תשובת הלב חוקרת את החיים ,וכותבת עליהם
נכתב לרגל הכאב שתקף אותי ביומים האחרונים ושיתק ושיתק ושיתק. וזה רק אגו לעזאזל כמה קטנה אני יכולה להיות.
——————————————————————————————-
הכאב היה נוראי
לא יכולתי להכיל
הדרך ארוכה
כשלתי.
כשלתי.
עלעלים מרשרשים ברוח הקלה
לחישת השביל בואי, בואי
משחררת מחסנית
נסוגותי אחורה מחמת ההדף
רובאי המלחמה הזאת חסו עתה בצילי.
צילי שנעקר
כמו עיניי
שטבלו ביופי המשתוקק
והפכו לכדור של עופרת.
היי אביטל.
האגו הוא עניין כלל לא קטן, אז כנראה שגם אותו צריך…
אבל כן, הוא כל כך מקשה פעמים רבות. גם מתוחכם כך שהוא מייסר אותנו גם על כישלון בו, כלומר מזין את עצמו.
והשיר שלך שמתאר בצורה גולמית ומיידית כל כך את המלחמה הפנימית הזו, מאבק, עקירה וכדורים וכהרף עין (תרתי משמע) יופי נעשה לעופרת. חן.
חן אני ממש מודה לך על הניתוח וההבנה ,והאהדה, אני כל כך מיוסרת שלפעמים מילה קטנה היא המון.
תודה.
אביטל אל תתייסרי. ונכון, להרפות זו הדרך הטובה ביותר להרפות… בעומק הדברים ההרפיה היא האחיזה האמיצה ביותר.
ויש לי עוד 2 הצעות קטנות: תזכרי שככל שהקושי גדול יותר, כך ברור שהרגישות שלך עמוקה ונפשך שלך גדולה ומסוגלה יותר. יש בזה משהו מנחם.
ושנית, כמו שאין לי ספק שאת יודעת לנחם את האחר, לחמול ולאהוב אותו בקבלה מלאה כשקשה לו, כך תוכלי להתנהג גם בך. הרי בטוח שגם לאביטל מגיעה אהבה. הכל פתוח. חן.
איזה רכות בתגובה , באמת הרפיה לנפש, מאד התרגשתי, אני שמחה שיש אנשים כמוך שיודעים לבטא את הדברים בצורה כל כך פרומה.
תודה.
בשמחה ובאהבה. ותודה לך על ההקשבה והנכונות. חן.
אביטל, אני מזדהה איתך כל כך.
אני גם עוברת דבר דומה בדיוק בימים אלה.
זה כאב נוראי,
מדיר שינה מהעיניים,
ובנוסף לכל אנחנו עוד מרגישות שאנחנו קטנות כי לא הצלחנו לדעתנו.
בואי נרפה קצת מעצמנו.
רונית ידעתי שתביני, אני באמת בקטע של להרפות, מחפשת פתאום סיפוקים מצחיקים כמו פיאה מפוארת ועוד.
תודה רונית.
אצלי זה בגדים :)))
בכלל, עירית לינור כתבה פעם,
שאין צרה שאין לה מזור אצל בחורה על ידי קנייה בסדר גודל מתאים של בגדים.
ככל שהצרה גדולה יותר, כך מסע הקניות יצטרך להיות בזבזני יותר ולכלול יותר אביזרים, אבל זה תמיד יעבוד.
שוביניסטי כמו עירית לינור,
אבל מצחיקקקקקק
נכון, אני אחרי מסע קניות שכלל פיאה ( איך לא))ןלחשוב שפעם התנגדתי לזה נחרצות.
כשכואב האידאלים מתמסמסים.
שנרגיש טוב.ואהבת לרעך כמוך, מתחיל בעצמך( כמוך), אז אולי בכל זאת משהו קיים. גרעין.
אולי אלה יסורים של אהבה, אביטל (ראי במסכת ברכות). לא חביבים היסורים ולא שכרם, אבל אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. אז הבי לי ידך. ועלי בדרך.
תודה שחר, תגובה עדינה ומרגשת.
היי אביטל
קשה לומר משהו לחברה שסובלת, זה נשמע סתמי,
אבל זה שאת מספרת זה מקרב לבבות, חושבת עליך, ויודעת שאת סוג של גיבורה, מקווה שהסופה תחלוף
שלך טובה
חמודה, תחלוף ב"ה.
מקווה שהכל טוב אצלך.