בננות - בלוגים / / אימא של שושי זרקה לה את הכלב מהחלון( סיפור שקרה)
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.   

אימא של שושי זרקה לה את הכלב מהחלון( סיפור שקרה)

 

 

 

 

 

אימא של שושי זרקה לה את הכלב מהחלון.

 
אני זוכרת את שושי מספרת לי את זה באחד מימי השישי הבודדים שלה ובולעת המון רוק. את הכלב היא ואחותה הקטנה  מצאו משוטט ברחוב , הן העלו אותו הביתה ואימה של שושי התעצבנה , "אין לי עם מה להאכיל תשעה ילדים, לכו תביאו לי את אבא שלכם שמת", היא צרחה ואל מול פניה המבוהלות של שושי , ניגשה אל עבר המרפסת הפתוחה לרווחה , הרימה את הכלב בהחלטיות , הפכה אותו למין  לגוש שעיר ובתנועה נמרצת וחדה זרקה אותו למטה. לא היו ילדים ברחוב והכלב נפל בחבטה רמה על המדרכה. לקול היללות התאספו סביב הכלב כל הילדים הנעלמים "משיכון עתיקות" , הם גיבסו לו את הרגל בסמרטוטים , אבל הכלב המשיך לצרוח ולילל. לפעמים שושי הייתה הולכת לבית הספר והכלב הצולע היה מגיח מאיזו סמטה לא ידועה ,רץ אחריה ומרעיד בבטנה את כל היצורים הרעבים לאוכל ומגע.
 
אחר כך כששושי עזבה את אשקלון ועברה לתל- אביב, היא  גידלה כל מיני כלבים אבל היא נזהרה לא להקשר אליהם , לא ברצינות.
 
היא זוכרת שהיה לה כלב חמוד בתקופה שהיא גרה עם קובי והיא התעקשה לחבק אותו כל הלילה  ולגרום לקובי שישן בקצה של המיטה להתפוצץ מרוב קנאה . היא לא לקחה את הכלב איתה כשהיא עזבה את קובי, ואין לה מושג מה עלה בגורלו. שושי חזרה לאשקלון ונרשמה בלשכה ושם היא פגשה את יוסי שלימד אותה להשתמש בכספומט. אחרי שנה הם התחתנו ושושי  ילדה לו ילדה ואימצה לשתיהן כלבה, אבל ככל שהילדה גדלה ככה היא הזכירה לה יותר את עצמה . הילדה  הפכה להיות  היפראקטיבית ותובענית בדיוק כמוה ,ושושי  השתוקקה לשכוח מעצמה ומהילדה המעצבנת ההיא.
 
 עם הזמן גם הילדה שנולדה לה גדלה  ולמדה אף היא להתמקד בכלבה שהפכה לנחמה המשותפת של שתיהן.  
 
רק יוסי בעלה קלט את העניין כי הוא לא היה כזה טיפש , הוא אהב את הבת הראשונה שנולדה לו, שהייתה הרבה יותר יפה מאשתו שרק הלכה והתכערה . ערב אחד הוא לקח אותה לסיבוב , עזב את הרצועה ושחרר  את הכלבה המעצבנת בפאתי שדה נטוש שהיה מצוי  בלב שכונה של וילות באשקלון המתחדשת.  שושי מאד מקווה  שהכלבה לא רצה לשכונת עתיקות, כי שם יש המון סמים ומזרקים מפוזרים על האדמה ,והכלבה יכולה לגמור  את החיים שלה ככלבה מסוממת.
 
שושי מעשנת המון סיגריות אבל לאחרונה היא הלכה לקורס גמילה. המנחה אמר לה שהיא חיבת לקחת כדורים , כי רק כדורים ישכיחו ממנה את התאווה לניקוטין.
 
את התאווה לכלבים ישכיח הזמן.
 
 
 
 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

20 תגובות

  1. אוי אביטל, כמה שובר לב

    • נכון ענת , ואת שמכירה את האיזורים והרקע מבינה בטח שכולם קורבן של משהו שגדול מהם, כולל הכלבים.

  2. בסיפור הזה חסרה הרבה בריאות נפשית.

    • חסרה תמיכה נפשית כלכלית, הבסיס לכל.

      האימא שהייתה צריכה לגדל לבד 9 ילדים ..שרשרת של עוניונצרכות .

      • גם תנאים של מחסור לא מצדיקים נטילת יצור חי והשלכתו באכזריות מהמרפסת. אפשר להוציא מהבית בקצת חמלה.

        • גיורא פישר

          אכן ,שום דבר לא מצדיק אבל אני יכול להבין את האם המוציאה את התסכול שלה על העולם ,האלוהים ועל הבעל המת שהשאירו אותה להתמודד עם המצוקה הנוראה. הכלב הוא אולי בעיניה סמל למותרות שהיא לא יכולה להרשות לעצמה.

        • האם חלתה במחלת נפש כתוצאה מהמצוקה ואין לשפטה.

          מקרים כאלה שכיחים לצערי.

  3. אוי ןאבוי, איזה סיפור מבעית! כמה כאב בעולפ, כמה כאב.

  4. מירי פליישר

    מצער כל כך .
    לפחות את שם להקשיב . כולי הערכה

  5. הי אביטל, עכשיו אני יכולה פחות לכעוס על הוריי שהיו מעלימים את בעלי החיים שהייתי מביאה הביתה. גם לנו היו בעיות כלכליות אז כנראה שזו הייתה הסיבה, בנוסף לכך שגרנו בבית דירות. כלבים משוטטים הייתי אוספת מהים הקרוב לבית והם היו די גדולים ביחס לדירה הקטנה.
    עכשיו אני יכול לומר לעצמי שלפחות הם לא זרקו אותם מהחלון.(היו ממציאים לי סיפורים שאני כבר לא זוכרת). אמא של שושי הייתה כנראה קצת יותר בקיצון וזה שאצל שושי נותרה תאווה לכלבים זה מוזר, כי העלמות בעלי החים לימדה אותי שלא להקשר אליהם יותר מידי, ורק ילדיי ריככו אותי להכניסם לחיינו, ואין מצב כלכלי בעולם שיגרום לי להפריד ביניהם לעולם.

  6. טרגדיה רב דורית הבאת כאן אביטל, נוגע

  7. טובה גרטנר

    כמה זה עושה את זה אישי, אמא של שושוי… כן, אמא של שושי, כולם מכירים אותה
    להתראות טובה

  8. סיפור קשה מאוד ומפעיל רגשית, אביטל

    יום יום אני נחשפת לשנאת כלבים, לאטימות, לחוסר הבנה לעולמם הרגשי והנפשי.
    מסכימה עם דברי לבנה, דבר אינו מצדיק התעללות. אכן חולי נפשי הוא מצב קיצוני, ולרוב אינו בר שפיטה.

    ליבי על שושי, אבל היא גם מעוררת בי דחייה, ברפיסות שלה, בחוסר נכונותה, תאמרי מסוגלותה, לשמור ולגונן. בעיקר ליבי על הכלבים, נטולי הזכויות, התלויים באדם, שהאנשים האלו לרגע לא חשבו איך ישליכו מעשיהם עליהם, מה יקרה איתם, וחרצו את גורלם.

    אני, אגב, למדתי המון על חמלה ומסירות
    דווקא מבוני שלי.

    • אני נורא מבינה את הביקורת שלך על שושי, היא מאד מדויקת, כי היו לי איתה ויכוחים שנים והרף עלה ועלה עד ששושי מצאה משהו פחות שיפוטי ממני.
      אחר כך חשבתי שהייתי שיפוטית וטוב שבאת ואמרת לי שיש לה מקום אם כי לא הצדקה מלאה.
      תודה על התגובה למעשה הכתיבה.
      שמחה שאת חומלת ואוהבת כלבים, אם זכור לך הגבתי לך על עבודתך הראשונה שמאד ריגשה אותי שההשראה של היה כלב מעונה עד מוות.

      שבת – שלום

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת