עילי פוחד מכל סוגי הכלבים
לא מגורילות ונמרים
מכלבים..
רק מכלבים!
את קלינאית התקשורת הוא מכנה: " תיקיית תקשורת"
והיא טוענת שיש לו בעיה
הוא אסוציאטיבי מידי לטעמה
בדרך חזרה מהגן הוא מוצץ סוכרייה נוצצת ומלוקקת
לועס ברעש את הטעם שנותר לו בין השיניים
ומדבר
במשפטים קצרצרים , שלא מצביעים על בשלות מרובה..
למה נדמה לי שהקלינאית , "תיקיית התקשורת" הזאת,
משתלטת לי על ההקשבה
אז זהו..
שבנג"י לקח לו את המכונית
וטובי לא ראתה
והוא בכה ..אהההה
אני מלטפת את שערו הקצוץ , החולי
מי זרק עליך חול מתוק שלי?
עיניו המלוכסנות משתמטות מחריצי סקרנותי
דלת הבית נפתחת
עילי רץ אל עבר השמיכה
מתכרבל
בנג"י לקח לו את המכונית
וטובי לא ראתה
אני מתגעגעת לבעיות הלא פתורות
שנשכחות תוך כדי נשיפת הבד המחורר ומהמיוזע
אך יודעת שהן קשות מנשוא.
נשיקה גדולה לעילי
מה באמת רוצה תיקיית התקשורת מהילד?
בעולם של עודף אבחוניזם, ברור שהכי חשוב זה שבנג"י לקח את המכונית, ועוד טובי לא ראתה!!!
טוב שיש שמיכי שמבינה עניין ותמיד מנחמת, לא כמו המבוגרים שמיד אומרים שלא קרה שום דבר, ותראה – הנה ציפור! מה הם מבינים עם תיקיות התקשורת שלהם…
יהי בסדר אביטל. העיניים אומרות שיהיה בסדר.
כן גם העיניים שלי מיכל , אבל העולם הזה , אני מתחילה להעדיף את החינוך הביתי של פעם .
תודה ענת נתתי לו בשמך.
אביטל, מאד נוגע. שורות שיריות יפיפות
"אני מתגעגעת לבעיות הלא פתורות
שנשכחות תוך כדי נשיפת הבד המחורר ומהמיוזע
אך יודעת שהן קשות מנשוא. "
ועוד
"עיניו המלוכסנות משתמטות מחריצי סקרנותי
דלת הבית נפתחת "
אפשר לבודד וגם אפשר שלא.
וילדך מקסים
תודה לך איריס, גם אני קראתי מספר פוסטים שלך על רומניה וסבתך ז"ל ונהניתי מאד.
טקסט מקסים וילדך מקסים.
תודה לך יעל, גם לדעתי הוא מקסים:)
חמוד הילד, ומי צריך אבחון בכלל,
השורות האחרונות של הטקסט נהדרות.
זה עולם שמחיב לטפל איציק, הייתי מעדיפה לגדל אותו בין פרות וטבע ושילמד מהסובב אותו, הכל הפך למאד פלסטי.
תודה על תגובתך.
מקסים ביותר, גם הצלום,כנראה נשמה של משורר לילד האסיוצמטיבי מדי
נכון חני, גם אני חושדת בזה:)
אביטל, כתבת כל כך יפה וברור שזה סקנדל כל מה שקרה לעילי המתוק.
ואת תראי שכל התיקיות יסתדרו תיק תק 🙂
אמן ריקי:)
קסום
מקסים וכל כך אמיתי נוגע בלב ,והילד ממש בונבון
ולגבי "תיקיית התקשורת" כל כך צדק הילד האינטואיטיבי והאסוציטיבי שלך, בתוך תוכו הוא יודע שמהחינוך נשאר רק המשרד ,והוא עמוס ניירת ותיקיות ותיוגים
ממש ככה חנה, תודה על תגובך.
תודה לך שירתי.
אביטל יקרה. יש כל כך הרבה שורות שיריות מקסימות, אבל את כולן לוקחת האבחנה של עילי, "תיקיית תקשורת." צריך להחזיר את התיקייה הזאת לארון. היא כבר שם? זאת אומרת, האם עילי עוד "אסוציאטיבי מידי", כי אם היא הייתה פוגשת אותי קרוב לוודאי שהייתה מאשפזת… סוף שבוע נפלא.