בננות - בלוגים / אביטל קשת / לחנך את 'השקסע'
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.    ---------------------------------------------------------------------------------------.    

לחנך את 'השקסע'

 

 

 

 

 כשאני נכנסת לבית המוכר, אני מוצאת את גברת ק' שרועה על הכורסא. מר ק' מסביר לי שהיא נמצאת תחת בלבול חושים אטומי:  היום החליפו לה עוזרת זרה. במקום פיליפינית תהייה לה מולדבית.
 

" המולדבית נראית חזקה, את הרי יודעת שסוזן התקשתה להרים אותה." מסביר לי מר ק'.
" נורא, היא הייתה ממש זורקת אותה על המיטה." מוסיפה כלתם של בני הזוג.
 
אף אני עצמי חשה בסחרור מה האופף את תנועותיי . טוב, יש לי תירוץ, נפלתי ברחוב, זאת עובדה גלויה לעין.
 
איך נפלת גאונה? " סונטת בי הכלה.
 
אני מסרבת להסגיר פרטים. מי יודע אולי היא תחשוד בכך שבעלי הכה אותי, חולפת במוחי מחשבה מתגרה.
 
אבל די מהר הם מאבדים עניין, שוכחים האירוע המצער שחלף על כוחותיי. זאת מפני שהגברת המולדבית נכנסה לחדר. היא באמת נראית חסונה.
 
 הגוף שלה גדול ורחב, מזכיר גוף של גבר שצימח על דרך המקרה שדיים. גם הפנים שלה קצת מוזרות. יש לה עיניים גדולות וכחולות שנעוץ בהן מבט מופרע, אפה ארוך, אף גשר האף נראה פחוס במידה מדאיגה.
 
שיערה מלא ואסוף, נותן רושם בריא וצעיר כראוי לסוסת עבודה. רק בפיה נעוצות מספר שיניי זהב בוהקות, לא הייתי רוצה להתחלף איתה.
 
" מה קרה, מה קרה?" היא מתעניינת. ומיד מספרת לי שהיא בת ארבעים וחמש, מדובר בחתיכת גיל, בעיקר עם חיים כמו שלה.
 
החיים שלה מאד מעניינים אותי. מה כבר עברה? כל הידע שלי על מולדביה מצטמצם לכמה שורות בעיתון, בהן קראתי על סרסורים ממולחים שייבאו משם זונות.
 
האם העובדת הזו, ששמה כשם אימו של ישו, קשורה לפרשה?
 
אבל כמובן שאיני חוקרת אותה בנדון. היא יוצאת ומפלס הרכילות מתמר עד לתקרה.
" היא לא מתקלחת, אני משתגע." קובל מר ק'.
 
והכלה מוסיפה:" היא עבדה רק אצל חילונים, וקשה לה לקלוט מה זה בשר וחלב, חמי ממש צריך לחנך אותה. נקרא למבצע הזה: 'לחנך את השיקסע'."

 אחר כך המהומה נרגעת. מר ק' יוצא לשיעור. הכלה המבוגרת חיבת לחזור לביתה. כלתה הצעירה זקוקה לה.  היא עצמה סבתא לאינספור נכדים, ורק שלשום נולד לה נכד נוסף, כל מבצע ' לחנך את השיקסע' נפל עליה בעיתוי די גרוע מסתבר.
 
ובאמת יש לעובדת, ששמה כשם אימו של ישו, כמה צדדים מטרידים באופייה.

 למשל: היא כל הזמן חייבת לחבק ולנשק ללא הרף את גברת ק', שדי סובלת מהתופעה. כל גופה של הגברת ק' מיוסר עקב מחלתה המנוונת בה לקתה( פרקינסון), וכל מגע לא נכון, הוא מכווה של אש על עורקיה הבולטים. עכשיו היא מרימה את הגברת ק' שצנחה מטה, מטה במורד הכורסא.  

 
" תיקחי אותה ממני." מתחננת בלחש הגברת ק' . פניה הקשישות מופנות כלפי הרצפה. למזלה אני עדין מצליחה לשמוע אותה.
 
