בננות - בלוגים / אביטל קשת / טרור פמינסטי אנטי לידתי
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.    ---------------------------------------------------------------------------------------.    

טרור פמינסטי אנטי לידתי

 

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3748989,00.html

בדרך כלל הכותבת הזאת אינה כוס התה שלי, אך הפעם ליבי איתה. נא לא להפוך מקרים של מטורפות וחולים, לנחלת הכלל ולטפס על צווארנו וגבנו השחוח.

אני חיבת לציין שאף אני נפגעת טרור פמיניסטי- אנטי לידתי.

ילדתי בגיל צעיר ולא רק שלא התחרטתי על הצעד, שמחתי מאד וברכתי ואני מברכת יום- יום.

לידה בגיל צעיר היא הדבר הבריא ביותר לאישה..וזה מוכח בריאותית.

אז נתחיל עם הבריאות.
כן.
זה הכי חשוב בסופו של דבר.
העיקר הבריאות.
למה לחכות לגיל המתאים כשהשיא ההורמונאלי חל בגילאי 26-28 ואת הרופאים אי אפשר לתקן.ההפך = לידה בגיל מבוגר מסכנת את האישה. רבות נאלצות לעבור טיפולים הורמונאלים, שלא מוסיפים להן בריאות והפחד מלפספס את המועד, עושה בהן שמות.
פרו ורבו
אלו גם דברי ה' החיים.
אבל הוא לא רלוונטי.
כשאני ילדתי ובגיל צעיר,  סביבתי טרחה להצביע על המינוסים שבמעשה, ועל כך שאיני ממשת, ממומשת, מתממשת, ואף לא אקבל את הזכות לממש, להתממש, ושות.
עונש.מה עשית לעצמך?אם לא עשית, אז אולי אנחנו נעשה.
איפה הקילומטרז' שלך לעומת הכוכבות הגדולות? העניין הוא שעמוק בלב ידעתי שגם הן ידעכו מתי? מתי – שהוא.

אז מה היה לי בגיל צעיר?

מרץ, הסכמה ללכת במדבר עם סלקל, התלהבות, קרבה אל גיל הילד והבנת תהליכים שעוברים עליו,הרפתקנות, פתיחות.

הטענה השנייה שילד במשפחה ברוכה מסכן, נראת לי קצת הזויה.

גם ילד יחיד הוא מסכן, ומסכנות היא החלטה הורית שנכפת על הילד, פחות מה שהוא חש, יותר השלכה.

אז אומרים: היום הילדים צריכים יותר..
מי אמר?

ואולי אנחנו צריכים?
לא זוכרת שסבלתי מלשחק' פינות' ביד אליהו, זה היה הרבה יותר כייף מחוג מתיש למלודיקה, שנכפה עלי ,על ידי הורי.

בנוסף, מרוב שמעשירים ילדים כיום,בתחילתו ובסופו של יום , רובם דבוקים למחשב, ומאד לא מאושרים.
בתי הספר מלאים בהיפר- אקטיבים שמכורים לסוכרים ( עודף מתוקים במקרר)ובילדים עם נטיות השמנה, שזזים מהמכונית, לחוג, למחשב ובחזרה, אז בטח שזה מטריף אותם.
תנו להם ללכת ברגל למוסדות שלהם, הסתפקו במכונית אחת למשפחה, והביאו עוד ילד לעולם ,ושהגדול יעזור, אחרת איך ילמד להיות הורה? רק מצפייה בסרטים מצוירים ואלימים? מה דעתכם?
אולם עם קצת יותר העשרה חברתית בדמות אחים ואחיינים וחיים צנועים יותר, ילדינו  יהיו הרבה יותר מפותחים( רגשית לפחות).

לכן מי שלא רוצה ללדת, שלא תלד, אי אפשר לכפות, זה אסור, ובכלל אישה אינה חיבת בבעל וילדים.
אצלה זאת בחירה.
אבל ההטפות ההולכות ומגביהות עוף, על הטעות שבלידות בגיל צעיר, על לחשוב אם בכלל.. ואם כן אז למה? ואולי אימתי שהוא ומיד די!

נראות לי טרור לכיוון השני.
טפטופים אנטי פמניסטים, באיצטלה סופר- פמניסטית  מהם סבלתי מאד, 

לא כולן רוצות קריירה.

יש כאלה שמסתפקות בקרירה סימלית.
יש כאלה שרוצות מימוש אבל לא במקום.
יש כאלה שהכי רוצות לחכות לבעל.

ויש כאלה שהכי אוהבות תינוק.ואולי עוד תינוק.

ניסע למיורקה בשנה הבאה.

ואולי בכלל לא ניסע.
נשלם את החובות, והילדים יטפסו לנו על הספות, והאורחים לא יקנאו, והחיים יהיו הכי לא מושלמים ושלמים שיש.

 

80 תגובות

  1. טרור= הפעלת כוח על אדם.
    האם הכריחו אותך להפיל?

    פמיניסטי= בחירה אישית בהתאם למה שמתאים לאישה הספציפית. שיקולי הבריאות שלה ושל ילדיה הם שיקול פמיניסטי. אפשר למלא ספריות במאמרים בנושא הזה שנכתבו ע"י פמיניסטיות.
    אחד הטיעונים החזקים של פמיניסטיות שממסדים שמרניים ובעיקר דתיים ישקיעו המון אנרגיה בלשנע נשים שלא לעבור הפלה וללדת כמה שיותר ילדים.
    הם ישקיעו הרבה פחות כסף בלתת תזונה ובריאות לילדים האלה.
    שימי לב שהשינויים בכנסיה הקתולית בנוגע להפלות נעשו בשני גלים – שניהם חופפים לגלי התעוררות התנועה הפמיניסטית.
    כל העובדות הללו מצביעות על כך שלא טובת המשפחה, ולא טובת האישה ובטח ובטח טובת הילדים המוזנחים אינה מעניינת לא את הרב ואל את הכומר – מה שמעניין אותם זה לשלוט. הם תמיד שלטו בנשים והם לא יתנו למישהי לשנות להם את ההרגלים.

    פמיניסטי= תשבי לחכות לבעל אם זה מה שאת רוצה. אבל מה לעשות שבחברות שמרניות השאלה "מה את רוצה?" היא בכלל לא שאלה. את חייבת כי כך אמר הבעל, כי כך אמרה אמא. כי כך אמר הקאדי/ הרב/ הכומר.
    ולכן במדינות העולם השלישי יש קשר מובהק בין גיל הלידה, חוסר ההשכלה והעוני האיום שלתוכו מגדלים ילדים.
    אם הכנסיה הקתולית מעורבת (ברזיל למשל, אירלנד בעיקר פעם)אז הנשים יכולות לבחור לבצע הפלה לא חוקית וגם למות מאילוח דם או זיהום אחר. הטרור הפמיניסטי נלחם על זכותן ללמוד, להתפרנס בכבוד, להחליט ש-5 ילדים מתאים להן או שדווקא 3 יותר טוב עבורן.
    הטרור הפמיניסטי נלחם בעד הפלות חוקיות כי ממילא נשים בוחרות להפיל רק השאלה אם הן תשארנה בחיים אחרי הפרוצדורה הזו. נלחם נגד הפלות של עוברות נקבות בעולם השלישי (הודו, סין) שם בנות כ"כ לא שוות עד שנוצרת בעיה דמוגרפית. אין בנות.
    הטרור הפמיניסטי נלחם על זכותה של בחורה שעברה הטרדה מינית לקבל סיוע, תמיכה והוקעה של העברין – הרי בשנות ה-50 צביטה מהבוס בישבן היה לגמרי בסדר.
    והכי חשוב-
    הטרור הפמיניסטי טוען שמה שמתאים ליעל משאלי לא יתאים באופן אוטומטי לבת שלה – והטרור שבו היא מחליטה כמה נכדים הבנות שלה צריכות ללדת הוא טרור לכל דבר – אחת מהן יכולה לבחור ללדת 13 ילדים ואחת יכולה ל ב ח ו ר ללדת 3 בניגוד לדעת הטרוריסטית של אימא שלה.
    הטרור הפמיניסטי טוען שיש נשים שממש אוהבות ללמוד ולעבוד והכי חשוב – הוא טוען שגם לאבא יש תפקיד ולכן אין סיבה שילד יהפוך למופרע מחוסר תשומת לב כי שני ההורים שלו אחראים לגידולו.
    ואם האבא ב ו ח ר לשבת בבית ולגדל ילדים והאימא ב ו ח ר ת לצאת לעבודה והחחלטה מתקבלת ב ה ס כ מ ה – אז זו החלטה של בחירה חופשית.

    הטרור הפמיניסטי – אגב – יוצא כנגד מילת נשים (במילים ברורות – חיתוך הדגדגן, לרוב בסכין גילוח, לפעמים לתינוקות בנות שבועות מועטים). הוא גם מתנגד לסחר בנשים ואפילו חושב שיש ניצול מיני, גילוי עריות ושליטה בנשים בכל חברה – וחובה להאיר את הדברים האלה ולכבד את ב ח י ר ת ן השונה של נשים כי נשים הן שונות כמו שגברים הם שונים כמו שילדים הם שונים.

    הדברים שהפנית אליהם מזעזעים בדוגמטיות הכוחנית וחסרת הרגישות שלהם.

    • דברים כדורבנות, אלמונית.

    • תגובה המאירה אור בחשכה הנוראית שנגזרה עלינו כאן!
      (תודה לך בשם הנשים השפויות.)

    • במשך 2 עשורים כמעט חשתי בזויה על ידי פמינסטיות.
      לאן הגעת?
      מה עשית?
      הגישי לנו רשימת השגים?
      אם יש משהו שחבל לי עליו שניסיתי באמת ללכת בדרכן וכך אולי פוספס עוד ילד.
      יש לחץ בלתי נסבל על נשים לחיות כמו גברים, להגיע להשגים ועוד.
      נחמד.
      אבל לא לכולן זה מתאים וזה מתחיל להרגיש חונק.

  2. מניסיוני האישי, אין דבר יותר משמח מילדים. הרבה ילדים. הם ודאי עדיפים על הרבה מבוגרים. הם בדרך כלל חכמים, מלאי הברקות, טריים במחשבתם ובמעשיהם, בעוד שאנו כבר נפלנו אל תוך התבניות הקבועות והשגורות בהרבה מקרים. אני שמח על הפוסט הזה אביטל.

    וכולם:

    תביאו שניים תביאו שלושה
    תביאו ארבעה ילדים
    תקבלו שיכונים עם כניסה ומטבח
    ושני חדרים קטנים
    תביאו ארבעה תביאו חמישה
    תביאו ששה ילדים
    תקבלו הנאה וכבוד מקרובים
    אתם אוהבים ילדים

    ילדים זה שמחה
    ילדים זה ברכה
    ולכם יש לב של זהב
    כתוב בתורה
    אולי בגמרא
    לכו תשאלו את הרב

    תביאו ששה תביאו שבעה
    תביאו שמונה ילדים
    זאת לא בדיחה
    הארץ צריכה הרבה צעירים נחמדים

    תביאו תריסר ולמה לא חי?
    תביאו עשרים ילדים
    אלוהים כבר יתן
    הסעד גם כן
    מה שצריכים ילדים

    אלוהים הוא גדול
    קשה לו לסבול
    שאחד יקבל את הכל
    לאחד הוא דוחף כסף, כח וכיף
    ולכם הוא נותן ילדים

    ומי כתב את מילות השיר הזה? הרב גרינמן? לא! הרב קנייבסקי? לא! כתב אותם יהושע סובול, כן כן, המחזאי השמאלני. הפתעה!

    • השיר הזה מתכוון להיות ציני

    • בעיה אחת יש בציטוט שלך, רן,
      והיא שהשירה נ"ל של סובול נכתב בנימה צינית ברורה. דווקא אתה ככותב לא שמת לב ? מוזר.
      "לכו תשאלו את הרב".

      "אלוהים הוא גדול
      קשה לו לסבול
      שאחד יקבל את הכל
      לאחד הוא דוחף כסף, כח וכיף
      ולכם הוא נותן ילדים".

      • צר לי. הביצוע של שלמה בר מאוד לא ציני. זה הכול עניין של השקפה ואינטרפרטציה. מי שמתעקש להיות ציני ימצא ציניזם אפילו בשירי רחל המשוררת. רני.

        • מילים, רן. תקרא את המילים.
          זה לא מסובך.

          • נגיד שאני מקבל את האינטרפרטציה שלך וסובול רצה לבקר את עניין הילודה. מה עשה השם? כיצד סובב את היוצרות? לפי האינטרפרטציה שלך מי שרצה לקלל -יצא מברך. הרי השיר הזה לא נתפס ציני בעיני הציבור בכלל. ממש כמו בלעם. אשרינו.

          • רונית בר-לביא

            בסדר רן, זו אני, אגב,
            השמות כאן נמחקים אחת ל….

            אז עכשיו אתה נאחז בהשם יתברך על שסובב את היוצרות …

            "הציבור הרחב" לא מבין הרבה שירים כהווייתם,
            ושלמה בר שר את זה לא בציניות.

            לא חושבת שסובול ניסה לקלל ויצא מברך.

            פשוט כדאי לפעמים גם ללכת עם קול ההיגיון, ולא רק עם המניפולציות.

          • רונית, אני לא נאחז בכלום. אני דבק באינטרפרטציה שלי האומרת שאפשר לפרש את השיר כשיר המעודד ילודה. הפועל "דוחף" למשל המופיע בשיר הוראתו אינה חיובית בהכרח. אני ודאי איני סבור ששלמה בר הוא איש פשוט שכזה שלא מבין דבר וצריך לגלות הבנה וסובלנות כלפיו. זה נשמע קצת מתנשא מצדך. לא? רני.

          • רונית בר-לביא

            השיר מושר ברצינות, ולכן הוא מבלבל.

            אני מאמינה לשלמה שכשהוא שר, זה ברצינות, כי ככה הכוונה שלו.

            גם אני יום אחד הקשבתי מ-מ-ש למילים ושאלתי את עצמי איך אנשים לא שמו לב שזה ציני, ואז נודע לי שחלקם הקשיבו וקלטו.

            זה מזכיר לי את "no woman, no cry" שנהוג לפרש כ"אין אשה, אין צרות",
            אבל למעשה הכוונה היא "no, woman, no cry" בעגה של שחורים,
            כלומר "לא, אשה, אנא אל תבכי".

            לא משנה, זה מעניין, ופירוש השיר לא קשור כאםן לדעה שלך שזכותך להביעה, וזכותי להביע את שלי.

          • רונית, אני בהחלט מסכים איתך לגבי העובדה שזכותך להביע את דעתך. אני גם מניח שמתוך התגובה הדעתנית שלך בנושא הפוסט – לא השיר – את מבינה הרבה יותר ממני בנושא מעמד האישה וילודה כפעילה חברתית שאכפת לה. ואני, להבדיל ממפרשי סובול, לא ציני בדברים האלה. רני.

          • רונית בר-לביא

            אני לא פעילה חברתית בכלל..
            ואני די בטוחה שמבינה פחות ממך גם בנושאים שציינת.

            כי אני לא מעורבת, אני די מנותקת,
            אבל בעלת כושר הבחנה ודעה, לא דעתנות.

            מאד מאד חשוב שלפחות בבלוגייה הזו אנשים יוכלו להביע את דעתם ולנהל דיונים ללא פחד וללא הסתתרויות.

            השלום מתחיל בקטן מאד מאד.

          • אני מסכים איתך לגמרי. צריך להיזהר בביטויים כי חיים ומוות ביד לשון וברגע שמתחילים להגיד מצד אחד "טרור", שזאת מילה קיצונית מאוד בהקשר זה. כולנו יודעים למה יכול לגרום טרור (מוות הרס), מייד צצים ביטויים עולבניים ומיותרים לגמרי כמו "מכונת הילודה". וכמאמר המשורר, למה לנו כל העניין הזה? אגב, באומרך אני לא פעילה חברתית – אני מופתע. הפוסטים שלך בהרבה מקרים, אולי אני טועה, מדברים בנושאים של דת ומדינה, ירושלים, עצומות וכו', ואני כמובן מקבל את התיקון שלך "בעלת כושר הבחנה" ולא "דעתנות". האמת היא שרק ניסיתי להביע את אהבתי לילדים, הרבה ילדים עושים אותי שמח. כמובן אסור להכריח אף אישה או חלילה ללחוץ עליה להביא ילדים לעולם. רני.

          • רונית בר-לביא

            אני מתעצבנת על עוולות חברתיות, כי נורא נורא חשוב לי צדק,
            אבל לא טיפוס פומבי לכן לא פעילה חברתית במובן העשייה הפומבית.

            בירושלים קשה מידי להיות חילוני וממש לא לעשות כלום, לכן הלכתי פעמיים להפגנות, וקצת צילמתי, וכתבתי כאן. זה הכל.
            ואני מצביעה בבחירות.

            חשבתי גם להיות הקופירייטרית שלהם, אבל ירדתי מזה.

            אני קצת לא אוהבת את סגנון ההתלהמות שדורשת היום כתיבה לתקשורת,
            זה מסיט אותי מהדרכים שאני מאמינה בהן.

            יאללה מדיטצית ערב.

          • רונית, מדיטציה? זהו? ואני חשבתי אולי "קריאת שמע שעל המיטה". נו שוין, תהיה מדיטציה. רני.

          • רונית בר-לביא

            ניסית פעם, רן ?

            אחד הדברים הכי קשים ל"עשייה", מדיטציה.

            ויש גם מדיטציה יהודית, נושא שלם.

            אני כל כך רוצה שכל אחד יוכל לבחור את האמונה שמתאימה לו, ושיהיה פחות פחד בעולם הזה.

            רק היום היו לי דיונים אינסופיים עם חרדית, דתייה וחוזרת בתשובה מהעבודה שלי.
            אני כמובן במיעוט חילוני.
            ומוצאת עצמי נושאת בפניהם דרשות.

            יש שליחות.

          • לא ניסיתי, אבל אני מגלה עניין, כי גיל אלון חברי הוא זֶן מאסטר והוא עושה מדיטציה, ובשיחות עימו מאוד הסתקרנתי. כל הכבוד שיש לך כוח להשקיע בוויכוחים בין חילונים לדתיים. לא פלא שבסופו של יום צריך למדוֹת כדי להירגע. זה גוזל המון אנרגיות. אני מאוד מקווה שהדתיים בירושלים ילמדו לחיות עם החילונים ולהפך. אחרת, איזו תקווה יש לנו כאן? רני.

          • רונית בר-לביא

            ואגב, אני לא חושבת ש"מפרשי סובול" ציניים כאן.
            מקריאת המילים בלבד נראה שהשיר קורץ וקשה להתעלם מהנימה הצינית שבו,
            או לפחות הנימה שמעוררת סימן שאלה גדול.

          • הם לא ציניים. הם רציניים וזה מה שטרגי בעיניי. הם נותנים אינטרפרטציה אירונית לשיר ומבקשים שרק זו תעמוד ותיכון. אין אחרת. כלומר שלמה בר טעה וזהו. אולי לא הבין. רן יגיל ממילא לא יכול להבין כי הוא… ואני טוען שאין זה כך. הרי יש כאן בתים שלמים שיכולים להתפרש באופן פשוט ולא אירוני.

            "תביאו שישה תביאו שבעה
            תביאו שמונה ילדים
            זאת לא בדיחה
            הארץ צריכה הרבה צעירים נחמדים"

            חייבים לקרוא זאת באופן אירוני? מי קבע? רני

          • רונית בר-לביא

            וואי, רן,
            אתה חייב לשאול את סובול אם יש לך קשרים. השיר הזה מתחיל במקום לעניין אותי, לעצבן מרוב שהוא מוזר.
            :)

            כי "לכו תשאלו את הרב" לא ברור שציני ? זה תלוי השקפה ?

            "תקבלו שיכונים עם כניסה ומטבח
            ושני חדרים קטנים" ?
            וכו'.

            ובכלל סאטיריות היא די סוג הכתיבה של סובול, לא ?

            זה כמו ששרים בשיא השמחה המלודית את " ואשרוף את ביתך עלייך. לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה…." וכו'.

            אבל אני מסכימה שיש כמה קוים לא ציניים בשיר ואני מתחילה לא להבין אותו או את סובול.

          • רונית, השיר עצמו לקוח מתוך מחזה בשם "קריזה" עם שלמה בר. אגב, יהושע סובול כתב גם את מילות השיר היפה "אצלנו בכפר טודרא". אני נזהר כי אולי יקפצו עליי ויגידו שגם זה אירוני. בכל אופן, השיר הזה הושר במחזה שהועלה ב-1976 וכנראה היה שיר מחאה, לא בהכרח לעג לילודה. ממש לא. אבל מעשה שטן, הישראלים כנראה כל כך אוהבים ילדים, שהם נתנו לו את האינטרפרטציה שבחרו והיא לגיטימית לחלוטין גם בעיני סובול, למרות שזה לא כך רלוונטי אם הוא מסכים לה או לא. לו היה חושב שנעשה לו עוול כזה גדול, כבר היה זועק חמס מזמן ומנסה להסביר עצמו מעל כל במה בתקשורת. לדעתי, הוא אוהב את האינטרפרטציה של שלמה בר. אבל אני בהחלט מוכן לפנות אליו ולשאול אותו בהזדמנות. רני.

          • רונית בר-לביא

            תפאדל :)

            אשמח מאד לשמוע מה הוא אומר.

            והשם "קריזה" מאד מתאים לשלמה בר וסגנונו הנזרק, אהבתי.

            הוא היה די זמר הבית פה בירושלים באיזה ערב דו שבועי שהיה מתקיים.

            כל זה עושה לי חשק לכתוב פוסט על שירים לכאורה פשוטים, שנדמים כאילו ברורים מאליהם, וניתוחם.

            זה יהיה ניגוד לכל פלפולי השירה שלכם המשוררים כאן, שמי שלא משורר לא מבין כלום מהם..

          • אני חושב שפוסט כזה חשוב מאוד. אחת הצרות של השירה העברית/ישראלית היא שמאז ימי נתן זך העליזים הקונוס הולך וצר והשירה מכניסה עצמה יותר ויותר אל תוך מגדלי שן ונכתבת בהרבה מקרים למשוררים, או כמו שיותם ראובני אוהב לקרוא לזה "יחסי קוראים כותבים". מדי פעם אתה רואה משורר טוב מאוד בעיניי שפורץ את גבולות המילייה כמו רוני סומק, אבל זה נדיר וחבל. השירה צריכה לחזור אל קוראיה כי בעיניי הכתיבה החשופה והנעלה ביותר, ללא מסכות. יגאל מוסינזון פעם אמר לי שהיא "היהלום שבכתר, או הפנינה בצדפה", והוא לא היה משורר. רני.

          • רונית בר-לביא

            אחן לי בעיה עם השירה עצמה שנמצאת במגדל שן.
            לכל אחד מאיתנו מגדל השן שלו, במיוחד פה בבלוגייה.

            העניין הוא האגו הנורא מנופח שמלווה חלק מכותבי השירה, והוא במקרה הטוב משעשע אותי ושקוף, ובמקרה הרע, מכעיס ומרחיק.

            כתבתי כאן לאחד המשוררים בימים האחרונים משהו על ההתנשאות הזו.

            אני קצת לא רגילה לפגוש באנשים עם אגו יותר בעייתי משלי או ממה שלי היה..

          • רונית, ברוכה הבאה למועדון. אני אינני משורר (לפני שיקפצו עליי, פעם לפני שנים כתבתי כמה שירים), אבל הייתי מגדיר את עצמי כידיד המשוררים. הם אנשים מרתקים, מוכשרים וכמו שאילן שיינפלד כתב פעם "עושים אהבה בלשון", או דוד אבידן "פוליטיקאים של הלשון", אבל יש להם אגו בלי עין הרע מכאן עד הונולולו, והם פגיעים. אני יודע שמה שאני אומר פה קצת מכליל, אבל ביסודו הוא נכון. כתיבה היא עניין כל כך אישי ועוד שיר שהוא ממש איש עירום או אישה עירומה. זה כל כך קרוב לבשר, ולכן רבים מסתובבים עם הכבוד בשרוולים. גם לי יש אגו, הנה את מודה שגם לך יש, זה בסדר. אבל המשוררים הם דה בסט בעניין הזה. אגב יותר מסופרים, לדעתי ואף פותחה תזה בעניין. המשוררים, בדרך כלל, כותבים קצר ותמציתי, ודאי בהשוואה לכותבי פרוזה. בזמן הפנוי שנותר להם אחרי כתיבת השיר הם יושבים בבתי קפה, ממתיקים תה בטיפת רכיל ושונאים זה את זה. איני מוציא את עצמי מהכלל, בדידי הווה עובדא. אבל, וכאן אני חוזר לאבל הגדול, הם בריות סופר-מעניינות ויצירתיות בצורה בלתי רגילה. שווה כל רגע. רני.

          • רונית בר-לביא

            איכשהו מחזיקה יותר מטוב לב, צניעות, ענווה, והתקדמות במישור התיקון האישי מאשר מעניין ויצירתיות שאין לי מחסור בהם, תודה לאל.

            קצתי ב"מעניינים" למיניהם, הם בדרך כלל בעיקר שרוטים ברמות שאי אפשר לעשות איתם כלום,
            אני זקוקה כנראה לאיזון של הנורמלים.

            בסך הכל מי החברים שלנו אומר בעיקר למה אנחנו זקוקים לו ביותר.

            ונכון שהבלוגייה הזו היא בדיוק המקום ההפוך לדברים האלה.
            אבל יש הפתעות, וכולנו בתהליך של התפתחות רוחנית.

          • מסכים איתך לגמרי, רונית. חותם על כל מילה.

          • רונית בר-לביא

            :))

            חזון אחרית הימים בכוס מים :)

            בוא נגיד שאם שנינו מתקשרים כרגע,
            יש תקווה לעולם.

            :)

          • כן כן, את צודקת. אסור בשום פנים ואופן לשפוט מישהו רק מתוך רושם ראשוני וכי דעותיו שונות משלך. זה קרה לי איתך באחד הפוסטים שלך ואני מאוד מצטער על זה. כל אחד מתבצר בעמדותיו, הופך מריר ונגטיבי, מתחילות השנינויות, מידרדרות לקללות ולא יוצא מזה כלום, ואת הצירוף "חזון אחרית הימים בכוס מים". אהבתי מאוד. מצחיק. רני.

          • רונית בר-לביא

            תודה, רני.

            גם אני הצטערתי על זה וחיפשתי דרך חזרה מכל הכעס הזה.

            אומרים שדומה בדומה מרפא.

            בכל מקרה, אתה מוזמן בחזרה אל הבלוג שלי לאחר שגורשת בעדנא דריתחא :))

            וגם אם תחשוב אחרת ממני,
            רק ננסה לתקשר את זה ולא לרדת נמוך עם עלבונות.

            יש לי המון ללמוד.

          • רונית גם לי. אני בשמחה אכנס לבלוג. דעי לך שזה לא שלא נכנסתי, פשוט לא הגבתי. ראיתי גם את הצילומים בפוסט על ים המלח. מאוד יפים. וגם שהשאירו אותך לשמור על הבגדים. נדמה לי. תקני אותי אם אני טועה. כך או כך, ודאי אכנס ואגיב מעכשיו. תודה על ההזמנה והיא הדדית. רני.

          • גיורא לשם

            לרונית,
            הו — "ואשרוף את ביתך עליך" הוא אחד הביטויים הטראגיים ביותר בשירה העברית במאה ה-20!
            כבר הערתי במקום כלשהו כי במו אוזני שמעתי פעם את אלתרמן אומר: "לו הכוח בידי, אבן על אבן לא הייתי משאיר מן העולם הזה!"

          • גיורא, קיים ביצוע של אריק לביא והלחן של יוחנן זראי כמדומני, אשר מעביר חזק מאוד את רוח השיר. רני.

          • גיורא לשם

            לרני,
            אכן קיים ביצוע כזה.
            מידידותי מרובת השנים עם צילה בינדר נודע לי עד כמה היו חייה מסובכים ועד כמה נהגה כלפיה רחל מרכוס, רעייתו של אלתרמן, באצילות נפש.

          • רונית בר-לביא

            כן, השיר קשה ומעיד הרבה על אישיותו ..

            אני מאד מאד אוהבת את שיריו,
            בוא נאמר שכמעט כל שיר שאני מתמוגגת ממיליו בעברית, מסתבר שהוא של אלתרמן.

            זה שהוא היה מיזנתרופ, סליחה על הביטוי, ניכר בשיריו היטב, אם כי לפעמים התפלק לו ההיפך.

            מביך לי לכתוב בכלל על אישיות כ"כ גדולה.

          • הבצוע מדהים ורציני השיר ציני, מה לעשות כזה סובול, איש חכם

        • זו לא פעם ראשונה שהוא מתגלה כטיפש גמור.

          • שימו לב מה קורה כאן. זה מעניין. אני מגיב לגופו של עניין. לא מקבל את האינטרפרטציה של פלוני לשיר אפילו, אגב, אם כותב השיר עומד מאחוריה. כבר למדנו ששיר שיצא לרשות הרבים מבחינה אינטרפרטטיבית אינו ברשות היחיד. ואילו המגיבים האלמונים והאלימים יורדים לקללות ולפסים אישיים. אז מי כאן אלים? רני.

          • רונית בר-לביא

            בחייאת אללה, אולי תזדהו באמת ?

            יש מה לענות וברצינות, וחבל רק בשביל להכניס קללה, לענות באנונימיות.

        • שלמה בר חזר בתשובה ומיד הביא ילדים.
          אני בטוחה שהוא עומד מאחורי השיר הזה וגם עמד מאחוריו אז.
          השיר בז למי שמזלזל באלו שכן מביאים ילדים ואכן יש מי שבוחר ובחר להתנשא עליהם או עליהן.

          • אביטל, מדי פעם מזדמן לי לבוא למסיבת פורים בבית הכנסת ברחוב בוגרשוב. אברכים מבני-ברק, ספרדים ואשכנזים, באים לשם. הם באים עם משפחותיהם (נשים וטף) – המולה גדולה מאוד ושמחה רבה. בראותי איך האבות, כלומר אותם אברכים, תלמידים, מטפלים בילדיהם (בנות ובנים), לבי מתמלא שמחה. איזו תשומת לב, איזו מסירות ואהבה. אסור לעשות הכללות. יש ודאי גם הורים פחות טובים ואפילו רעים בכל מגזר, או קבוצת אוכלוסייה. אבל אסור בשום פנים ואופן לטעון שציבור זה או אחר מזניח את ילדיו כי יש לו הרבה צאצאים, כי זה פשוט לא נכון. בעניין גיל הלידה, יש צדק בדברייך. יש לי כמה ידידות קרובות שהחליטו להביא ילד בגיל מבוגר וזה עסק לא פשוט. עניין מסובך ביותר. רני.

          • מה זה גיל מבוגר? באיזה גיל הביאו הידידות שלך ילדים לעולם? עם איזה קשיים הן מתמודדות?

          • לצערי, עוד לא הביאו, אבל רוצות להביא. אני מדבר לא על עשרים פלוס או שלושים פלוס, אני מתכוון סביב גיל ארבעים פלוס מינוס. בכל אופן, זה גילן. עניין נוסף, הרצון להביא ילד לעולם היה אצלן עוד קודם, והעניין נגרר כבר כמה שנים. וחבל. בעניין הטיפולים, לא אפרט משום צנעה, אבל מובן שמדובר בטיפולי פוריות ולא בשיאצו. רני.

          • מסכימה איתך, כל הכללה גורפת מביאה איתה נזק, ובאשר לגיל, מכירה המון מקרים שציינת, משום מה כדנים בנושא בריאות האישה יורדת מן הפרק.
            הטיפולים הללו לא בריאים.

          • אביטל, בעניין הכללות וקמעות, אני רוצה לספר לך דבר-מה מעניין. כשהייתי בפגייה עם הילדים היה ממש ליד האינקובטורים שלי אברך ליטאי צעיר שגם בנו היה באחד האינקובטורים. בא מישהו, אדם דתי, כנראה מתנדב, ושם איזו מגילה או קלף על האינקובטור ואמר שזו סגולה לבריאות הפג. כנראה משהו קבלי. כאשר הלך אותו יהודי, לקח האבא את אותו קלף, הסיר אותו מהאינקובטור, הלך ושם אותו בצד על השולחן. כשחזר שאלתי אותו למה עשה זאת, אמר שלא רצה לבייש את האיש ההוא, אבל הוא אינו מאמין בדברים שכאלה. והוא היה יהודי צעיר חרדי מכף רגל ועד ראש. גם בענייני קמעות אסור להידבק בהכללות. בכלל, כשמתקרבים קרוב רואים היטב שהדברים הם אף פעם לא באמת כמו שהם נראים. רני.

          • ואתה דוגמא טובה לכך, רני. לפעמים נדמה שאתה איש של "יאללה, בלאגן", כזה שאוהב למתוח את החבל ולהרגיז אנשים בהביאך אותם לקצה גבול יכולת ההכלה שלהם. אבל מקרוב מסתבר שאתה לא מתלהם, כפי שיש כאן המאשימים אותך (הפוסלים – במומם פוסלים). אתה אי של שפיות, קול של צדק, המבקש לקרב בין לבבות ולא להקצין. דווקא אנשים שנתפסים כאן כשפויים הם אלה שלפעמים מובילים להסלמה. אתה – להשלמה. הם – למשבר, אתה – להסדר. אתה איש טוב, חבר.

            "כשמתקרבים קרוב רואים היטב שהדברים הם אף פעם לא באמת כמו שהם נראים".

          • מסכימה איתך לחלוטין.
            תגובה נכונה מאד.
            לפעמים שבחו של אדם צריך להאמר בפניו.

          • תודה לך על התגובה הזאת וגם לאביטל. רק עכשיו הבחנתי בה. כן, אני משתדל לשפר עצמי גם בעניין זה. רני

          • הייתי במאה שערים והתארחתי אצל הרב קלמן , הרב של קבר רחל, וידוע לי שפעם נכנס לניתוח קשה ונתנו לו סגולות.
            נו, אז מה?
            אתה יודע כמה חסדים עושה האיש הזה.
            אישתו הייתה עם גיסתי בלידות , כי אימה גרה רחוק, ובאותה תקופה הם חיו בירושלים.
            שלא לדבר על זה שחילק ממונו לאברכים.
            אז זהו, נשפוט אדם רק על פי הקמעות.
            כל כך לא נכון.

            הלאה החסד.

    • תודה רני.

  3. משטרת המחשבות של הילודה
    • בכלל לא מענה לא כשמתחילים לבדוק אותך בציציות וברחם ואם אינך עומדת בסטנדרט שנקבע חברתית אבוי לך.
      מי שלא רוצה שלא תלד, אבל שלא תכפה זאת על אחרים.

      מאד צריך להזהר ועל כך כתבתי על הכפייה עלי אישה שרצתה ילדים ללכת בתלם חברתי שלא מתאים לי.
      כיום יש נשים שמסתפקות בפחות ילדים גם בחברה הדתית לאומית .
      רוב הנשים שם מלמדות מאד ודווקא מתחילה להיות שם הליכה הפוכה.
      אולי יש כאן לחץ מסוג אחר.

      צריך לראות את שני צידי המטבע.

  4. רונית בר-לביא

    אביטל,
    טרור משני הצדדים הוא רע,
    אני מסכימה איתך,
    וחושבת עם זאת שיש בהחלט גם מקום ליותר לגיטימציה חברתית גם להחלטות ההפוכות.

    בינתיים, נדמה לי שבארץ יש עידוד ילודה, בעיקר מצד המוסדות השלטוניים והתחוקה.

    יש אפלייה גדולה של נשים בענייני הפלות, ויש עידוד רב הן במיסוי והם בעוד דברים שאני פחות מבינה בהם,
    לכיוון של ילודה ואפילו מוגברת.

    • גם אני חושבת כמוך, זה מביך ששואלים בחורה " למה אין לך ילדים?" ואולי לא רצתה וזה לגיטימי.
      אני כותבת על הלחץ הבלתי נסבל להגיע לקרירה השגים, ואם אפשר ילד בדרך.
      מי שויתרה על שלב אחד, לא טוב.
      מה אנחנו מכונות חברתיות?
      אני מתנגדת!

      עלי היו לחצים להפיל, תאמיני לי.
      בדמות: " איך תסתדרו?"
      וגם היו הריונות בעייתים אז:" בשביל מה?"
      וברוך השם קב"ה עזר.
      והלחץ היה מיותר ומאד לא נעים וקשה!

  5. גיורא לשם

    דבר אחד לא ברור לי במאמר: מה פירוש הדבר לחכות לגיל המתאים כאשר את קובעת שהוא 28-26?
    לכל מאן דבעי ברור שזה גיל מתאים.

    • אולי לא פיסקתי נכון.
      בדרך כלל אומרים: חכי לגיל המתאים.
      ומהו הגיל המתאים?
      רופאים טוענים 26- 28.
      זאת כוונתי.
      כמובן שיש בחירה חופשית, אבל לומר לבחורה ..חכי.
      למה?

      • גיורא לשם

        אביטל,
        עתה הבנתי.
        בוודאי שאת צודקת.
        דומני שבעניין הזה לכל אשה הזכות לקבוע מתי שעתה הטובה ביותר ללדת.
        אפילו בשאלת מספר הילדים אני מקבל את גישתך: כל משפחה אמורה לחוש כמה ילדים היא מסוגלת לגדל.
        בתי הצעירה בת ה-40, מהנדסת ואם ל-5 ילדים, אחראית בקנה מידה עולמי לשיווק מוצרי הנדסה בתחומי התעופה האווירית והיבשתית, ובעלה אף מנהל בכיר ממנה — והבית מתנהל בצורה מושלמת (למרות שהם חילוניים! — אבל זה בהומור).

        • ביתך נשמעת מקסימה ומדהימה בעשייתה .
          כנראה שאתה אב למופת.
          מבחינתי ילדים הם גם סוג של תיקון .
          אבל זה לא לבלוג.
          זה אולי פומבי מידי.

          באמת לא מומלץ להטיף לאף אחת מתי ללדת.
          וזה נכון לשני הכיוונים.

  6. לא ממש נוגע בנושא בכתבה
    אך ברבעון מטעם הופיע מאמר מרק הסוקר את הלידה
    אני כתבתי אמנם רק כמה שורות בנושא
    אבל כדאי אולי לחשוב גם על הצד הזה.

    http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=275&itemID=12067#post12067

    • גם אני חושבת שהמדינה מערימה קשיים מיותרים על אימוץ ילדים.
      הכל מאושר כולל פונדקאות, שלי יש קצת בעיה איתה, ועם אימוץ עושים בעיות.
      אם הילד מגויר כדת, אז איפה הבעיה?
      מסכימה איתך לחלוטין.

  7. את צודקת ,אביטל, בענין לידה בגיל מוקדם עד גיל 33 ילדתי 4 ילדים ,ואני שמחה שסיימתי בגיל זה את שרשרת הילודה הפרטית שלי. היום כסבתא לשתי נכדות אני מבינה שלכל דבר עת וזמן, שכן לאחר שעתיים זמן איכות עם הנכדות אני מחכה בכליון עיניים שההורים היקרים שלהן יגיעו ויפטרו אותי מעונשן של אלו:)( שאני מתה עליהן אגב אבל מרחוק לפעמים , כבר אין הכוח שהיה)

  8. לכל אישה יש צרכים אחרים ורצונות אחרים. אין איזשהו חוק שחל על כולן. מה שחשוב זה שתהיה אפשרות בחירה- דבר שבדרך כלל לא קיים עבור נשים- ודאי שלא בחברות שמרניות.
    מה שאת כותבת כאן לא משאיר מקום לנשים שחושבות אחרת ממך.
    ולגבי יעל משאלי- היא מאד אלימה בהתייחסויות שלה ובכתיבה שלה.
    ועוד דבר- לדבר על טרור פמיניסטי זה בדיוק ליפול אל תוך המלכודת הפטריארכלית שרוצה להפריד בין נשים. חבל שאת נופלת לשם.

    • אליענה זאת כבר לא בחירה , כשלוחצים עליך להללכת בתלם כמו כולן, אפילו אם את רוצה לעשות רצון בעלך את חשוכה, כשעל פי המפרשים לעשות רצונו, זה לגרום לו לרצון הנכון, אבל עזבי, מי שלא בא לה לחיות כפמינסטית גמורה זה רע .
      אין לה מקום.
      ומי מתנכל לה ראשון?
      הרבה פעמים נשים.
      האמיני לי.
      במקומות עבודה, הן הכי פחות מבינות אותך כאשה ואם.
      אז איפה הפמניזם איפה?

      • לגבי נשים שחושבות אחרת ממני, הן כותבות כאן השכם והערב, וזאת זכותן, עכשיו תורי.
        זה פמניזם אמיתי.

      • אביטל התגובות שלך מבולבלות לגמרי-
        יכולת הבחירה היא הטיעון הפמיניסטי העיקרי.
        הבחירה של האישה.
        מצחיק לטעון הפוך – אף פמיניסטית שמכבדת את עצמה לא תגיד לך מתי וכמה ללדת – בניגוד ליעל משעלי הפרימיטיבית שחושבת שמה שמתאים לה מתאים לכולם – או לחלק מהרבנים שכותבים במפורש שאם לא תלדי הרבה ילדים את ממשיכה את גזרת השמד שגזר היטלר על הילדים היהודים. עד כדי כך נותנים כבוד לבחירה האינטימית של המשפחה היהודית.
        מי שבוחרת ללדת 3 ילדים היא ממשיכה של היטלר – איזה יופי של פמיניזם. בכלל לא אלים וגם מאוד רגיש. דווקא לי זה מזכיר סוג של טרור רוחני אבל זה בטח בגלל שאני פמיניסטית.

        פגשת כמה נשים מגעילות?
        אז מה זה אומר – שהן פמיניסטיות? שכל הפמיניסטיות מגעילות?
        שלהיות פמיניסטית זה להיות מגעילה?
        את מבינה עד כמה הטיעון שלך לא מחזיק מים?
        את טוענת כנגד רדיפה אנטי חרדית – האם פגישה עם אדם חרדי מגעיל היא סיבה לטעון שכל החרדים מפעילים עלי טרור חרדי?
        האם את מבינה שזו בדיוק הטענה שלך כאן?

        לטעון – לכל אחת זכות בחירה זה:
        1. בדיוק הפוך לטענה של יעל משעלי.
        2. הטענה הפמיניסטית המרכזית.

        אם לא שמת לב שאת אומרת דבר והיפוכו אז כדאי שתקראי שוב – יש כאן חוסר עקביות מביך.

        • לא אמרתי שהן מגעילות.
          מי מגעיל?
          נראה לי שהתגובה הזאת כולה המצאה, כולל היטלר באמצע.
          יום- טוב

          • אמרת שהן טרוריסטיות או הסכמת עם הדעה הזו-
            להיות טרוריסטית זה הרבה יותר גרוע מלהיות מגעילה.

            ולגבי גזירת השמד:
            הרב יהושוע נויברט כותב:
            "כעת אני שומע על שאלות של תכנון משפחה, זאת אומרת אנחנו גוזרים על עצמנו גזירת שמד חס וחלילה! כמובן, אני לא מצפה ל 'בית חרושת' של ילדים, ח"ו. אבל מה לנו להתערב מטעמים "רפואיים" בגידול העם היהודי? איפה נשמע אצלנו עניין של תכנון משפחה?

            באמת – גזירת שמד!

            הרב אליעזר ולדנברג אפילו הזהיר:
            אין להתיר לקיחת אמצעים למניעת הריון גלל דאגת חסרון פרנסה הנובעת מחוסר בטחון בד' הזן ומפרנס לכל ומכין מזון לכל בריותיו

            יופי טופי – תמיד תהיה פרנסה – גם אם אין.

            רק כדי להיות הוגנים אפשר למצוא גם רבנים אנושיים יותר, הרב הראל גולדין שהוא לא חרדי, כמובן:
            נראה שיש מקום לדון בכובד ראש ובאופן גלוי באפשרות לחיזוק התא המשפחתי על~ידי פסיקה המאפשרת דחייה זמנית של הלידות בבחינת 'עת לעשות לה'. הסתרת האפשרות ההלכתית והשארתה לדיונים רבניים 'סגורים' ולפסיקות אישיות מאפשרת אמנם פיקוח הדוק על המקרים הנידונים, ברם היא מקשה על זוגות רבים המתייסרים בהתלבטויות דתיות והלכתיות למצוא את דרכם לפוסקי ההלכה ולספרותה […] הסתרת האפשרויות והשתקתן מגנה אומנם מפני ספקות וחששות, אך אינה מאפשרת התייחסות הולמת ומתן מענה אפקטיבי לשאלות כבדות המשקל המונחות לפתחנו"

          • הם מאמינים בקדוש ברוך הוא שזן.
            כמובן שיש מקרים שבהם כדאי לא להמליץ על ילודה נוספת.

            אפשר לדון בזה עם רבנים, ומכאן ועד כנסים וכאילו ביטול עצמי של אמונתך הדרך ארוכה.

            המילה טרור – היא של – יעל משאלי, שמאמרה מצוטט כאן.
            מוגזמת? אולי.

            אבל בימים האחרונים חשים אנשים מאמינים לחץ , על בחירתם להיות מי שהם, לחץ שהוא מין דחיקה לפינה של כל ערך שגדלו עליו.

            ואז הם חשים כמי שמופעל עליהם מכבש קשה מאד .

          • עכשיו כבר התבלבלתי לגמרי:
            האם לא הבאת את הדברים של משעלי כי את מסכימה איתה?
            לא קראתי הסתייגות מצדך.
            אם משהו היה כותב -די לטרור החרדי -מה היית אומרת?

            הכנס המדובר הוא כנס בו דיברו הרבנית מלכה פיוטוקובסקי – אמא ל-5 ילדים והד"ר חנה קהת אמא ל-6 ילדים לפחות.
            שתיהן תארו טרגדיות של אמהות צעירות שילדו מלחץ חברתי. הן לא טענו שאסור לללדת ואפילו לא שצריך ללדת בגיל מבוגר.
            הן טענו שמאחר ובהלכה אפשר לדחות את הלידה הזוג צריך לדעת על זה ולהחליט מה שמתאים לו.
            זה הטרור הפמיניסטי הנורא של שתי אמהות למשפחות ברוכות ילדים.
            על זה עמדה משעלי על רגליה האחוריות וצעקה שלא יהיו לה מספיק נכדים – כאילו שהבנות שלה והחתנים שלה חייבים לה משהו. וכאילו שהרצון שלה בהרבה ילדים ובהרבה נכדים שהיא לא תגדל אותם הוא פחות אגואיסטי מרצונה של אישה להחליט כמה ילידם יהיו לה ומתי היא תלד אותם.
            ורק שתביני – הן דיברו על זוגות שמתחתנים בגיל 18-20 ועל האפשרות להיות הורים בגיל המבוגר 22-25. ממש פשע נגד האנושות.

          • אני מסכימה איתה כי לפתע נוצר לחץ נוראי, כנסים, וחרדה, כאילו צריך להיות עם הגב לקיר כי כולנו מועדות.
            באשר לכנס לא הייתי, אך משעלי גם מדברת על הלחץ שיש בחברה שאינה שומרת מצוות על קרירה, קרירה, הגשימי, שאפי, וילד מתי שתרצי, או אולי לא.
            וכאילו היולדות הן עדר אומללות חסר שאיפות משלו.
            בכלל בחברה הדתית לאומית יש חיקוי רב מהחברה הלא שומרת מצוות וגם כאן אני עם משעלי, הרימו ראש היו גאות .
            הרי רובכן כן לומדות ומשכילות.
            אז קודם ילדים( וגם זה לא אצל כולן)

            ודווקא השידוכים שם מתאחרים ויש מתלוננים.
            אז מה הלחץ והאשמה.
            בשקט, אפשר לפתור הכל ולא מיד להכנס למגננות, מול התקפות לא מובנות.

        • למה כל פעם שמישהי או מישהו מבקשים לטעון איזו טענה חותכנית הם מתעקשים לגייס לטובתם את שיקלגרובר שחיק טמיא. רני.

    • בגוף הפוסט כתוב שמי שלא רוצה ילד תלך בדרך זו וזאת זכותה .

      אני כיוונתי את הפוסט לנשים כמוני.

  9. יכול להיות שבישראל יהיה תמיד משהו לאנשים להגיד ולא משנה מה שאת עושה.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת