תשובת הלב חוקרת את החיים ,וכותבת עליהם
אנחנו בני עשרים ולה אין לה כח לכתוב או לחשוב כי היא עייפה. היא נעה והולכת בחדר האפוף אי – סדר מופתי ומבקשת את מותי שלי. אני העני מכסף או נתינה , אני שתר אחרי חיי ,מה אני עשיתי לה?
אני לא יודע לאהוב אותה , היא אומרת ,אני אנוכי. גדלתי בקיבוץ , הייתי קצת לחוץ והיא קטפה אותי. רק פרחים ריחנים קוטפים, היא אומרת לי כשאנחנו רבים , ואתה מריח רע . ואז היא מניחה לחיוך המפויס להתפשט על שפתיה, אבל מתלוננת על שאריות הגילוח שמדגדגות אותה.
היא המפייסת הנצחית שלנו. אבל היום אמרתי לה שזורם ממנה קור והיא הצביעה אל עבר מקור האור וכעת שנינו מכווצים ואין בינינו שכינה.
היא יוצאת אל המרפסת ומטילה אל בין ידיי דלי עמוס בכבסים ופתאום אני כביש וסדק ובור סוד שאינו מאבד מאומה. אני כל מה שהיא מבקשת ורוצה.
וכשפורץ ממנה בכי לא מתפשר אני לא מבין ואולי מתפלא , אני מתפלל לאלוקי הדמעות שיזרים גם אלי כמה טיפות ומנסה להיזכר באיטיות מתי נשטפתי במטר המבורך סתם כך בלי מטרה .
* * *
במריבה הלפני אחרונה שלנו היא יצאה מהבית זועמת ולא חזרה , לבסוף נעמדתי על רגליי האחוריות והתחלתי אף אני לשוטט ברחובות. מצאתי אותה יושבת על ספסל בגינה הציבורית ומדברת עם הכוכבים.
גברבר צעיר ישב לצידה מפריח לעברה חלקי משפטים .
" מה הוא רצה ?" שאלתי כשעלינו באותו לילה על יצואנו חסר הקפיצים .
"הוא שאל ואני עניתי ואז שתקתי והוא שוב שאל."
תלתל סורר נפל על מצחה הרחב ,שמתי לב שהוא נגוע בלובן מסוג חדש.
* * *
עכשיו כשאנחנו רבים זה אחרת , עמית מתערב ונועה בוכה .
אבדה לנו האינטימיות שבמריבה.
נועה כבר הודיעה לה שאם נתגרש היא תלך איתי , אבל רק שלא נתגרש , בבקשה.
בזמן שצרחתי עליה במטבח,עמית משך לה בחולצה . בלילה הוא הרטיב את המזרן , ובבוקר הוא יבב וסירב ללכת לגן.
אני כבר לא מכין לה קפה בוץ כמו שהיא אוהבת. אני עצלן , או סתם ילד קטן. בתום כל מריבה,אני יוצא למרפסת לעשן ולפעמיים היא מנגבת איתי סיגריה אחרונה.
בשבוע הבא אני נרשם לקורס גמילה , זה לפחות מה שהבטחתי לה.
*
* *
פעם רבנו על עקרונות , רבתי איתה על השחורים הרעבים באפריקה והתרגזתי על זה שאין לה יחס עודף לאוכל שהיא מכינה.
והיא מתוך קנטרנות מתלהמת זרקה את תכולת המרק לחצר , מרטיבה חתולה עייפה שנמה את שנתה .
ואחר כך השלמנו בסלון , או במטבח, פעם השלמנו במכונית וצרחתי בחירוף נפש את שמה.
ביקשתי ממנה שלא תנטוש , כי ידעתי שהיא מסוגלת היא כזאת, אין לה פחד ולא אכפת לה לנדוד בארץ זרה בלי דרכון או תעודה מזהה.
עכשיו העקרונות מתחזים לעקרונות וזיעת הנטישה הפכה לפעימת לב בודדה. כשאני רב איתה על פוליטיקה אני מתכוון לשדיים שלה וכשאני מתווכח איתה על השחיתות הממסדית, אני בוחן עד לאיפה היא הגיעה במבדק החוכמה שבניתי לה.
* * *
פעם לא רבנו , היא קראה לי ברחוב הומה אדם. כשלא עניתי היא התקשרה וביקשה שאבוא לקחת אותה .
" עיקלו לי את כל הכסף מהחשבון," היא צרחה
לא רבנו באותו יום .
בימים הארוכים שבאו עלינו לאחר מכן, היינו רעבים מידיי מכדי לריב.
כשאני רב איתה על פוליטיקה אני מתכוון לשדיים שלה – משפט פגז.
ומה עוד? או לא עוד?
תודה .
ילדותיים ואימפולסיביים, מצוברחים ובלתי בשלים לקחת את הקשר ולנהל אותו בלי מרירות. אהבה במעטפת של שנאת חינם. הישר מבית היוצר של החיים. יפה.
תודה לך לבנה , העיקר האהבה.
יפה, אביטל. עשית לי חשק לריב.
🙂
יאלל " ה אתה בא מכות ?
((((
תודה.