בננות - בלוגים / / שיר על אהבה(3)
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.   

שיר על אהבה(3)

 

 

 

http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=6487&blogID=

למי שלא זוכר אז זה ההמשך ואם תיכנסו תמצאו את הקישור לראשון

    

אני מחכה לאמיר באולם של הביליארד ומייחלת לכך שהמשמרת שלו תגמר. מרטינה עברה מהאולם של המזון מהיר לדוכן הגלידות  ואני צופה בתנועותיה המדויקות. היא לא מהגרמניות היפות שמפילות אותך על הכיס ומאלצות אותך להשקיע בה. היא מצוידת בשיער בלונדיני דליל, גוף אתלטי ושיניים בולטות. עם שיניים כאלה קשה למצוץ טוב ,אמיר אולי מדמיין ,אני מסכמת ביני לביני ומחליטה שעלי לדלות ממנה עוד המון פרטים חיוניים לגבי מה שבאמת התחולל בינה לבין החבר שלי .

 
לבסוף אני מחליטה להפשיל שרוולים ומכינה כמה מנות מילק-שיק לשתי חילות או"ם שחורות . מרטינה מעבירה בינתיים מטלית לחה על פני כל השולחנות .
" את נהדרת." היא מחמיאה לי , ואני מחייכת לעומתה בפשטות ומשננת לעצמי שהכל שלי , כל מה של אמיר גם שלי , כל הקומפלקס המשולש הזה שייך לאביו של אמיר וקוראים לו מנד"יס . את מנד"יס הקימה אימו של אמיר ז"ל . התמונה שלה מתנוססת כאן על פני כל הקירות. לאף אחד לאסור לשכוח את האימא הרוחנית של מנד"יס שניפטרה כשאמיר היה בן שבע – עשרה ואמורה כנראה לכבול את חייו לזכרה .
 
מארי מסמנת לי שעוד מעט , אמיר מסיים ואני מתנחמת במנה מוקצפת .
כשאני מסיימת אותה אני עוברת לאולם הביליארד ורואה אותו מתמודד מול תורכי מיומן . התורכי מביס את אמיר סיבוב אחר סיבוב והגבר הפעוט שלי נראה פתאום כל –כך פגיע , לא ממוקד . תפסיק אתה מפסיד, אני כמעט צורחת לעומתו .
 
 
" נלך" אני מושכת את זרועו, כמעט עוקרת אותה ממקומה,  והתורכי מציץ אלי במבט כהה שיודע אישה. פתאום אני שבה ומתגעגעת לקליד. יש משהו בלתי ישיר שאני מקבלת מממנו כגבר, משהו שהגבר שלי מונע ממני, זה אולי קשור לגוף הזה שלו שאף פעם לא ממש נושם או נאנח , הגוף הזה שלו שעוצר את עצמו מלהיות , שמתעקש להשאר  גוף קפוץ וחתום ,שחושש  מלחמוד את מי שאני באמת ,והבדידות הפיזית שלי שנקראת בעיניי התורכי המנצח גורמת לי לתהות על מה ולמה אני איתו, האם באמת נפלתי ללא יותר מצרוף מקרים?   
 
אני מפנה את מבטי. כן, ברור לי שהתורכי מסוגל להביס את אמיר בכל המישורים ואני מתחלחלת מלהיות זאת שתרעיל כאן את האווירה. בסיבוב השביעי לערך הגברבר הכושל שנאחז בי  מסכים לפרוש.
 
אנחנו נוסעים ביחד לדירה . אמיר שקט מאד וגם אני שקטה. אבל השקט שנופל עלינו אינו שקט של הבנה אילמת אלא שקט נוטר וחסר ודאות.
 
תכף הוא יעצור בחניה, נכנס למאורה הדלת תיסגר , חומר נפץ שחור יפרוש מעלינו שמיכה אפלה, אמיר יתפשט , אני אתקל בקירות בניסיון למצוא מוצא אחרון. יכול להיות שאני בכלל קלסטרופובית?
" אולי נלך לישון אצל מארי ושלמה?" אני פתאום מציעה .
 
" מאוחר מידי היית צריכה לחשוב על זה לפני שעתיים," אמיר מהמהם .
מתח קר מדריך את תנועותיו , אני צופה בו .
 
" ניסע לפרנקפורט ," הוא שובר את השקט שמאיים להתפרץ.
 
" מה איבדנו שם?"
 
" לא איבדנו נמצא!"
" מה ?"
" אקסטזי."
 
" דווקא שם?"
 
" בטח, דווקא שם, ואני אתן לך את הכדור ואת תספרי לי כל האמת על עצמך, עם האקסטזי אין שקרים, את תספרי לי עד כמה את אוהבת אותי, או לא אוהבת בכלל!"
רעד חולף לאורך גבי, מצמרר כמו שקיעה רעה , חודר תחת האדישות שניסיתי לעטות על עצמי.
 
אם כך ניסע.
 
ולילה יורד ואנחנו נוסעים ואני לא בוחנת את הדרך וגם לא את מה שביני ומה שביני לבין אמיר . אני כבר משתוקקת לטעום מהסם הזה שיאלץ אותי לספר הכל , יכול להיות שאת רוב הדברים על עצמי כלל איני יודעת הכל מעורבל הזיכרונות העבר ואם אני לא מוצלחת בשום תחום זה בגללי , למרות שקראתי באיזה ספר שיש לזה קשר להורים ואמיר גילה את הקשר     , הוא מדבר בלי סוף ורק אני מחפשת את הפרצה.
 
אמיר פותח את החלון והרוח מקררת את מה שקר ואת מה שמבקש לחמם, ומיד עולה על הכביש המהיר והדרך נמשכת ואני תמיד מתאהבת בדרך אבל הפעם חשוב לי גם מה שנמצא בסופה. מי לא רוצה למצוא אמת ? ובמיוחד אני שמגרדת אותה בציפורנים שסוחטת אותה מכל מי ששאני מכירה ומסתבר שאמיר דומה לי ואני סקרנית לדעת עד כמה דומה ומה ינצנצץ לי בעיניים כשאספר לו כל מה שאני יודעת  ואולי אזרק אחורה אל ימים שחונים, אל מחברות מקושקשות ומוכתמות.   אמיר פונה ונכנס אל העיר ומחנה סמוך לכיכר עגולה ואנחנו יוצאים.
 
" תכף יצאו לנו כל מיני הצעות " אמיר קובע.
ואנחנו פוסעים במרכז הגרמני שחף מנפש חיה ואני מחכה שמשהו מסעיר כבר יקרה פה.
 
כושי חולף על פנינו ומלחשש " היי ..קוק, קוק."  ואנחנו מניחים לאישונים שלנו לחתוך את ההצעה , לא  אנחנו רוצים אקסטזי לא קוק, עדין לא קוק.
 
ואמיר מבקש ממני שאחכה לו כאן  על המדרכה הסמוכה ואני מריחה   צל של חשש שאומר שרק לא יפגעו בך. לא יפגעו , לא יפגעו. מי יפגע? אתה הפחדן אמיר,ופחדנים מושכים התקפה, תשאל את אבא שלך,  אתה שספוג בד" אמותיך , שחוזר מהעבודה מותש ונרדם ולא נפעם משום דבר חוץ מתופים רועשים ,אתה רק רץ לחזרות שלך ואז מתכווץ , תגיד לאבא שלך זה מה שאני רוצה, תגיד לשלמה האפס שנחשב" לגאון" , אני כזה ואתה כזה,   חרגול, חרגול  לעומתי, ותדעו לכם שהיא בשבילי ואני בשבילה , למרות שהיא לא זאת שתנהל את העסק החלומי, היא לא הכלה שציפתם לה חברים , בני משפחה נכבדים, תגן עלי שם,מול כולם,  שם תהיה הגבר שלי. אני מסתובבת כאן ברכבות הלוך וחזור משוחחת עם כל טייל מזדמן,בוחנת כל נוף באלף ראשים, אין לי פחדים , כי אני מעיזה לראות  ואתה נמוך קומה שכמותך, מחפש דמות ענקית שתיקח אותך תחת חסותך שתכונן  ואין.
 
אני מחכה לו וסופרת את הצללים שמטילים על המדרכות . נפש חיה לא נראית בסביבה ואם הייתה נראית לא היה לי מה לומר לה , אני לא דוברת גרמנית רהוטה והזרות שלי מסרבת להכות שורש בריחות האלכהול שמסתננים דרך הבארים שדלתם מתנדנדת . עוד כושי מגודל חולף על פני ומלחשש : " קוק.. קוק."
 
 די מהר אמיר חוזר ועל פניו מרוחה ארשת של אכזבה . מסתבר שהציעו לו רק קוק, אינסוף של גרמים למכירה והוא די חשש לשאול את הבריונים השחורים , היי מאן מה בנוגע לאקסטזי ?  מה גם שבפעם האחרונה הוא קיבל אותו בלי הזמנה.
 
ואני מאוכזבת מהכל . מכך שתכף אמיר יחזיר את שנינו הביתה ושם הוא ישוב לשאוף חשיש שרק ימסטל אותו ולא יגרום להתחבר אלי ולא יעזור לי להתחבר אל מה שמדדה בי שגורם לי לצלוע בשפתיים ולא לשתף .
 
כמו חולת ירח שלקתה באסטמה   אני מחפשת את המשאף . השפתיים של אמיר דקות והוא מחייך. 
 
 

161

 

 

 

4 תגובות

  1. אביטל, יופי של סיפור. חודר קרביים. אני חושבת שיש פה שני סיפורים ואולי כדאי להפריד ביניהם. לשיקולך. הפתיחה מצויינת לדעתי.

  2. הסיפור מצוין, אביטל, במיוחד ההתחלה, מתאר נפלא את הערגה והכמיהה למגע שלא יוכל להתקיים.סוקרנתי לאן את לוקחת את זה, ואז את מוליכה את הגיבורים למקום אחר, מה שמפיל מעט את ההתחלה, אבל הסיום סוגר יפה.

    • נראה לי שהיה לי קשה עם הקלסטרופוביה , אז אולי שם ההולכה צריכה להיות אחרת ואולי לא.

      זה בא לי בהמשכים , הסיפור והגיבורים אשמח אם תחזור לבקר.
      תודה.

השאר תגובה ל מירה ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת