תשובת הלב חוקרת את החיים ,וכותבת עליהם
עם פלישת הצבא הגרמני לעירה
נרצחו דודתי ובני ביתה
הרוצחים היו אוקראינים נועזים
הם חמדו את הבית
את התכשיטים
את האישה
את הילדים
הגרזן כרת צוואר ועוד צוואר
כוסית יין שרוף
לחלחה גרון ניחר
חלונות הבית קרועים לרווחה
כאן מתבצעת קטיעת ראווה.
עלעלים ירקרקים
חדרו אל תוך המהומה
מכסים ברעדה
את הגופות הדוממות
המדממות
והגרזן נרגע
לפי שעה
לפי שעה
הכול גווע .
……………………………………………………………………….,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,
,
עלעלים ירקרקים
עלעלים ירקרקים
ותפילה.
"קטיעת ראווה" – איזה צירוף אוקסימורוני חזק ,והעלעלים הירוקים המרפרפים על הזוועה כמו וילון ירוק כמו שביאליק תאר בפואימה שלו :"השמש זרחה השיטה פרחה והשוחט שחט" שיר חזק ,אביטל ,הזוועה בולטת תמיד על רקע היפה כמו תשליל( כמו נגטיב של צילום)
אביטל, ששה מליון זה בלתי נתפס, אבל כשחושבים על ששה מליון חיים שלמים, בדיוק כמו שלי ושלך, וששה מליון רציחות של עולמות אנושיים, רק ככה מתחילים להבין. בפרטי, בבנאליות של הקונקרטי. השיר שלך עושה את זה.
גם ממשפחתי נמשך שובל של מתים.
אכן, מעשה בטרול. התגובה הראשונה למעלה היא שלי כפי שהסבירה סיגל.
האוקראיינים שחמדו ואת לוקחת את הקורא מהקל אל הכבד:
הבית
את התכשיטים
את האישה
את הילדים
או שאולי תכשיטים יותר קל מבית, והללו יכולים להיות ראשונים ברשימה. כך או כך הגרזן כרת, ומילותייך לא יתנו לשכוח.
(ואגב, התגובה "מסיגל" שלמעלה היא מאמיר אור שמחק אותי בטעות אצלו, והחזיר את התגובה, ומאז אני מוצאת את שמי מסתובב לו בבלוגיה:), ובעיני חשוב שדברים יאמרו בשם אמרם, ודבריו שלו הם שלו ביותר.
אביטל, תיאור נורא קשה. אכן תמצית העניין היא כמו שחנה ציטטה מביאליק: :"השמש זרחה השיטה פרחה והשוחט שחט". באמת חלק מן הזוועה היא השקיפות שלה, הפראוּת, כמו לפתוח שולחן לשחיטה ציבורית.
אביטל, הגרזן נדרך לאורך כל השיר, גם כשהוא גווע (שהרי: לפי שעה).
מצמרר.
מעניין שהעלית את השיר הזה בעקבות השיר שלי. יש ביננו דיבור. והנה, לי יש שיר אחר, שמאד מתכתב עם השיר שלך. וגם השיר האחר ("בא יום" שמו) פורסם בגליון 19 של "עמדה" (לצד "על מלאכת התרגום"). כשאעלה אותו כאן, אכתוב לך בפרטי.
תודה למגיבים איני עונה ארוכות כי איני על המחשב שלי ובמחשב שלי בעיה בחיבור.
ההאנשה של כלי הרצח חזקה ומצמררת.
תודה למגיב.