תשובת הלב חוקרת את החיים ,וכותבת עליהם
בכיתי על גדות הירקון ,זאת הייתה שעת צהריים. כשלפתע גבר שעמד על הגדה שלמולי חשף לנגד עייני המופתעות את ישבנו העירום.
בכיתי בגלל ג'וני ועל כך שהוא לעולם לא יחזיר לי אהבה . מתבוססת בתוך נהר הדמעות , קלטתי שכל הכמיהה המעיקה שלי כלפיו נדונה לכישלון . בכיתי גם בגלל שאיזה יועצת שהלכתי אליה אמרה לי בקול כאילו תומך, כאילו מבין , אולי מגחך .
" נורא קשה לך בחיים נכון?"
היא דברה על לקות הלמידה שלי ואני חשבתי ג'וני ועל האובססיה שקנתה לה משכן בטוח מידי בנפשי ועל זה שזה אולי נורא קשה לאהוב מישהי שלעולם לא תרוץ איתך את ריצת המכשולים המאתגרת לקראת השגת התואר הראשון והשני.
אני שרצתי יחפה למכולת של משה מתעלמת מנשיפתו המבהילה של כביש האספלט החם , לא השכלתי מעולם , לנעול נעלי ספורט , להטות את גופי אל עבר המטרה ולרוץ..
אני לא מהמסתערות . אני.. הגבר העירום הוסיף לנוע אנה ואנה ואני זכיתי להתענג על שלל התלתלים השחורים והסבוכים שסירבו לנטוש את ישבנו.
רציתי להטיח את ראשי כנגד הקיר ולצרוח שדי , אני משוללת גאווה , אני משוללת רצון , עצמיות ובטח שאני מצרה על עברי המפואר . לא הייתי צריכה להתמסר לג"וני באופן מוחלט . הרי ורדה היפה הבת של כוכבה אמרה לי : ש.."הכי חשוב לשמור על הכבוד ולהשאר בתולה עד החתונה."
אז למה התקשיתי להגות מולו את המילה לא!
הגבר שלמולי הניח למכנסיו להמשיך להשתלשל מטה, מטה, ולמרות שהפריד בינינו זרם של מים דלוחים יכולתי להריח את הנפיחה שהוא מפריח כנגדי וכנגד העולם כולו. עולם שכופה עליו מוסכמות מטופשות ואווליות. התקשיתי לנוע ממקומי. המשכתי לנעוץ מבטים המומים בישבנו והדמעות הוסיפו ללחח את לחיי העגולות, נספגות בסומק הילדותי שהשמש תחמה בפני.
גו'ני בטח יבחר לעצמו מישהי רזה עם עיניים בורקות והמון חברים . לאחת כזאת לא תהיה בעיה להשלים שני תארים . אוף.. כמה שאני אוהבת להכאיב לעצמי.
הגבר העירום הסתובב ונעץ בי מבט רווי משמעות ואני מבחינה בכך שיש לו אף בולבוסי, נבהלת מהאופל הטמון בעינייו השחורות , המפוחמות, נשימתי הופכת לכבדה, מעיקה. מעניין בן כמה הוא המנוול . יכול להיות שביחד כתבנו על חומת בית הספר היסודי את שם המחזור "מא " , מחזור מתועב זה היה . אני הייתי הילדה הכי שנואה שם , בעיקר על הבנים . יכול להיות שהוא היה מאלה שארבו לי בחשאי וחיכו שאקרוס לחלוטין, שאתמוטט, על מנת שאניח לו להתפשט . מתי הוא נהפך לכזה בכלל?
מתי נהפכתי אני.. אני פותחת את היומן ומוחקת את הפגישה הבאה שלי עם ג'וני. לדבריו אני מאלו שקמות ונופלות . אולם לאחרונה אני חשה שמשום מה אני רק נופלת. אני שרויה בסוג של דעיכה ומולה מתלקח רצון מטופש לרצות אותו.בבית הורי כשהייתי נופלת רימונה המטפלת הייתה אומרת לי : ש.."אל תדאגי עד החתונה זה יעבור."
והנה לא התחתנתי, כלום לא עבר. אני לא מפסיקה להתאהב בכל דמות מזדמנת ולא בטוח שג'וני הוא האחרון .אלא אם כן..
אני קמה על רגליי , בוחנת בדקדקנות את גבר העירום שלא מפסיק לדגמן את עצמו לרוויה , נועצת בו עוד מבט ארוך אחד והולכת משם.
מצויין. את כותבת טוב, מעניין, מקסים, אמיתי. אני נהניתי לקרוא. נפתחו אלייך שערי היצירה.
מצא חן בעיני שלמרות מצב רוחך העכור כמו מי הירקון, נשאר בך ההומור לספר על הפלוץ שהפריח לכיוונך.
וטוב שחזרת לכתוב פה.
תודה לשניכם,
אביטל
לאביטל, אני רוצה לעזור לך לדייק, לא לעגתי לאברך, רק תיארתי איך הוא הסתובב להביט שנית משום שהיה נבוך וחשב שהוא רואה לא נכון תופעה בוטה, בכיכר עיר. קראתי את סיפורך הנוכחי, הוא מתאר יפה ועדין נערה הלומת צער. הדוברת שבויה פנימה באהבתה הנכזבת עד כי אינה מתפנה להזדעזע מהמעשה הנואל בחוץ. המעשה המגונה של הבחור פחות מזעזע ממה שג'וני עולל לה.
ברור לי לבנה, שלא לעגת לו, כתבת מקסים ונוגע, אך תגובות מועטות התגלגלו להיות בסגנון הזה.
וחשבתי, נו באמת, כאילו מה מעוור את עינייכם, אולי חוסר רגישות לזולת?
באמת ג'וני לא פחות גרוע מהמתפשט.
אני מסכימה איתך.
העניין הוא ששניהם ביחד, הם תופעה מדאיגה.