תשובת הלב חוקרת את החיים ,וכותבת עליהם
טבעת
לופתת את הגרון
המצח מתקרר
*
שן לועסת באיטיות את פיסות ההוויה
היער זועק
*
תכף אמא תבוא
ותיקח אותי אל השכנה
שם אמלא את הכורסא בנוכחותי
סוודר האנגורה האפור שלעורי ירשרש
כמו זנבו של החתול הטורף
האורב למזלו על עץ האורן
*
*
.
אחר כך אאסוף את נוצות הציפורים המתות .
אדגדג איתן את עורפי החשוף .
ואעוף.
שיר יפה, אביטל, אינטימי וסוריאליסטי כאחד…
תודה גבריאלה, אוהבת את הדרך שבה את קוראת ומגיבה .
את מהקוראות שקוראות באמת.
אלמלא השורות, "תכף אמא תבוא
ותיקח אותי אל השכנה", שמציג את הדוברת כילדה, זה היה יכול להתאים לי לעכשיו. לגמרי. החלום לעוף לא מרפה ממני.איזה קסם!
ובהמשך לחלומות, המון פעמים אני חולמת שאני עפה… איזה פיתרון קליל לכובד המציאות.
האמת שזה שיר על ילדות, שבא בעקבות הודעה על מות אדם יקר, אישה יקרה.
גם בילדות יש משהו שמתאים לכל בוגר.
שבת- שלום.