נדמה לי, נולדים גדולים.

            מירבי הבת שלי נולדה בתל-השומר, אני גרתי אז ברמת אילן, ליד בר-אילן האוניברסיטה, היתה לי ירידת מים והיה צריך ללכת אחרי עם מגב. בבית החולים שלך היו בטח אחת המילדות נוזפת בך, ככה זה נשמע.

            מירב פוצצה אותי מצרחות ומכאבים, נראה לי שהרמתי את כל בית החולים מצעקות, לא הייתי בשלה ללידות ולעניינים גם אני הייתי ענקית כמו הר.

            אוקצור היא נולדה במשקל 3600 ק"ג והיתה ממש ענקית.

            הלידה של איתן היתה פחות כואבת ויותר מרגשת, הכל היה צריך לפתוח, מי השלייה נזלו ממני באחת כמו מפלי ניאגרה, זה היה פשוט מדהים, ילדתי בקריה עם רופא פרטי, כלום כמעט לא כאב, כלומר כאב אבל אפשר היה לעמוד בזה ואיתני נולד 2,850 ק"ג.

            ילד במשקל של 4 ק"ג זה המון, ולקחת על עצמך סיכון. מעניין שלא כל כך סיפרת על עצמך, אלא על הסיטואציה המוזרה, האנשים החדשים. יש לך אומץ להתנסות כל הכבוד.

            אגב, חיפשתי את הסיפור שלך בכל קישור אפשרי, גם נקודת התצפית היא מעניינת.

            תשדלי ללדת ילדים פיציים, וטוב שהכל יצא לטובה.

            חוה

          • היי חוה שבוע טוב. עילי נולד ארבע מאתיים, לידה רגילה.

            אני מקווה כמוך לנכדים. וישיזכו אותי להיות סבתא צעירה. הצליח לי כי יש כנראה שרירי בטן טובים, אני בנויה ללידות, וחוץ מזה שבלי אפידורל יש יותר תחושה בלידות.

            ושוב תודה על הפירגון. זה פרק מספר, שלא כולו אוטוביוגרפי, כי רציתי שהגיבורה קצת תעשה דברים שאני בחיי הפרטים לא עושה.

            וב"ה שהשם יזכה אותי ואצליח. אם כי כמובן יש לי הרבה למי להודות.

            שיהייה שבוע טוב. ושוב תודה על תגובותייך.

            פסק זמן מרענן כזה מכל המתרחש, והן מעוררות נקודות למחשבה.

            בשורות טובות לכולנו.

            אמן.

השאר תגובה ל חנה טואג ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת