עמיר בניון הזמר של כולנו

קודם כל , אני מודיעה לכולם, שכאן בבית עמיר בניון מושמע הלוך ושוב . כלומר הוא הזמר שלנו ללא ספק, והליכתו עוד צעד גדול קדימה משמחת אותנו מאד.

אבל מה זה אומר באופן הממלכתי ביותר?

אם בעבר היינו רגילים להתרפק על שלום חנוך ועל: משיח לא בא!

מגיע עמיר בניון ושר לנו בנימה מזרחית גרונית על המשיח,על הגאולה,ועל האמונה , ולבסוף עוד זוכה בתמיכת העם.

איפשהוא אני חשה, שלפחות במוזיקה, אנחנו הולכים קדימה,לא עוד זמרי צעצוע, ששרים על אהבה שבאה והולכת, בקול של נערה מתבגרת, אלה גבר אמיתי, שורשי , שמביא חומרים שהם מעבר לזמן ותקופה, ובשידור חי.

הזוכה הנוסף, הוא אביתר בנאי, שאף הוא בני- ברקי מוכר, שעשה לנו כאן תשובה.

מפת המוסיקה מסמנת מהפך חשיבתי בקרב העם, שכדאי לשים לב לאיתותיו.

מצד אחד : המונים חוזרים בתשובה, ובועטים בקונסזוס הישן שטען, שלדבר על ה', על גאולה, על כמיהה, זה סוג של מחלה נשכחת , שרצוי לרפא , או לדכא.

מן הצד האחר: מצוי העולם החרדי, שחושש מאותם חוזרים בתשובה, שעומדים להפוך אותו על פניו.

בסקאלה החרדית גם הקיצונית נראה ציבור שולי, שמתנדנד , מדובר בנגיסה ערכית , בממסד הישן.

יש זליגה די משמעותית של בני- נוער אל עבר העולם החילוני, לטענת החרדים מדובר בצאצאי החוזרים בתשובה , שלא השתלבו במערכת.

אולם אותם טוענים, שוכחים שהדור הנושר, מדביק גם אחרים, וראוי לטפל בתופעה בפתיחות, ולא בהאשמות ובעצימת עיניים.

בכל מקרה, גם אם העולם החרדי מאבד את עמידותו הישנה, והסדקים שבו מאיימים על יציבותו, עדין הוא משתדל לדבוק במוכר לו.

גם העיתונות החילונית, דבקה במוכר לה, ומפרסמת מאמרי שטנה השכם והערב.

ורק העם, העם.. הוא רוצה משהו אחר, קרבה מסוג אחר אל הקדוש ברוך הוא, אהבה שאין בה מחיצות או פחד מעונש,

וכמו כל מהפכה, העם הוא זה שינצח, העומדים בשוליים, ועוצרים את התהליך, סופם יהיה הבלעות אל תוך המציאות המתגבשת והקורמת עור וגידים. כי בתוך תוכו כל יהודי פנימה מחפש את הקרבה האמיתית לבורא, וכל השאר , הוא העלמות והסתרים  חיצונים.

 מסתבר, שהמשיח בדרך, והפעם הוא בלתי ניתן לעצירה.