תשובת הלב חוקרת את החיים ,וכותבת עליהם
לאט
אבל נמוך
מפלא הבריאה
לימדתי את עצמי לא להתרגש ,
לא להתקומם,
להעביר את הרטט אל עבר הזנב
להבריש את הכלל על כלל הפרווה
להבריש את הכלל על כלל הפרווה
*
מיומנות נרכשת
אמרת
*
לימדתי את עצמי
לא להתגולל בין חושך לאור
לא להתרפק על צער שיכור
*
שאננות
*
שאננות
אמרת
*
ואני לימדתי את עצמי
*
*
שמות האנשים המדוברים
פורחים מזיכרוני
מקומות בהם התלטפנו
מתעמעמים
רגעים מפורזים
תרים אחרי נקודת השקה
*
*
ואני לימדתי את עצמי
*
*
רק תספורת חסרה לך
אמרת
*
והבושם?
הוי אביטל
זה קטן וענק… אוהבת את הסוד שבשיר… ואני לימדתי את עצמי… זה הכישרון
שלך טובה
אני באמת אטודידקטית כזאת, ואת קולטת אותי נכון:)
הוא אומר ואת מלמדת את עצמך, אחר כך יהיה מי שיאמר, שזה חלש, שעשית כל מה שהוא אמר,
אבל אם הבנתי נכון, דווקא נמצא כאן המון כוח, כוח הלימוד העצמי, ויכולת הקבלה וההכלה את רצונו של האחר.
חייכתי לשאלת הבושם שבסוף, אחד הדברים הכי קשים לי כאישה היה, לו הייתי נדרשת להחליף טעם בריחות, ונשמע כאילו אחרי הדרך שעברת בשיר, זה כבר קטן כ"חתיכת עוגה".
אני אוהבת את תגובותיך, הן תמיד לקוחות מבינה שיחודית לך ובקשר לבושם..זה גם ציני( לדעתי) .
כמה מוזר, אני קראתי את הכל ככתוב לאמא!
סבינה ,אני משערת שכל התשובות נכונות:)