תשובת הלב חוקרת את החיים ,וכותבת עליהם
זוגיות
——-
"למה את כזאת?" .אתה שואל אותי ומצפה שאמצא בין רגע את התשובה המתאימה.
"כזאת מה?" אני עונה בשאלה. אתה אוסף באיטיות את החפצים משולחן העבודה שלך בעוד רבע שעה יש לך פגישה חשובה עושה רושם שלא בא לך למהר. אני ממשיכה לתלות כביסה מנסה למצוא בתוך המוח המיובש שלי הברקה .ללא הצלחה.
זה לא היה ככה כשהכרנו אז נחשבתי שנונה , אתה לגולם .הגולם שהפך ברבות הימים לבעלי. הגולם הזה הייה יצור גבוה עם עיניים עצובות שעמד לו נטוע בחצר בית הספר בפוזה של קקטוס. קקטוס ששומר מרחוק על הנעשה בקיוסק . בהפסקות כולנו תיחמנו את הלל המוכר מפלחים לו פיתות ריקות ומספרים לו בדיחות גסות תוך כדי. כולנו לעגנו לגולם שנעץ בנו מבטים מאשימים מהם התעלמנו בקביעות.. היחידה מכל הבנות שעוד חשבנה לו הייתי אני .השקעתי מאמצים בלהעיף את השיער שלי אחורה כל פעם שעברתי בסמוך אליו. כל הבנים שעמדו לידו ישר הקיפו אותי והוא האי- טי נשאר לעמוד כאילו כל זה לא שייך אליו בכלל .
נירית אמרה לי שזה מן טיפוס כזה ייקח לו זמן אבל בסוף זה יקרה והוא יתאהב.
" למען האמת אני לא מבינה מה מצאת בו?" היא ניסתה לנתח את המצב כשחזרנו פעם משעור התעמלות ,לועסת בקול ומדברת תוך כדי.
" ציקי הרבה יותר מדליק את לא חושבת?" .עניתי לה שזה בגלל העיניים, והיא גיחכה ,וזרקה את העטיפה של הבזוקה עם העתידות על רחבת מגרש הכדורסל והלכה לה.
עכשיו אתה מחפש את המפתחות של המכונית וכרגיל הם לא במקום שהנחת אותם לאחרונה אז משהו חייב לשאת בתוצאות לא?
את הנשיקה הראשונה בינינו דווקא אני יזמתי מקום רומנטי , חוף הים,אחרי השקיעה. התקרבתי והגולם שהשתוקק להפוך לפרפר כבר הבין את כוונתי מבלי שנדרשתי לפרושים . הרגשתי כאילו מטוס סילון מתנגש בי השפתיים הרעבות והעבות שלו מול השפתיים המהססות שלי, הלשון המפותלת שלו מסתובבת לי בפה מלחכת לי את החניכים בתאוותנות ונתקעת לי בבית הבליעה כמו אומרת תיחנקי או תקיאי, והפרפר עוד מתקשה לעוף ממשש אותי מבולבל, גורם לי לאיבוד תחושה . עייפות וגועל תוקפים אותי ובא לי ללקק לפרפר המעצבן הזה את האבקה מעל הכנפיים ולקרקע אותו לתמיד. זה לא כזה קסום כמו שחשבתי שזה יהיה ומתחשק לי לברוח משם אבל משהו בתוכי מתחנן שאשאר.
" בסוף לא תהיה לי ברירה אני לא אוכל ללכת לעבודה ולקוחות מחכים לי , אמרתי לך כבר אתמול שתשאירי חפצים במקום שהנחתי אותם את מבינה על מה אני מדבר?"
"אז הוא דיבר איתך אחרי שעשיתם את זה?"אני שומעת אותך ממשיך לקטר.
נירית שאלה אותי למחרת האירוע בדרך מהתיכון הביתה, ואני השבתי שכן דווקא הרבה ,ושאל אם אני מוכנה לתת לו את הכל.
"מה ענית?"
אמרתי שלא שיש בתוכי משהו שהוא רק שלי ויהיה כזה תמיד.אז הוא התגרה בי ואמר שגם במשהו הקטנטן הזה הוא היה רוצה לנגוע.עכשיו נירית באמת צוחקת.
"איזה זוג פנטזיונרים אתם תהיו הגיוניים מיליוני זוגות בכל העולם עושים את האקט הזה באותו רגע ובאותה צורה ..ואתם עוד רוצים להיות מיוחדים !זה מה שזה תאמיני לי".
"תיסע היום באוטובוס".אני מציעה לך בליאות סיימתי לתלות כביסה והויכוח הזה כבר יצא לי מכל החורים.
" איפה טעיתי ?" ,אתה נאנח ויוצא מהבית בטריקת דלת.
"טעינו בגדול" ,אני צורחת ,יודעת בבירור שאין כבר מי שיענה לי, כי אתה כבר המון זמן בוגד בי עם המזכירה שלך ,נירית התנתקה ממני והפכה ללסבית ,ואני נשארתי עם הכביסה המלוכלכת ועם הסחורה המשומשת ששמה אני. סחורה שלא רציתי אף פעם לתת לך באמת . גם לא אז בקיוסק ,גם לא בהקפה גם לא…יכול להיות שאני סתם כועסת כי רבנו ישר על הבוקר ,או שאולי בתור חברה טובה נירית ידעה כבר אז שזה מה שיקרה ובגלל זה, את העתידות של הבזוקה היא השליכה לרצפה ביחד עם העטיפה.
סיפור ישן שנכתב לפני שנים, אין אלמנטים אוטוביוגרפים, חוץ ממצב רוח רע של מריבה שזכורה לי עד היום.
כמה עצוב. איכשהו נדמה לי שזוגות שהלכו יחד מגיל צעיר מאוד הם עצובים במיוחד. אולי סתם נדמה. מי יודע.
נראה לי שזה קורה לכולם , בלי קשר לגיל.
משהו קרה לזוג הזה… זאת הדרך לגדול… לפעמים לא יוצאים … לפעמים מגלים המון…
להתראות טובה
כמה את צודקת.
יש קצת סתירה בדמות הגבר כשהיה צעיר, שמצד אחד הוא חנון מעופף ומצד שני, בצד המיני הוא מהר מאוד דורש הכל בביטחון.
חוץ מזה מאוד אופייני לחיים וכתוב מהלב.
האמת שלא ציינתי כאן זמנים, אולי הוא ביקש ובבטחון אחרי שנה. אבל אולי לא והצדק אתך.
בכל אופן תודה על התגובה.