תשובת הלב חוקרת את החיים ,וכותבת עליהם
כמה ימים אחרי שעברתי לבני- ברק הכרתי את חוי.
חוי נראתה אחרת מרוב החרדיות שהסתובבו סביבי. פאתה ארוכה מהרגיל, שפתיה המלאות מודגשות באדום צעקני ועיניה הצחקניות מקרינות חוצפה תוססת .
לרבות הפאה והאיפור חוי שמרה על חזות מהוגנת. היא נהגה ללבוש חולצות מפוספסות כדרך החרדיות באותם זמנים והקפידה על נעליים שטוחת וגרביים לבנות שנמתחו בקפידה עד הברך . ובכל זאת חוי הייתה אחרת.
שתינו ילדנו את בננו השלישי במרווח זמנים די קצר זו מזו ולרוע מזלנו התקשינו לרדת עם הפעוט לגינה הסמוכה. הקושי היה טמון בעובדה שהתגוררנו בקומות הגבוהות של בניין מוזנח , חסר מעלית . אני התגוררתי בקומה הרביעית וחוי בשלישית . לשמחתי הייתה זאת חוי שפנתה אלי יום אחד והציעה לי לרדת איתה לגינה. על הקושי המשותף היא הציעה שנתגבר בצוותא , ומאחר וטובות השתיים מן האחת נעניתי לה.
נגררנו עם העגלות לרחוב וחוי הובילה ולא הפסיקה לפטפט. כך נודע לי שהיא עוסקת "בריפוי בעיסוק" למרות שאין לה כל הכשרה ממשית בתחום. באותם זמנים( לפני 12 שנה) נשים חרדיות הוכשרו רק ללימודי הוראה. מי שרצתה לעסוק במקצוע אחר נאלצה להמציא את הגלגל וזה היה די מקובל . עד היום אפשר למצוא בבני- ברק נשים שעוסקות בכל מיני מקצועות אקדמאים לכאורה, אותם למדו מצפייה בלבד. בעלה של חוי סירב להמשיך במסלול הידוע בכולל ( מסלול שהשתנה בימנו) והפך למנהל בית ספר לחוזרים בתשובה. חוי טענה שטוב לה עם בעלה ושיתפוצצו כולם. הבעיה היחידה היא שהוא בן יחיד ורוצה המון ילדים.
" לי מספיקה משפחה מצומצמת , 5-6 ילדים, לא רוצה לשמוע על יותר." נאנחה חוי.
פזלתי אל עבר העגלה שלי. הלידה הזאת התישה אותי ללא כל ספק . לא עלה על דעתי כלל להביא ילד נוסף לעולם .
נעצרנו ברחוב צדדי מול אישה שמנה שגררה עגלה . חוי ברכה אותה לשלום והשתיים נהלו בניהן שיחה ערה שאת רובה לא ממש הבנתי.
" אז לאיזה תלמוד תורה הקטן ילך?" בררה חוי.
השמנה פלטה שם לא מוכר.
" אהה את שולחת אותו " למודרניים" שמה יש בתלמוד מחשב , לומדים אנגלית, נו יופי עם כל "המודרניים " הילד שלך ילמד!"האישה השמנה נעה על מקומה החוסר נוחות.
חוי נפרדה ממנה לשלום ואני לא שאלתי אותה לפשר השיחה המוזרה. לא הבנתי מי הם " המודרניים" ומה ההבדל בינם לבין חוי.מה שכן הבנתי הוא: שחוי לעולם לא תשלח את בנה לתלמוד תורה" מודרני" שבו לומדים מחשבים ואנגלית. עד כאן!
הימים נקפו וחוי הכירה לי עוד דמויות בני- ברקיות מועילות. לאחת מהן קראו גולדי תריזמן והיא שמרה על פעוטות בעבור סכום מגוחך של 5 שקלים לשעה. גולדי תריזמן התגוררה בדירת חדר עלובה עם 2 פעוטים ,בעל וכרס הריונית.
היא נהנתה לשוחח איתי על בעלי וטענה שגם בעלה כמו בעלי, הוא " חוצניק", הוא לא נולד בארץ ומאחר ובמשפחתו היו רק בנים , עשרה במספר, הוא מתפקד כמו אישה לכל דבר ומסייע לה במלאכות הבית.
" אין כמו " החוצניקים" !" הדגישה גולדי.
למרות תנאי המחייה הבלתי אפשריים שלה נראתה גולדי תריזמן מסופקת למדי , שלווה ומאושרת.
הדבר הזה עורר את קנאתה של חוי . מסתבר שהיו לה המון טרוניות כלפי עצמה. כי הנה גולדי תרייזמן , בת כיתה שלה, תלמידה כושלת לכל הדעות, כל כך מסופקת ושמחה. גולדי תריזמן עובדת את ה' באמת. לעומתה, היא חוי , אף פעם לא מסופקת , שד עצבני מקנן בה והיא תמיד דורשת עוד ועוד . השד הזה הדריך את מנוחתה של חוי, היא הרבתה להתאונן עליו ונהגה לתת לי המון דוגמאות של נשים בני- ברקיות שבהן לא מקנן שום שד משום סוג שהוא. תוך כדי וידוי היא תמיד הצביעה על עוד דמות ששתינו הכרנו : רוחל'ה קירזון . חוי שבה וטענה שגם רוחל'ה קירזון עובדת את ה' באמת , מקבלת עליה את הדין, מטפלת בבעלה ובילדיה המתרבים באהבה מושלמת ורק היא חוי..
במקרה הזה לא הסכמתי עם חוי.
רוח'לה קירזון נראתה לי ממש לא מאושרת. היא תמיד נעה בכבדות בין כתלי ביתה, פניה הלבנות מקיר נפוחות מחוסר שינה , צללים שחורים מרוחים מתחת לעיניה העצובות , ודיבורה איטי ומעצבן. העדפתי על פניה את חוי, שד או לא שד, היא הייתה אשת שיחה אמיתית.
וכך הלכו יחסיי עם חוי להדוקים יותר מיום ליום. חוי אהבה את ילדי ובעיקר את ביתי הבכורה שידעה להעסיק גם את ילדיה . בתמורה להעסקה הזאת, חוי נהגה לשלוח אלי אוכל שהכינה והתייעצה איתי בכל מיני נושאים בניהם עניין "הריפוי בעיסוק" שהיא נדרשת לתת לביתה הבכורה. למרות שהוגדרה
" כמרפאה- בעיסוק" חוי לא ממש הצליחה לקלוט אם באמת ביתה באמת לוחצת מידי על העיפרון או לא. ושאלה לדעתי בנושא. גילוי דעת נאות, אחותי למדה באותה תקופה ריפוי בעיסוק באוניברסיטת חיפה וחוי הרי תמיד ביקשה להעשיר את עולמה, כך שלעיתים יוצא היה שהייתי מסבירה לחוי את מה שאחותי הסבירה לי בעניין המקצוע המוזר הזה " ריפוי בעיסוק".למרות שהפגישות עם אחותי התקיימו אחת ל.. המידע המועט שנדבתי לחוי הסקרנית השביע את רצונה.
אולם לצערי לא הכלל היה כל כך ורוד בחיינו. מעבר לשד הפנימי שהדריך את מנוחתה של חוי, עמד מולה גם שד ממשי בשם: חנה שכנתנו לבניין.
חנה הייתה "דתייה לאומית" נלהבת שסבלה לדעתי "מהיפר אקטיביות" רוב הזמן היא צרחה על ילדיה ואפילו על בעלה . אני קיימתי עם חנה יחסים תקינים והיא הרבתה להתלוצץ איתי , אולם לצערי הרב את חוי היא ממש תיעבה.
חוי טענה שאין שום סיבה ממשית לשנאה הזאת של שכנתה מעבר לקנאה גרידה. חוי צעירה,חנה מבוגרת, חוי שיפצה את ביתה ,חנה רק חולמת על שיפוץ ועוד..
חוי חרקה שיניים וסבלה את ההתנכלויות של חנה בניהן אפשר למנות: השלכת ביצים שלוקות מול פתח ביתה של חוי ואף הטרדות מילוליות שגבלו באלימות.
לאחת ההטרדות הייתי עדת שמיעה ולבסוף גם ראייה ומעשה שהיה כך היה.
התעוררתי משנת הצהריים שלי לקול חבטה עמומה צווחות חנוקות וצרחות נוראיות. הצרחות בקעו מפיה של חנה שכנתי היא ולא אחרת .
" לכי מפה יא מטונפת !" היא צרחה," תחזרי כבר לחזון – איש משמה באת, לכל החרדים המלוכלכים, שנה שלמה האישה הזאת ובעלה לא משלמים לי ועד בית, ראיתם אנשים? ראיתם? שנה שלמה , מה אנחנו נראים לכם? אה?"
הצצתי מפתח המרפסת. חוי נראתה מבוהלת, היא הייתה לבושה במיטב בגדיה, פאתה הארוכה מסורקת למשעי , לצידה עמד בעלה שפתח עבורה את דלת המכונית המשותפת ושניהם נסעו אל עבר האופק מניחים לחנה "ההיפר- אקטיבית " להוציא את הקיטור שלה על העשן שהותירו מאחור.
כבר למחרת בררתי עם חוי את פרטי המקרה.
חוי התפתלה על מקומה ולבסוף גוללה בפני את אשר התרחש . ובכן..חנה השכנה ,המתינה לה בחדר המדרגות המשותף וניסתה לחבוט בה , חוי ששמעה רחש חשוד התכופפה ומיד אחריה ירד והפציע בעלה המסור , הוא הדף אחורה את חנה המטורפת ושניהם ברחו אל עבר המכונית.
" ולמה לא שילמתם לה ועד הבית?" חקרתי " ועוד שנה שלמה?"
" אנחנו פוחדים ממנה !" חוי הודתה " אתמול יוסי הלך ושילם לה והמטורפת , מה אמרה לו המטורפת? לא ידעתי שבחור שלמד כל השנים בישיבה , מסוגל להרים יד כשצריך!"
שתקתי.
בניגוד אלי, חוי לא שתקה. מיד אחרי המריבה המתלהמת הפכו חדר המדרגות והחצר שלנו למזבלה. ניירות טישו וגלילי ניר טואלט מנוזלים פוזרו בכל מקום.
מיד חשדתי בחוי , ידעתי שילדיה מנוזלים באופן תמידי, רק שלא חשבתי שזאת סיבה מספקת לטנף את חצר בניין.
" זה נורא כל הטישואים האלה ." מלמלתי לעברה בחצי פה.
חוי התיצבה מולי בלהט והכחישה את כל החשדות כנגדה.
מעולם לא טינפה את החצר ואין לה שום מושג מי עשה כן. מעבר לזה היא הודיעה לי על כוונתה הרצינית לעבור דירה. יש בידה מספיק כסף לרכוש דירה בשכונת " בהדר גנים" שממוקמת בפתח- תקווה. זהו איזור יפה ומטופח , אין בדעתה להמשיך ולהתגורר בבני- ברק ובטח שלעולם לא תחזור לסביבות החזון- איש בו גדלה .
" זה נורא כל הטישואים האלה ." מלמלתי לעברה בחצי פה.
חוי התיצבה מולי בלהט והכחישה את כל החשדות כנגדה.
מעולם לא טינפה את החצר ואין לה שום מושג מי עשה כן. מעבר לזה היא הודיעה לי על כוונתה הרצינית לעבור דירה. יש בידה מספיק כסף לרכוש דירה בשכונת " בהדר גנים" שממוקמת בפתח- תקווה. זהו איזור יפה ומטופח , אין בדעתה להמשיך ולהתגורר בבני- ברק ובטח שלעולם לא תחזור לסביבות החזון- איש בו גדלה .
בעלה המנהל, כבר מתעסק בנוסף לחינוך גם בנדל"ן ועושה חיל. הדירה תהיה מרווחת והם מתכוונים לשמור חדר מיוחד עבור חמתה המסורה. חוי העריכה את המאמץ שעשתה חמתה על – מנת לסייע להם בשיפור איכות החיים והבטיחה לה חדר משלה ,החדר יחכה לחמתה עד היום בו תזדקן ותזדקק לטיפול צמוד .
פני נפלו .
לצערי הרב חוי הייתה אשת מעשה ואכן כעבור נספר חודשים היא נטשה אותנו ועברה דירה.
לפני זה עוד הספקנו להסתובב ערב אחד ברחוב עם העגלות וחוי סיפרה לי בהתלהבות שיצא לה לראות תוכנית טלוויזיה חילונית, אצל מכרה שלא שומרת מצוות.
את המרקע מילא מנחה בשם דודו ועשה חסדים עם ,עם -ישראל. איזה איש וכמה מסירות נפש יש לו ו..
מיד הבנתי שהמנחה הוא דודו טופז , והחסדים..
החילונית הצינית שבי הרימה ראש , רציתי לומר לה- חסדים נכון, אבל האיש רוצה רייטינג ,
אבל משהי בי טענה שאולי גם אני טועה וחסדים הם בכל זאת חסדים.
וחוץ מזה שנהיתי לשוב ולשוחח עם חוי שגדלה בחזון- איש, ולא חוי המעט " מודרנית" שתכף תקום ותנטוש , רציתי שוב את חוי ההיא ..בת כיתתה של גולדי תרייזמן, ובטח שלא רציתי לשבש את השיחה האחרונה שכנראה נותרה לי איתה.
חוי נטשה ביום אחד , אבל אני בכיתי על כך עוד שבועות ארוכים.
אחרי שנטשה החצר וחדר המדרגות חזרו למראם הנקי ( יחסית) . אבל עבורי כל זה כבר לא ממש שינה .
התקפי בכי היו תוקפים אותי בכל מיניי שעות מוזרות במהלך היום והלילה ומשפט אחד חזר והדהד במוחי:" טוב שכן קרוב – מאח רחוק."
וחוי .. היא הייתה כמעט אחות.
את הדמעות והנזלת שזלגו ממני ללא כל הבחנה מחיתי עם שרוול החולצה מסתייעת אף בכריות אצבעותי המסתרבלות והולכות .
עכשיו כבר ידעתי: יש דמעות שאפילו טישו לא מסוגל לספוג.
תמשיכי!
אביטל!
זה ספר זה!!!!!!!!!!!!!!!!!!
יש לך כתיבה שיוצרת הזדהות עם הקורא/ת. במלוא מובן המילה!!!
קראתי בנשימה אחת.
זה יוצר אצלי את הסקרנות לדעת מה הולך שם בבני ברק של אביטל קשת
תתחילי לגבש טיוטות ואני מאחלת לך שה' יתן לך את הכוחות לחזק ולהתחזק!
את כותבת מרשים והנה, רכשת לך כבר קוראת פוטנציאלית של הספר שלך
יישר כח!
גלית
מסכימה. יש פוטנציאל לספר – קולח ומותח.
ממש יפה ,צבעוני ,חי ומרתק מחכה להמשך, אביטל
יפה מאד אביטל, תעשי מזה ספר
תודה לכן: שירה , גלית, מיכל , חנה ואיריס.
אכתוב ב"ה רק שזה צריך לבוא.
בינתיי הקטע עם חוי קצת העלה בי צער ישן ואני בצפיה שזה יעבור לי ותחזור הרוח.
אצלי הכתיבה נוהגת בי , לכן אין לי רשיון :)( כמו רבות מנשות בני- ברק )
אביטל
אדיר
תמשיכי זה מאוד מאוד יפה
יוסף , נורא חשוב לי שאתה אומר לי את זה. אתה הרי מכיר את הנפשות הפועלות ומומחה לכל זיוף, או הגזמה לכאן או לכאן.
תודה.
בעזרת השם אאזור כוחות ואתפלל לאלוקי היצירה .
כל- טוב.
אני קורא.
מרתק.
המשיכי בבקשה.
תודה גיורא.
שיבואו המילים והתמונות הנכונות , אני מתפללת לכך , כי חשובה לי האמינות.
אביטל
יש לך בהחלט חומר לספר. בעצם, את כותבת אותו כאן בהמשכים. מחכה לפרק הבא 🙂
יפה אביטל אמין ואנושי מאד
מחכה להמשך
תודה עודד וריקי, אני כרגע כותבת איך שבא, פה סיפור שנזכרתי בו וכאן מידע כללי על האכלוסיה ואורחותיה.
תודה שאתם קוראים ובקשר לרומן , ה' גדול .
כל – טוב!
כתוב מאוד יפה. רגיש כל כך ואותנטי. גם אני מצטרף לבקשה של שירה. אנא, המשיכי לכתוב זאת ולא רק מתוך סקרנות של מציצים אל תוך עולם אחר, אלא גם כי זה כתוב באופן כל כך אנושי ואתה לפתע רואה לנגד עיניך לא עדה ולא ציבור כי אם יחידים, בני אדם – נשים וגברים – המתמודדים עם עָקות החיים והיומיום. יישר כוח. רני.
תודה רני, חשוב לי שאתה רואה בני- אדם וקשיים והתעלויות ונפילות, אלה חומרי חיינו וכולנו נגועים בהם.
אמשיך לכתוב..
כרגע מה שיעלה על הנושא.
חשבתי להתיחחס לחודש אדר הקרב ובא במשמעות הבני- ברקית , זאת שלא מוכרת לכולנו.
המשך שבוע- טוב.
אביטל
חוי מילאה בלבך חסך שנע בין אמהי-לחברי, מצאת אצלה נחמה, רוגע וחוזק בסביבה לא בטוחה. כשהיא הלכה, חשת יתמות, על כך נשפכו דמעותייך.
נכון. רק שאני לא חושבת שהסביבה הייתה לא בטוחה. סביבת ילדותי הייתה לא בטוחה וזה תמיד איתי .אם כי העוצמות נחלשות.
חוי גם הזכירה לי הווי שזנחתי ביד- אליהו, אני מאד רגישה לסביבה ואנשים.
כל- טוב.
חנה סימנה את הסביבה המאיימת, זו שדעתה נטרפת. כשחוי הלכה, נשארת על ידה.
זה נכון בקשר לחנה, היא עוד תחזור בהקשרים שונים .
קלטת.
אביטל אני נהנית לקרוא אותך את מתארת חיים וטיפוסים בצורה טבעית זורמת ורגישה
תודה לך חני.
והרבה הצלחה:)
אביטל.כל כך אמין ואמיתי ומזמין. הצלחת לברוא עבורי עולם שאני ממש מסתקרנת להיכנס אליו. יחד עם הסיפור של רן יגיל, אתם מנגישים מקום שתמיד נראה לי כל כך רחוק. אף פעם בחיי לא הייתי בבני ברק. אני נדהמת מההבנה איזה תהום פעורה ביננו. והסיפורים שלך הם הגשר. זה ממש קורא להמשך. צרי לי בבקשה עוד הפניות.
ואגב, אני מרפאה בעיסוק.וכמעט חיפאית. אני גרה בטבעון. מי זאת אחותך? אולי אני מכירה אותה.
יש לך פרקים שיותר קרובים לנקודה בה חזרת בתשובה?
האי איריס, אני מצרפת את מה שכתוב טוב יותר( בעייני) וכותבת בתפזורת, כאילו כל החוויה חרדית, לא לגמרי מעובדת אצלי, ולכן יש כאן, ושם.
גם אני חשה קרובה אליך מאד, אפילו הגישה הנוכחית שלך לאמונה, הייתה הגישה שלי.
מאד מזדהה עם המרדנות שבך, שגם קיימת אצלי.
אחותי, למדה בחיפה, שמה דקלה באר, כיום גינת, היא עובדת עם ילדים, בין השאר עבדה כאן בבני- ברק.
הייתה לה כאן המון עבודה, כי התחום כאן לא פעל, מאז הוסיפו שלוחות בחיפה לחרדיות והן לומדות שם ורוכשות את התואר. אז הבלעדיות שלה כאן יורדת, וגם העבודה עברה לתל- אביב
זה יצא טוב כי מטבע הדברים שהם יעדיפו לקדם אנשים שלהם, על מנת לתמוך בהם כלכלית.
לפני זה עבדה עם פגועי נפש.
כל- טוב
שמחה על התענינותך ופתיחותך המקסימה.
http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=9732&blogID=161
זה הפרק הראשון, מין מבוא , את אחד הפרקים מחקתי, הוא אצלי על המחשב.
ויש עוד אחד .
אביטל
אני מכירה בחורה נחמדה במיוחד אשר עוסקת בתחום של ריפוי בעיסוק – זה תחום שהילדים שלכם חייבם.
כל ילד עם הבעיה שלו …
http://www.oritherapy.co.il
אתר עם מאמרים שלה והסברים!