אימא טובה דייה

מהרגע שהיא התחילה להתלונן על הכאבי בטן האלה הייתה לי תחושה רעה. אם כי כרגיל הדחקתי והיא הדחיקה יותר ממני , קמה ומתרוממת על רגליה אחרי כל התקף ,מסתערת על כל רגע ברעב נעורים אופייני. עד שבסוף אילצתי אותה לעבור את הבדיקות שאישרו את חששותי .

יש לה צליאק. 

כלומר גם בגיל עשר גילו לנו את אותם ממצאים. סרבנו לביופסיה עשינו לה דיאטה שנה והמחלה נרדמה בשמירה.

עד שהיא חזרה להסתער על הלחם והגבינה צהובה והבורקסים והחטיפים והכל חזר.

זה לא סוף העולם רק מעצבן .

חיפשתי מידע באינטרנט שבו נאמר שבגיל הנעורים המחלה מאלצת  את האם להפוך לאם טובה דייה.

ומיד הרגשתי רע.

מסכנה שלי אולי לא הייתי עבורה אז בינקותה אם טובה דייה . היא הייתה הבת השנייה שלי ואני עוד עם חלומות לכבוש את הוליווד אולי לא הייתי שם מספיק בשבילה. בעצם בטוח! אבל כן התעקשתי להניק אותה , כמה שאפשר.. אבל לה יש אופי מרדני והיא תמיד קנאה באחותה הבכורה, מנסה אותי עד קצה גבול היכולת , וכמה שהיכיתי את עצמי על החטא הראשוני וניסיתי להסביר לה שאני כן אוהבת אותה, היא לא תמיד האמינה.

אם כי לאחרונה יותר. היא יותר מאמינה. אבל אולי לא מספיק?

לכל מחלה יש רקע פסיכולגי בזה אני בטוחה. שלא לדבר על שכתוב שם שלחולים מערכת עצבים רגישה , אז כנראה  שלא תמיד הייתי מספיק סובלנית איתה.היא מסוגלת להרים את הבית בצעקות כמעצבנים אותה .  הייתי צריכה להבין שלא על כל מצב רוח יש לה שליטה. 

כל מה שלא עשיתי איתה פתאום מציק לי בצורה נוראית, למרות שהיועצת בבית הספר שלה אמרה שרגשות האשם שלי לא  יקדמו אותה. היא אמרה את זה בהקשר אחר לגמרי ,היא לא ממש מתענינת בלימודים. אם כי כתוב שם שלחולים יש לפעמיים קושי בריכוז.היא לא בדיוק אוהבת לקרוא , ספרות יפה נראית לה משעממת, וכשמבקשים ממנה להביע ולגבש דיעה אין לה גרם של סבלנות . אם כי יש לה ידיים טובות. היא מאד מוזיקלית, יש לה קול נפלא והיא גם ציירת מוכשרת .ליום ההולדת היא ביקשה גיטרה ובסוף בזבזה את הכסף שקבלה על שטויות.  זאת היא!

היא יותר אוהבת להשתולל, לדבר בלי סוף עם חברים, לארגן, ליזום, לריב, להתפייס. חיה חברתית.

היא כן גבוהה מאד ומפותחת מינית ולפעמיים גם נפשית  . וכתוב שם שהחולים נשארים נמוכים. אז כנראה שאצלה המחלה מקננת במינונים סבירים , גם הרופאה אמרה. בכלל .. יש לה כל מיני תובנות על החיים ולפני שנה היא הודיעה לי שבגיל תשע – עשרה היא מתחתנת עם איזה ילד שהיא הכירה באיזה טיול. לשמחתנו הוא התגלה לה כתלותי ומאז יש לנו שקט אזורי.

אני כל כך אוהבת אותה ואולי לא הראיתי לה את זה מספיק.

פתאום אני בוכה.

די.

היא תהייה בסדר. אני בטוחה.
 
סתם פחד מלא מלא להיות אימא טובה דייה.