בננות - בלוגים / / האמביוולנטיות שבי, באימי.
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.   

האמביוולנטיות שבי, באימי.

 

 

 

 

אימי פוסעת ברחוב הרטוב ואני רצה אחריה

מיטריה גדולה מכסה את פניה 

ואני רצה אחריה 

שערי לח 

מחשבותיי צוננות.

*       

אימי דורשת בפני דרשה עקרונית

את יפה , היא גורסת 

אני לא עד כדי כך יפה,

אני מטיחה בתגובה 
ומלטפת  מורעבת 

את רחמי המשתוקק .

*

 אימי צועקת וצועקת

ואני רק הולכת ומתכווצת 

עורב שחור גוזל מבין שיניה מטבע מוזהב 

כל חייה רק לקחו ממנה 

החיים המלחמה 

ועכשיו היא לעצמה

ואני לעומתה ..

נופלת שתיקה

אימי נושאת כל לילה תפילה לאלוקים

השמיים רחבים רחבים .

שתחיי לי עד מאה ועשרים
שיהיו לך חיים מאושרים .

איש לא יגזול ממנה או ממני את התפילה

שנהגת  בפה –  פראי 

שכולה  אי – ודאות

 

 

 

 

11 תגובות

  1. אביטל, מפריע לע שאמרת כי את כותבת בצורה של שיר, כלומר בשורות קצרות ובקפיצות, כשאין לך כח לפרוזה.

    ואכן אני רואה בטקסט הזה יותר תעודה מאשר יצירה. אבל תעודה נוקבת.

  2. אביטל, אני אוהבת מאוד את שני השירים הראשונים,את שתי השורות האחרונות איני מבינה,

  3. התמונה בשיר הראשון מאוד צלולה וחזקה.

  4. מביע עמוק והיטב.
    החל מאמי נושאת כל לילה – לדעתי עדיף להשמיט.

  5. היי אביטל
    יש פה שיר בתוך שיר, קצוות מתחברות ניפרמות, אימך בתוכך, גם מחזקת גם מחלישה
    להתראות טובה

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת