תשובת הלב חוקרת את החיים ,וכותבת עליהם
מוקדש לגיורא פישר
אם את יוצאת למקווה עשי זאת בחשאי, את תיקך זרקי אל ארון החשמל שבחדר המדרגות החשוך , דאגי למגבת, קרם שמפו, סבון רחצה , וגם לאיפור ,קרם גוף ובושם קל , וצאי לדרכך.
כשאת יוצאת ודאי , שאין איש בסביבתך, צעדי ברחובות בדממה מוחלטת,לכי ישר , תני לרגלייך העטויות גרבי ניילון ( 40 דניר) לעשות עבורך את המלאכה, רוקני את ראשך ממחשבות , ואז הכנסי אל הכניסה המוארת משמאל , צלצלי באינטרקום, ובחסדי השם תגיעי אל המקווה הבני -ברקי.
אני פועלת , על פי כל ההנחיות, ועדין שומעת בת- קול נשית, שמנסרת את החדר, זאת ביתי הסקרנית: " אימא לאן?"
בעיה מספר אחת צצה לה , ביתי יודעת הכל, כשהמיטות מופרדות היא מנחשת למה הן מופרדות, וכשאני מאחדת כוחות, גם אז היא מבינה שיש דברים בגו.
כל בת בני- ברקית מחונכת, שגדלה לה בויז'ניץ , מגלה את הסודות סמוך לגיל הנשואים , ורק ביתי הקלוקלת והאהובה, אומללה שלי, העשרתי אותה בטרם עת.
לנגד רוחי, עמדה אז דמותי הילדותית, שלא הבינה דבר וחצי דבר עד אמצע גיל ההתבגרות, ובעצם את ההסבר המפורט ביותר, העניקה לי ילדת רחוב ששמה כשמי, שציירה עבורי את ההתרחשות הדרמטית בגיר לבן, על מרצפות הרחוב , מוסיפה לשרטוטיה הסברים תכליתים ומאימיים. כמובן שמיאנתי להאמין.
אני כבר פירטתי והבאתי ספריים מרככים , ציורים אומנותיים, ידע רוחני, על חשיבות הטבילה, הילדה יודעת יותר ממה שצריך, המבצע עומד להיכשל.
" אני יוצאת לסידורים.." אני מלמלת.
קצת מוזר לצאת לסידורים באמצע הלילה , ביתי מגחכת, אם כי בבני- ברק החנויות סואנות כרגע.
" מה לקנות לך?"
" נעליים!"
אוי לא, הלכה לי המשכורת, ובכל זאת.
אני מבררת את המספר הסידורי של הנעל , מספר שרק גדל ,ויוצאת מאפלה לאור גדול.
שלוש מדרגות כבר מאחורי,הדרך אל המטרה המסומנת פתוחה, אבל אז נשמע קול גברי :" האי !" הו לא, זהו שכני, החילוני היחיד בבניין, נהג מונית במקצועו .
" מה שלום הילדים?"
"ברוך ה' "
" את הבן, אני רואה הרבה."
" כן, טוב לו , יוצא לשליחויות . אתה יוצא לעבודה?" למה שאלתי את השאלה הזאת, עכשיו תגיע שאלת המפתח שלו , אוי לי מעצמי, אוי לי מלשוני.
" כן, ואת?"
" המממ.."
" מה? בואי אני אקח אותך."
רק לא זה, להראות במכונית אחת עם שכני החילוני, אישה בעלת תשובה, עם גבר שחובש כיפה שחורה, רק לצורך יחסי הציבור של מקצועו. מה יהא על השידוכים של בנותיי?
לא ולא, אני מנפנפת לו לשלום, מחייכת חיוך מאולץ, ונעה במהירות הרוח במורד הכביש , מתקדמת אל עבר הכביש הראשי. לא התראינו, לא דברנו, זה רק פיקציה, מדע בדיוני, דמיוני.
" שלום! להתראות, ד"ש לבעלך," אני פושקת שפתיים , נו כן, זה מה שבעצם מותר לנו לומר זה לזו, למסור פרישות שלום ועוד. הבעיה היא שאינו ממש נשוי, נדמה לי שהוא גרוש , יש לו חברה, חברות, פעם זאת, פעמיים זאת, גם זה אינו בדיוק מוגדר הלכתית. מה אומרים?
" אני אמסור, תודה." נסע! תודה לאל.
הנה המקווה שלנו, פעם אחת רציתי לדעת מה עובר על הטובלות כאן , ולא לטבול שוב בר"ג ,עיר הגנים והמקוואות השוממים.
בכניסה למקווה עומדות , יושבות, נשענות על הקירות ,המוני נשים שלא ראיתי מעולם, לא להאמין שבסביבה הזאת חיות כל כך הרבה נשים , ושכולן טובלות באותו היום . היום שלי! אני מבררת מי האחרונה, ומי לפני האחרונה, והאחרונה שלפניה ומאחוריה ומצדדיה. קירות החדרים מעוטרות בתמונות של רבנים. וכל הנשים הללו , האלמוניות המפודרות שמעולם אינן אומרות שלום, ותמיד מסתובבות מוטרדות עם המוני, ילדים, תיקים ועגלות , מפטפטות במרץ אחת עם רעותה, גם אני חלק מהשיח. אביבה שיושבת לידי, טובלת היום בפעם הראשונה אחרי הלידה.
" מה מספר הלידה?"
" חמש."
בנה הקטן של אביבה , מוצא מן העגלה, ועובר מיד ליד.
" אני מניקה, וכאן יש תורות של שעות, חבל על הילד."
" ברור."
" אני ילדתי וגם אחותי, ביחד אני החמישי ,והיא את ה13".
" קצת קשה לא?"
" שטויות, גם אני גדלתי עם עוד 12 אחים, לא קשה, אמא שלי הייתה מניחה לנו את האוכל על הפתילייה, היינו לוקחים לבד ואוכלים, עצמאים , ככה זה היה, ובחצר היו תרנגולות, היו תנאים מבינה, לי אין תנאים, אין חצר."
" ואחותך, יש לה חצר?"
" לא, אבל היא מסתדרת, בכלל לא מבשלת, מביאים לה אוכל בארגזים, עד הדלת, והכביסות על הבנות הגדולות, אז קל ללדת.."
העולל בוכה, ואביבה נמתחת וחולצת שד, מכסה את עצמה בחיתול ענק וממשיכה בשיחה. " אחותי שיש לה עשרה ילדים, אצלה.."
נו טוב, הגיע תורי, אני נכנסת אל חדר קטן ונעים למראה, מתפשטת, בודקת את עצמי בדיקה אחרונה, ומצלצלת לבלנית.
הבלנית היא תמניה נמוכת קומה, " שיניים צחצחת? אף? טבור ? אין לך סתימות זמניות?"
אני עונה כמו על פי פקודה, אולם הבלנית נראית חשדנית, " בואי תרימי את הכף רגל שלך על השרפרף."
זאת הפעם הראשונה שבודקים אותי בקפדנות כזאת, או שהיא קלטה שאיני מהמבקרות הקבועות כאן, ועדין חלה עלי חובת ההוכחה, או ש..אני מגבייה רגל . שום פרנץ' , רואה?
" יופי, מצוין, ואיפה כפות הידיים שלך? "
" הנה."
" מצוין, תבורכנה כפות ידייך, תזכרי לשמור עליהן, להשתמש בכפפות, קרם, בואי לטבילה."
אני כבר מתכוונת לצלול, אולם היא עוצרת אותי.
" בת ישראל הכשרה, את עכשיו במים הקדושים, וכאן בבני- ברק הרבה צער, בקשי על עם ישראל , לפני שאת טובלת."
" אין שום בעיה, אני מבקשת ש.."
" בקשי על דוד שלום בן אהובה לזווג הגון."
" דוד שלום בן אהובה לזווג הגון."
" על חיה איטה בת רחל ברכה לרפואה שלמה ."
"חיה איטה בת רחל ברכה לרפואה שלמה."
" שרה לאה בת כוכבה מזל לזרע חי וקיימא"
" שרה לאה בת.." רשימת השמות הולכת ומתארכת, כמה צרות יש לתושבי בני- ברק, או שזה רק בגלל שהבלנית מכירה את כולם.
סוף, סוף, אני טובלת.
" טבלת כדין ואת טהורה.." אני יוצאת אל החדרון עטופה במגבת.
אחרי שאני מסיימת להתלבש, אני נזכרת שעלי לייבש את שערי . בחדר מיוחד תלויים מייבשי השיער שכרגע נמצאים בשימוש שוטף, סביב למייבשים מתנהלת המולה, אישה אחת מדביקה על קירות החדרון המבושם מודעות פרסומת על שמה, אישה אחרת מתאפרת ומתמרחת לכבוד בעלה.
הגברת שתולה את המודעות, ממליצה לממתינות הסבלניות למייבש , לרכוש ממנה מוצר טבעי, שיעשה בנו פלאות, מסתבר שהוא טוב לכל תכלית, בעיות בלב-השתמשי במוצר, עייפות ולחץ-השתמשי במוצר, חוסר ריכוז, כאבי רגלים, כאבי שיניים, מפרקים.
בעלה הדיסלקט, נרפא לחלוטין, מאז שהשתמש במוצר, אימה הקשישה הפכה ללביאה.
בעל דיסלקט, אז איך למד בכולל? אם בכלל? למה הביאו לה שידוך כזה? היא נראית סביר, או שהיא חסרת אמצעים, המורה שלה נתנה עליה חוות דעת גרועה, במשפחה שלה יש בעל בתשובה, אביה לא חסך עבורה מספיק, הן המון אחיות, אחותה גרושה.
דמיוני הקודח עובד שעות נוספות.
" איך אדע שהמוצר טוב?,
" יש לך אינטרנט?" היא מלחששת.
" רק בעבודה." אני מכזבת בלי הנד עפעף.
" אז תבדקי."
אני פוסעת אל עבר הדלת.
הבלנית מבחינה בי.
" הכל בסדר?"
" כן בטח," אני משיבה ואז מושכת אותה לפינה .
" מה קרה, רצית להתייעץ, לשאול משהו?"
"לא, לא רק .. תברכי אותי שלא אגיע לכאן בשנה הקרובה."
" כל כך הרבה זמן את מחכה?"
אני משפילה מבט עייף, אביבה כבר יצאה עם עוללה.
" כן."
" צדיקה, אל תדאגי ,ב"ה, לא תבואי לכאן בחודש הבא."
" ב"ה , כי אין עוד מלבדו." אני תולה מבט מתחנן באחד הרבנים שדמותו מתנוססת על שערו של הסידור האחוז בין אצבעותיה , וכבר חוזרת אל שטף החיים.
לאביטל
תודה. הבאת תיאור שנשמע ממש "מהחיים".
הצלחת לגעת במרקם שלם של יחסי חילונים -דתיים, התבגרות וגידול ילדים.
עיברי שנית על מה שכתבת מפני שיש מספר מקומות הדורשים תיקון.
גיורא
היי אביטל
נפלא, אנשים חולים על מציצנות, יש פה את האוטנטיות, אם הסקרנות, אני מאוד אוהבת סיפורים מהחיים.
ההצגה מקווה =היתה נוראית, היא הייתה בניגוד למה שמצופה מחברה דתית.
להתראות טובה
האמת שלא ראיתי טובה, ראיתי אחרות,וזה תמיד לא אמין, אפילו בפרטים הקטנים.
המנהגים לא מנהגים והדמויות לא דמויות.
זאת דעתי כמובן.
אני אישית הפסקתי לצפות בתיאטרון, בין היתר בגלל זה.
תודה שקראת.
מקסים, אותנטי וכתוב נפלא יש לך חומר למחזה ,אביטל, ולרומן קדימה לדרך!
מאוד אהבתי
את מוכשרת
תודה חנה, מאד אהבתי את מה שכרמית כתבה עליך, לא היה לי זמן להגיב.
בעייני את מורה לחיים.
ב"ה אמשיך.
מקדישה לך את השיר עם הזמר האהוד על שתיינו.
http://www.youtube.com/watch?v=VH6uRRRfIVQ&feature=related
מסכים עם כל המגיבים עד עתה. זה כתוב יפה, אותנטי ובקצב טוב. תמונות מתוך החיים עצמם. מצאה חן בעיניי הנגיעה שלך באשר ליחסי נשים וגברים בחברה החרדית ובכלל. יש בה משהו עדין, אנושי. אהבתי. רני.
תודה גם על התגובה רני, גם בתגוביך נגיעה אישית ואנושית.
מבינה.
מקסים! מקסים! נהניתי מכל שורה.האם זה ספר שעתיד לצאת לאור?
מקסים!
http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=9803&blogID=161
האי איריס, יש כאן קטעים, קטעים שאני מעלה, לא מסודר כרגע.
הדבקתי לך קישור לעוד פרק, מקווה שתהני.
תודה רבה, אביטל. אכנס לזה בלילה שלי.
כתוב בכשרון רב, מושך מאוד לקרוא עוד ועוד
תודה לך חני, אני אוספת לאט , ומשתדלת להיות אמינה.
תודה על קריאתך ומשובייך.
אביטל,
זה כתוב היטב, ללא ספק.
היעדר התרוממות הרוח ("אני משפילה מבט עייף", "כמה צרות יש לתושבי בני- ברק") בתוך עשייה שעניינה טוהרה הפתיעה אותי. אבל אני לומד מפי השכינה.
שלך,
ארז.
האי ארז , האמת שהצרות מעציבות וכואב שהגאולה מתעכבת, קשה לפעמים לשמוע. ולא רציתי להתייפיף.
אם כי גם אני מקטרת לבורא, ומבקשת, סמוך עלי.
בקשר למבט עייף, אז קצת מעייף לבוא כל חודש ולחכות..
בכל אופן בכל מעשה אנושי שמתקרב לשכינה יש את האדם, טוב ורע, יש את המחשבות שצצות, אפילו באמצע תפילה, שאינן ממין העניין.
ועל זה אני מסכימה איתך.
השתדלתי להיות אנושית.
למרות שכבר ב' בחודש.
חודש טוב!
פשוט עבודת אלילים. יוצר רושם דוחה לגמרי. וגם לא היגייני במיוחד.
מעבר לזה יש לך המון שגיאות בעברית ובכתב.
לא לכל דבר צריך לדחוף את "עבודת האלילים". זה מחליש את הטיעונים לאותם מקרים שבהם יש מהסממנים האלה.
דומה הדבר למה שעשה מנחם בגין כשבכל מילה שניה וכל עניין הזכיר את השואה. בכך הוא פתח את הדלת לזילות בשימוש במילה שואה.
נראה כי ימות המשיח קרבים, גיורא פישר ואני מסכימים. רני.
אל תבנה על זה, רני
את התגובה המקורית חתם משפט מהתחום התיאולוגי שהחלטתי להוריד מפאת כבוד אמונתה של המארחת.
אויה, שוב מתגבַּהַת החומה, ואני כבר דמיינתי אותך ואת חן קלינמן ואת רבנו שחר-מריו הצדיק ואותי, עבדך הנאמן, הוגים בתניא הקדוש לרב שניאור זלמן מלאדי, והנה אתה שוב צץ ומזרועך נושרים כתבי מינות. מה יהא? רני.
לרני
נאלץ כנראה להסכים על ברבוניות.
חוץ מזה ,אולי בסוף הרומן שלך יגיע פראנק ובעיותינו יפתרו.
אשמח אם תתקן אותי, המחשב לא תיקן, ואתה בהחלט רצוי.
זה לקובל על שגיאותי, גיורא לא נפגעת מתיאולוגיה, בעלי גדל כנוצרי עד גיל 14 , אווה מאריה ושות, זה בפה שלו על פי לחיצה.
לא מתחברים לזה.
ממקור ראשון, ברור לי, שזאת לא אמת.
שתי דוגמאות צורמות במיוחד:
כנסי- צריך להית היכנסי
והמספר גודל- צריך להיות גדל.
תודה, כבר מתקנת, אם יש עוד אשמח.
אני גרוע בפרטי פרטים וטוב שזה בלוג , זה עוד בהרצה, ויש קוראים כמוך.
גרועה בפרטי פרטים, זה חלק מהאבחון שלי, אך הקורא צריך להנות.
לכן שמחה לכל תיקון.
בקשר לעבודת אלילים , פסק הזמן שבו אסור לגבר ולאישה להיות ביחד דווקא מרענן את הזוגיות וגורם לגעגועים.
מי מאיתנו לא מכיר את השעמום בנישואים, כשהגבר והתשוקה והאישה הכל מתערבב והופך למובן מאילו.
בקשר לטבילה, אפשר לטבול בים, ואז אין כאן חוסר הגיינה.
הרי לים ולברכה אתה הולך ובפיפי ובצואה התעשיתית שוחה.
כך שטיעוניך הם קצת משונים.
הרגלי הנידה גם בריאים לאישה ללרחמה, וזה הוכח מדעית.
כל- טוב.
הכתיבה שלך מאד יפה, את ממש מוכשרת, אני משתדלת לקרא מדי פעם ונהנית, המשיכי בדרך שלך, ממני אחותך, דקלה
הכתיבה שלך מאד יפה, את ממש מוכשרת, אני משתדלת לקרא מדי פעם ונהנית, המשיכי בדרך שלך, ממני אחותך, דקלה
האי דקלה, תודה על הביקורים , שמחה שאני מסבה לך הנאה.
ותודה על העידוד, בכלל הרי כל הדרכים מובילות לים:) ים האהבה.
יפה. כתוב אנושי, אוהב וחם.
מצטרפת לכל התפילות שנאמרו.
האי לוסי, תודה על ביקורך מחמם הלבבות.
מי ייתן שתרבנה הבשורות הטובות שיקבל עם ישראל.
הי אביטל,
מה שכתבת אמיתי ונכון..הרגשתי כאילו אני שם..
הדברים שכתבת בסוף- בתגובות על מעלות שמירת טהרת המשפחה חשובים, במיוחד למי שלא מכיר.
ההצגה "מקווה" די מזעזעת, כמובן שהיא מאוד לא משקפת את המציאות ודרך אגב, יש מקווה חדש ויפהפה לא רחוק מבני ברק, קוראים לו "עבריה" יש שם גם ספא וזה נמצא בגבעת שמואל, תהני!
שבוע- טוב אפרת, גבעת – שמואל קצת רחוקה לי, אבל אשמח לקפוץ בהזדמנות. הספא נשמע טוב, אני רואה שיש לכן תנאים משופרים:)
את ההצגה " מקווה" לא ראיתי.
אבל אולי לפעמים יש למישהי חויה רעה מביקור במקווה ואז היא כותבת על זה הצגה, ומאחר ואיש מן הקהל לא ביקר במקווה מימיו נראה לו שזה מה שקורה שם.
אני ביקרתי במספר מקוואות בימי חיי, ומעולם לא נתקלתי בבלניות רשעות וסיפורי האחים גרים .
וכך גם חברותי .
שמחה שאישרת אותי.
אביטל