אני מייעצת לעובדת ללכת להתקלח. כל השבוע סבב הבית על ציריו, ואולי לא מצאה דקה פנויה לכך, אך מאחר וכעת אני מבלה עם הגברת ק', תוכל לחוש חופשייה לנפשה.
 
מאריה הקדושה, מפזרת את שיערה המלא שהיה אסוף בגומית מטבח פשוטה, מניחה לו להשתלשל בכבדות על כתפיה המלאות. ואני חושבת על שיערי המכסיף, ואז שבה ובוחנת את שיניי הזהב שלה -וכמובן נרגעת.
 
     גברת ק' נאנחת מרה.
 " סוף, סוף היא הלכה, כל היום היה פה רעש, תביני, הבנתי מה זה אומר: אל תשליכני לעת זקנה."
 
" אבל באמת." אני גוערת בה קלות." כלתך הייתה פה, בעלך, תכף יבוא הבן, כולם סביבך, את לא מושלכת. ובקשר למרייה, את פשוט צריכה להתרגל אליה, הרי יש לה כונות טובות."
" טוב, תקראי לי משהו, אני מודה להשם, על זה שהיום אני מצליחה קצת לדבר. רק מה הוא יודע למה הוא נתן לי כזאת המחלה."
 
" את רואה איזה צדיקה את, בזכותך קיים העולם, אני מדברת בלי סוף ואפילו לא מודה על זה, ואת עם כל הקושי..אולי המחלה מלמדת להודות."

" אני לא צדיקה," מוחה הגברת ק'. " תאמיני לי, העולם קיים רק בגלל רבנים שלומדים, רק בגללם. והיום הייתה עוד שריפה, כל מחללי השבת האלה, עוד עשר שנים כבר תיפול עלינו גוג ומגוג, או שאולי כבר נפלה."
 
אני פונה אל הספר ומקריאה לגברת ק' עוד פרק ברומן החרדי הבלתי אפשרי, שרכש עבורה בעלה. אני תמיד מחפשת את החוט המוביל, ולעומתי הגברת ק' חובבת המתח, מפענחת על הנקלה עלילות מסובכות ומפוברקות.
 
אני מתאמצת לא להשתעמם תוך כדי קריאה. ולבסוף אפילו משקה אותה בתה עם חלב.
 
" זה היה נחמד." מודה לי הגברת ק'.
" תבואי גם מחר?" היא מוסיפה.
" את יודעת, הבנאדם מתכנן והשם צוחק." אני עונה.
" ובכל זאת את חייבת לקחת לך תוכנית." מתעקשת הגברת ק'. " תתכנני לך לבוא לבקר אותי גם מחר."
 
אני מחייכת. כנראה שנעים לי כשזקוקים לי. ואולי הבינה הגברת ק' את הצורך שלי בתוכנית. הרי היא, אפילו ברגעיה הקשים ביותר, נצמדת למוכר לה מכל, ומסרבת להרפות. ואילו אני.. אני מטילה על הקדוש ברוך הוא את כלל האחריות.  שזה סימן שאני ..מה? צעירה? 

" להתראות." אני נפרדת גם ממריה, ששהתה עד כה במקלחת, אך דחתה את חפיפת שיערה למועד אחר.

היא מחייכת אלי בפיה המוזהב, ומנפנפת בשיערה, ששב מיד אחר כך להצטנף תחת גומית המטבח הפשוטה שמצאה לה.

 
 

 

———————————————————————————————-

הקטע אינו נגד  גויים, עובדים זרים וכדומה.  הוא מציג תמונת חיים מסוימת.  

 

 

 

 

 

 

4 תגובות

  1. עוד חתיכת חיים אותנטית. ונסוך עליו דוק של אירוניה, בעיקר כלפי מקבלי שירותי העובדת הזרה. לא יודעים להעריך את החמלה שהם מביאים לנו. והתבוננות חומלת – מבקרת לחליפין.

    • תודה לך יובל על הביקור- ההבנה. אכן, כך אני חשה שהאירוניה מגנה עלי מעודף החמלה. והפוך.
      שבת- שלום.

  2. הבטחתי לקרוא וקיימתי.

    פשוט כתיבה מרתקת יש לך!

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת