תשובת הלב חוקרת את החיים ,וכותבת עליהם
אחי כותב לי מכתב בכתב יד רעוע.
אני מאד מתגעגא הוא משתפך על נייר נטול עץ וכדרכו שוגה במילותיו.
אני יושבת על גדות הנהר וקוראת את המכתב ליפה ,האליבי לשהותי כאן. יפה שסיפרה לי ניסים ונפלאות על גרמניה, ששידכה לי את אמיר בעסקת חבילה מהירה , שנפלה שדודה למרגלותיו של יורגן השכן הגרמני שלה , יפה שהסתבכה ובעצם היא מסובכת ומפותלת מעצם בריאתה.
יפה מנדנדת את העגלה הכפולה ושני קמטי ניקוטין מעקלים את חיוכה העייף. היא עובדת כאן כאופר , סוג של מטפלת עם לינה . האושר הולך ומתרחק ממנה אבל גם השכחה היא סוג של תרופה נגד האומללות, או השד יודע מה.
אני בוגדת אני אומרת לנהר , עזבתי את אחי , הוא זה שחשף את פרצופו האמיתי של אהרון הבעל החדש של אימא והוא זה שמשלם את מחיר החשיפה.
כפות ידיו השמנוניות של אהרון מטילות לאורך גופי ואני נרתעת בבהלה. לא זה לא קרה, זה רק ריחף באוויר ואחי צפה במה שלא ניתן לצפייה.
המכתב הגיע אלי בדואר אקספרס ואני תוהה מה למהירות הפעולה של אחי ולצרכי הדחופים במחסה מפני מה שאני מסתירה.
יפה בוצעת לשתי הבנות ביגל גרמני ששטוף בחמאה שמנונית .
" הן אף פעם לא ישנות" היא מתלוננת.
אחר כך תחזור לדירה הענקית של ליאו וקטיה שטין ושם תגהץ ותחמם בתנור עוף שנקנה מהעיר השכנה.
" ליאו מאד מקפיד על כשרות , לקטיה זה לא ממש אכפת." היא מקטרת.
ליאו הוא רואה חשבון מדופלם שמאחוריו אוסף של תיקים פלילים עם אפס ראיות. הוא מואשם בכך שעסק בתביעות פיצויים של ניצולים וגנב מהם גם את המעשר וגם את התשורה. בנוסף שילשל לכיסו שלמונים שנועדו לבניית בית כנסת מפואר לקהילה המקומית. קטיה אשתו ,היא רופאת שיניים כושלת שגודלה כאצילה.
מסתבר שכולנו נועדנו לשרת אותה ואת פני החרסינה החלקות ששימרה ברוב טובה. אבל מה ליפה שגדלה בשכונות ולבורגנות המנופחת והמתעמרת ? ובכן לולא אביו של אמיר שהכיר אותה בארץ , יפה לא הייתה עובדת אצל הזוג המפותח הזה . יפה הגיע לכאן בעסקת חבילה. היא קיבלה כרטיס טיסה תמורת הזכות לבדר כמה אנשי עסקים. עשירי סביון הכירו את יפה מכל מיני כיוונים. למזלה יצא לה שם של בחורה נחמדה ולבחורות נחמדות קונים כרטיסי טיסה תמורת מספר טובות הכרחיות. יפה שמעולם לא ביקרה בחו"ל קפצה על ההצעה הנדיבה אך גמגמה כשנדרשה להפגין ביצועים , אחד מאנשי העסקים התלונן , אך מאחר ויפה נושאת בגאון את חינה , היא לא היססה מלפעור שפתיים והתחננה להישאר על אדמת גרמניה . נמאס לה מארץ ישראל, כל פינה במכורה המוזנחת משוועת לעזרה , צורחת מחמת הצרות , "אני רוצה לחיות כאן או לפחות לנסות " יפה טענה. או אז נעתר לה אביה של אמיר והיא לא נענשה אלא ההפך , קיבלה את הגמול והתוספת שלא על חשבונה. יפה זכתה להפוך למטפלת עבריה על אדמת גרמניה המחוללת . אכן מה טוב ומה נעים גורלה של נערת הפרברים ,שזכתה כאן בקידום המדהים.
" כאן לא חושבים על ערבים ופיגועים, כל הפחד נעלם לי מהחלומות מאז שאני כאן" שחה לי יפה בטלפון כשניסתה לשכנע אותי להצטרף אל עומקי נפילתה.
אם כי גם אני שאפתי להיחלץ מהתופת שלי ויפה סימנה לי את הכיוון מכוונת בשכנועיה את המטוס שיטיס אותי משם , לכאן.
יפה נמצאה במקום המתאים ובזמן הכואב שדרש ממנה הפוגה.
אני מתבוננת בתנועותיה העייפות בתערובת של כעס וחמלה. יפה תמיד נשענת עכשיו עלי מחר על יורגן מחרתיים על גבר מזמר ואז על ..ואולי כששני אנשים נשענים ומשתרגים זה בזרועות זה הם מסגלים את יכולת ההיאחזות של העץ. עדין לא, העץ של יפה מתנדנד , נודד אני נאנחת וחוזרת להתמקד בה.
כן מעבר לכובד המשקל שהיא מהווה עבורי עלי לציין שיש לה גם יכולת נתינה . היא התמסרה לבנות של משפחת שטין ואף הקפידה לתרגל איתן את שפת הקודש האמורה ,אולם מאחר והתפקיד שלקחה על עצמה הפך למשעמם מרגע לרגע היא גיששה אחרי מוצא. עד כמה אפשר לשעבד צעירה בת עשרים וחמש לצרכים, חיתולים וכביסה? אני לא הייתי עומדת בזה, לי יש שאיפות אומנותיות , לי יש מטרה וגם לה, מטרה משתנה, אבל מטרה , לא בול פגיעה , אבל אחרי הכל..יפה התמרדה. באחד החורפים הסגריריים היא התאהבה בשכן הגרמני שלה שעובד כרופא עיניים ונושא על גב משפחתו עבר נאצי לא ברור. מסתבר שמרטינה היא לא היחידה. אלא שהוא חי בהכחשה גמורה. לדעתו האמריקאים הפציצו את גרמניה שלא לצורך ורק על היידלברג הם חסו, כי היידלברג יפיפיה. שום מילת חרטה לא זבה מפיו על העבר , שום שריר גרמני מטונף לא זע. אבל יפה התאהבה ו.. הוא , הוא לא ממש התאמץ לדעת אותה. היא הייתה זאת שהתמסרה. יש לו בלורית בלונדינית ומראה ארי מושלם. במהלך השיחות הספורות שניהלתי אותו כשהראה לי את העיר ,שמתי לב לעובדה שהוא שונא בני- אדם ומדמה את כולנו לתפוחי אדמה . יפה טוענת שהוא אוהב לטייל ומקבלת את שיגיונותיו "הקטנים " בהבנה.
אבל מה לי ולרומן ההזוי הזה , מה אני עושה כאן?
יפה מבקשת שאציל אותה ממשהו שהיא עצמה לא מודעת לו , אמיר מבקש שאפגיש אותו עם צלמו ודמותו ואחי שולח למעוני מכתב בהול בדואר אקספרס.
אני מתעגגא אליך מאד הוא מתוודה ומספר לי על עבודתו הצדדית כמלצר ועל ציוניו שנוסקים לאדמה.
גם אני מתגעגעת אליך אך לא אשוב בקרוב. אני עונה.
יפה שבה ומנדנדת את העגלה.
" הבנות האלה אבל פעם לא נרדמות" היא נוהמת ומחפה על פיהוק מתלונן באצבעות הפסנתרנית שלה.
מענין לקרוא בהמשכים את ספור הרומן הזה
תודה חני , שמחה שאת כאן.