בננות - בלוגים / / הרפתקאותי במערכת החינוך הישראלית( רק לאמהות ואבות עברים אמיצים)
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.   

הרפתקאותי במערכת החינוך הישראלית( רק לאמהות ואבות עברים אמיצים)

חשבתי לכתוב פוסט מנומק על מערכת החינוך אך מרוב שהיא התישה אותי אני מקצרת ואיתכם הסליחה.

כבר לפחות 15 שנים אני חלק מהמערכת הכושלת הזאת און אנד אוף ואין לי הרבה מילים טובות עליה.

אני מורה לדרמה ותנועה יוצרת, המקצועות הכי בזויים בשוק ההוראה ולכן נודדת כבר שנים מקום אחד למשנהו וזוכה ליחס נוראי. 

אם אני מגיעה רק כבמאית  מיד מתנפלות עלי שלל מורות צדקניות ואכולות קנאה שמחליטות לשנות לי את כיוון הבימוי, חומר, מנסות לשכנעני לבחור כוכבים כרצונם ולעמוד על הבמה במקומי, לאחר  שאני נקראת אליה( כאות כבוד) בתום המסע המפרך.הורים מתוסכלים תוחבים לי ממש בכח ילדים מגמגמים שמצטינים בחשבון ומחליטים עבורי שגם משחק הוא מקצוע עבורם. אי לכך פרשתי מן הנושא כמעט לחלוטין .

כשאני מלמדת דרמה המצב אינו קל יותר. 

למשל מנהלת " יצירתית" החליטה שאלמד כיתות שלמות, דהיינו 35 ילדים דרמה, לא אסדר את הכיתה בחית כי זה מפריע מאד, והילדים ישבו רוב הזמן על הכיסא.

מי שיודע איך מלמדים דרמה בתנאים האלה מוזמן לפנות אלי.

לא אדבר על מקרים משונים שארעו לי כמו כשלמדתי תוכנית יצירתית עם עוד מורה שנעלה בטעות ילד בכיתה ולאות הזדהות פיטרו גם אותי, מה הקשר? תחליטו לבד.

מפגעים נוספים שראיתי היו שדמי מותר לכל חי. אם ילדים מפריעים בשיעור דרמה זה כי הם שובבים וכ"ו ולכן אין לטפל בכך ביד קשה. כשאמרתי שלדעתי לא כל ילד מתאים לשיעור הזה , כי יש בו פן חושפני וטיפולי ואולי נברור את הזקוקים בלבד כמובן שלא נעניתי.

כן נעניתי בבית ספר מסוים, זה עבד נהדר , אבל אז השעות כמובן קוצצו. 

בבית ספר מדהים שעבדתי בשם:" אורים לאומניות" בית ספר לילדים עם פיגור קל עד בינוני חשתי שאני ממש מממשת חזון  ואז בית הספר נסגר, איך לא.
 
אתם מתארם לעצמכם שעד כה עבדתי בלפחות 20 בתי ספר שונים , אם לא יותר וידי עדין נטויה.

מה שראיתי בלי קשר אלי איום ונורא. כיתות ענקיות וצפופות, ילדים בריונים שיורדים לחיי חלשים מהם ולמורים אין כח או יכולת להגיב,ילדים שנועלים אותם בכיתות אחרת הם יברחו החוצה ולמורה לא יהיה את מי ללמד, ילדים עולים שיושבים עם ילדים שבקיאים בחומר הנלמד וסובלים כל רגע נתון  , ילדי עשירים שגונבים ניידים אחד מן השני מסיבות לא מובנות ויורדים לחיי המורות שלהן, דוחפים אותם  ועוד ועוד.

בתלוש האחרון הורידו לי בערך כשבעים אחוז על מקדמת מילוי מקום( שזה מה שאני עושה כרגע) אני בטלפונים היסטרים לחשבת ומי שיודע על מה פשעתי ומה פשר העניין מוזמן לענות לי.

אהה..ונסיעות לא שילמו שלי , שכחו..קורה!

 

26 תגובות

  1. הכל נכון – שתאלי מורות לאומנות שיספרו לך שהן צריכות לקשט בי"ס שלמים ללא תמורה,
    או על חשבון שיעורי התלמידים – מדוע שהתלמידים לא יקשטו ביחד עם המורה – כי זה לא מספיק יפה…
    הבן שלי וחברים שלו הפריעו בשיעור חקלאות והרסו צמחים – המחנכת התחננה בפני המורה לחקלאות שלא תחמיר בעונשם – אני אמרתי- למה לא? שתחמיר! הרסו עבודה של אחרים? – בבקשה! מצדי שיחמירו.

    להיות מחנכת זו בכלל זוועה – הרי היא לא יכולה לחנך את ההורים…

    הילדים שובבים – זה נורא חמוד להיות שובב. מקסימום תוציא עין למישהו, תהפוך כסא על המורה ואח"כ תנהג ללא רשיון בגיל 18 , באופן שובב תקח את המפתחות ללא רשות ההורים וזה נורא חמוד- הלילה נהרג ככה אדם שישב ליד נהגת שובבונת נחמודת שכזו.
    יש לנו גם שרים שובבים ושוטרים שובבים ובכלל כולנו שובבים מתוקים כאלה.

  2. מאמינה לכל מילה שלך! גם מורות רגילות סובלות מאותם סיוטים, אלא שבעיסוק שלך אכן נחוצים קצת יותר תנאים סבירים.
    תנסי לפנות לקרן קרב (אולי אני לא מחדשת לך).

    • עבדתי בקרן שבע שנים קשות מנשוא, שם פוטרתי בהריון בגלל מורה אחרת שנעלה בטעות ילד בכיתה ותש כחי מלהתמודד , בקשתי פיצויים ודי.
      תודה על כל מקרה.

  3. איריס קובליו

    אביטל, הייתי יותר מתריסר שנים מורה במערכת החינוך. לא חיכיתי, בניגוד לכל העצות לגיל הפנסיה, אפילו המוקדמת. למרות שהייתי בבית ספר מס 1 לאומנויות, בשנים האחרונות ההשפלה והביזוי היו מעבר למה שהייתי מוכנה לשאת.
    אין לי פנסיה. אין לי קרן, אין לי קשר לשם עכשיו. אני מאושרת. יש לי חובות בבנק. ולא אכפת.
    מערכת החינוך בארץ הזו קשה מנשוא. הנחמה היחידה : פה ושם תלמיד אהוב. תלמיד שאת שינית לו את החיים. שווה? לפעמים.

    • גם אני נטשתי לכמה שנים עם חובות כבדים וכמה שנזפו בי, חברות חשבו שאני ממש "מתעצלת" , חזרתי אבל בלי שום אידאלים מרחיקי לכת כי זה לא המקום וכמובן שאיני קבועה במערכת.

  4. היי אביטל מה נשמע?? שינית צבע, יותר יפה לך ככה.
    לא בטוחה אם את זוכרת, אני מורה לחינוך מיוחד, בתיכון רגיל, מלמדת אסטרטגיות למידה, היסטוריה ואזרחות (היחידה בארץ שמעבירה תלמידי חינוך מיוחד בגרות בהיסטוריה). אני מציינת את כל העובדות הנפלאות הללו, כולל כפל התואר שלי, כולל תוספת חינוך מיוחד, שעימם הגעתי לשכר המופלג החודש, של שלושת אלפים וארבע מאות שקלים. ואני לא ממלאת מקום..
    כבר הרבה שנים ששרי החינוך והאוצר דורסים את מערכת החינוך. בסוף ישבו כמה רפי מוח וימלאו את התפקיד הבלתי אפשרי הזה. כיתות ענק, כמויות חומר עצומות ללא מספיק שעות לימוד, ותלמידים ישראלים חסרי גבולות.
    באמת שצריך להיות משוגע בשביל להיות מורה, אני פשוט אוהבת את האתגר שיש בחינוך המיוחד, וכבר עשיתי כל מני דברים בחיים שלי, וזו העבודה שאני הכי שלמה עימה, למרות הקושי. אבל התלוש הורג אותי, וכן, אני עניה אשכרה. עובדת בשלושה מקומות, כמו חמור, היום קמתי בחמש וחצי לעבודה, שעת אפס, ויש ימים שאני מגיעה בלילה, לאחר שעובדת גם בתיכון וממשיכה ישירות למרכז למידה.
    אבל את יודעת מה, כל המדינה הזאת משוגעת על הראש, וישנם עוד המון תחומים עם שכר רעב ודרישות דורסניות, רק שבהם לא מגדלים את דור העתיד, ודור העתיד לא מעניין את ממשלות ישראל.

    • יודית, שמחה שבקרת, לא אנחנו לא מענינים , רק שכבה מסוימת מענינת שלה הכסף לחינוך פרטי , פעם דברת עולה וכושל, אופק חדש שתכף יתמסמס ושטים הלאה , לאן? מה זה משנה.
      והשכר שקבלת מעליב, אבל גם שלי .והאומנות.. לא אהיה גסה למרות שקשה לי להתאפק .

    • שלום יודית
      את יכולה להכפיל כמעט את שכרך אם תצברי גמולי השתלמות.
      אם הוצאת ספרים, או כתבת מאמרים הקשורים בדרך כלשהיא למה שאת מלמדת תוכלי לתרגם אותם לגמולים.
      בהצלחה.
      גיורא

      • גיורא, תודה, אי אפשר להכפיל שכר בגמולים, מקסימום להוסיף עוד כשמונה מאות שקלים לשכר, שזה באמת גם משהו.
        הקיץ שלחתי למישרד החינוך 33 שירים שפרסמתי בכתבי עת, אמרו לי שהפרסומים ראויים לגמול, כולם חזרו עם הערה שלא נותנים גמול על שירים בודדים.. ואני תהיתי, 33 שירים, במיטב כתבי העת, בקשת החדשה למשל פרסמתי שבעה, במטעם שמונה, אולי הם נדחו כי לקובץ הפותח הראשון קוראים "זין על העגבנייה"?
        עוד מעט יצא הספר, 90 עמודים, נראה מה יגידו בירושלים על זה.. ועכשיו גם נזכרתי שאולי כדאים לי לשלוח סיפורים שפורסמו.
        כך או כך זו בושה.
        ואולי אהבת משרד החינוך לאומנות של אביטל נכרת בהתרשמות של משרד החינוך משירי..

        • אכן, על שירים בודדים הם לא נותנים ,אך על ספר נותנים כ4 גמולים. ואם תפרסמי מאמרים ותקשרי אותם באיזו צורה לעבודתך כמורה תקבלי עליהם.
          תתענניני כבר עכשיו בקשר לספר. ואם לא תהיה לך תשובה תחזרי אלי ואחקור את האיש האחראי אצלנו שדאג בזמנו לאחת המורות שהוציאה ספר שירה.

          • שלום גיורא,
            שמתי לב מדבריך שאתה מתמצא היטב ומוכן לסייע, ועל כך תבורך!

            יש לי רק שאלה אחת- האם משרד החינוך מכיר בכל פרסום, או שהם מגבילים פרסום רק דרך בתי הוצאה מסויימים, כאלה שנחשבים/מוכרים כיותר "ממסדיים"?

          • שלום לכותבת
            אני לא ממש מתמצא בעניין. אבל ראיתי את הפערים במשכורות ביני ובין חברי שהיה להם את מלא הגמולים ולי כמעט שלא היו כי הייתי עסוק בנוסף להוראה ברפת גדולה. בשנים האחרונות סגרתי את הרפת ואני במרוץ להשגת הגמולים . ראיתי שמשכורתי תפחה בצורה משמעותית. כשנודע לאחת מחברותי לעבודה שהיא חברת וועד שאני עומד להוציא ספר ,היא סיפרה לי שמשוררת שעבדה בבית ספרנו קבלה בזמנו גמולים עבור הוצאת ספריה. צריך להראות קשר בין הספר למקצוע ההוראה (מי שכותב פה צריך להיות יצירתי) ואותו דבר גם בקשר למאמרים. אני מניח שהם צריכים להתפרסם באיזה בטאון כל שהוא. אני חושש שמאמר בבלוג לא נחשב.

            אעשה שרות (אם אזכור, כי אני עסוק בזמן האחרון יותר מהרגיל) ואפנה לאנשי ארגון המורים כדי שינחו אותי מה נחשב לפרסום בעל גמול. ואחזור עם האינפורמציה.
            זה שווה הרבה כסף.
            בהצלחה
            גיורא

          • תודה גיורא.

            לא אני אלא מדובר בחברה טובה, ותיקה במערכת החינוך. היא יצירתית מאד ולדעתי משוררת גדולה, שבינתיים בוחרת לא לפרסם באתר פומבי.

  5. היי אביטל
    ליבי איתך
    מקווה שאת שולחת את זה לכמה שיותר אנשים
    להתראות טובה

  6. מקומם הזלזול במקצועות אמנותיים, בדרמה, במוסיקה, באמנות, ובעצם גם בספרות ובכל דבר שדורש קצת שאר רוח ועושה את החיים יפים

  7. בבקורים שלי כסופר אורח בבתי ספר אני רואה בחטף את כל מה שכתבת, אבל לפעמים פה ושם יש בתי ספר נפלאים או ילד שאת רואה שעשית לו את היום וזו נחמה קטנה.. מאוד

  8. אבוי למדינה שחותכת, אוכלת ומשמידה בהדרגה את הבסיס שעליו הונח עתיד של כולנו. אין עבודה מורכבת יותר מחינוך, אין עבודה מכובדת יותר ממורה, המורה. מערכת שפוגעת בכל דבר שזז במדינה הזאת חייבת לעבור טלטלה אדירה מן הייסוד. וכך יהיה. יהיה בטוח. היא תעלם, חייבת להעלם. המדינה נכשלה באופן ברור. כי אם לא נשקם, תעלם גם המדינה על כל ערכיה. לא מדובר על שינוי מבני וחוקתי, זה רק פרורים מן הטלטלה. לא רק ייסוד הכלכלי, אלא ייסוד הערכי ובעיקר היסוד הערכי. למה שווא ידע טכני אם מאחוריו לא עומד אדם בעל יסודות מוסר גבוהים עד כמה שניתן? כלום, אבק, נזק, פגיעה בזולת, במורים, הורים ומה לא. זאת שואה לאומית. מעמד המורה – זאת רק ההתחלה, חלק מן הבסיס כולו.
    קל לעשות סקר פשוט על השקפות העולם הבסיסיות של ילדינו. ולהזדעזע מהדעות השולטות, מהבנה פסולה של מטרות החיים ודרכים ליישם אותן. מאיפה כל זה בא? מאתנו. אנחנו עשינו זאת. כי גם אנחנו חייבים להשתנות ביחד עם המערכת. וזה הכי קשה. הילדים שלנו והמערכת כולה – זה ראי, ההשתקפות שלנו. שלנו.
    מזדהה אתך לחלוטין, אביטל. אני יודע, לא הכל שחור. יש דברים יפיפיים. אבל עיוור לא יכול ללמד צבעים, חרש לא יוכל ללמד מוסיקה. לכן מעמד המורה זהו ערך עליון וראשוני ביותר. כי ללמד באמת אפשר רק לפי הדוגמה האישית. אין כמעט דרך אחרת יעילה באמת. רק כאשר מקצוע המורה יהפוך למכובד ביותר, כאשר המורה יוכל לחשוב רק על תלמידיו עם בסיס כלכלי פרטי איתן, כאשר מקצוע זה יהפוך למבוקש מאוד, רק אז יש לנו סיכוי. כי אם לא יהיו מורים, גם לא יהיו התלמידים.
    מה לעשות? קודם כל להבין את השורש של הבעיה. כשנבין – יהיו גם הפתרונות. זה כבר יותר קל.
    ובכל זאת, שני דברים שחייבים לשנות מייד: מעמד המורה ולהוריד היסטריה, להפסיק להכניס ללחץ עצום את הילדים ואת המורים כאחד, להוריד את המקור הראשון הזה של מחלות הגוף והנפש, להפוך את התהליך למהנה עד כמה שניתן. זה אפשרי. אפשרי. זה רק שינוי זווית הראייה.

    • אני מזדהה איתך גרא, אני חיפשתי לילדי מקומות בהם עדין מעריכים מורים, גם אם יש לי טענות על דברים אחרים שם .

      אתה יודע מה, כהורה אין לך כל כך הרבה כח ומעמד להתלונן במערכת השכנה בה ילדי שוהים כעת וזה רע אבל גם טוב. מאד טוב!אבל לא לגמרי טוב.

      לא מצאנו את שביל הזהב , כולנו.ואנחנו מגששים.

      שבוע טוב.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת