בננות - בלוגים / / יחסי שכנים בלב העיר הגדולה (1 )
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.   

יחסי שכנים בלב העיר הגדולה (1 )

 

ששקית הזבל שלי מטפטפת על פני המדרגות . אני מתעלמת מהריח העז שמיצי האוכל מפריחים אל חלל חדר המדרגות .ריח הזבל מתחרה בריח גסיסתה של שכנתי הקשישה.
כבר יומיים שלמים שהיא גונחת בדירתה. אני מרוקנת את הזבל היישר אל תוך המכולה ורצה אל המכולת שבקצה הרחוב . שם אני קונה חפיסת סיגריות שתרעיל אותי בעקביות בימים הקרובים. כשאני שבה ומטפסת במדרגות ,אני נתקלת בשני לובשי חלקים לבנים שמפנים את שכנתי מדירתה המעופשת . עכשיו אני בבעיה ,כי ברור לי שריח טפטוף שקית הזבל יתעלה לגבהים חדשים  ויניס את ריח הגסיסה שפונתה.
אני נכנסת הביתה , חולצת את נעלי המסריחות ומניחה אותם על השטיח שבכניסה. אולם ריח מיצי הזבל מוסיף לחלחל, מסתבר שהוא כבר נספג  ברצפה. הוא בולע אל קרבו ברעבתנות את ריחן של נעלי המיוזעות .  אני נאנחת מרה ומבריחה את הדלת  . בזריזות אני ניגשת אל עבר המטבח . שם אני מניחה את סיר המרק שהכנתי הלילה על הגז . אני בוהה בו ארוכות מניחה לו להתבשל  עד תום, להיחרך . הריח השרוף לא מבריח את ריח מיצי הזבל שמוסיפים  להציף את חלל חדר המדרגות .
 
במין חוסר אונים מוחלט אני נשענת אחורה על הכורסא ומציתה לעצמי עוד סיגריה , מקווה שהיא תמלא את החלל בכיסופים מחניקים , אבל אז נשמעת דפיקה בדלת. אני ניגשת אליה בחשש משתק.
לידיה , שכנתי החביבה עומדת בפתח. שיערה הגולש סתור, גביניה מכווצים .
" לא מקדישים כאן מחשבה מספיקת לתחזוק חדר המדרגות , את מריחה?"
" רגע לידיה מתוקה ." אני אומרת בחביבות בעוד מוחי הקודח מחפש מוצא הולם.
" הרי כולנו משלמים כאן את מיסי ועד הבית , כשצריך אנחנו מחליפים מנקה , אנחנו אפילו אוסרים על ילדינו לירוק על השטיח בכניסה , כי אנחנו יודעים איזה רושם רע זה עושה עליך, אף אחד כבר לא מורח את הנזלת שלו על המעקה , סתם כי בא לו , החתולים כבר הפסיקו מזמן להשתין בתוך עגלות הילדים, הם גם לא זוללים את גויות העכברים על האריח השבור שעומד בכניסה . אנחנו בסדר לא?"
 
לידיה , היא השכנה היחידה שעדין מקדישה לי תשומת לב . שאר השכנים מתעלמים ממני. עבורם אני נמצאת בגסיסה מתמדת   , בדיוק כמו שכנתי הקשישה שפטרה אותנו הבוקר מסבלה המתמשך . כשאני באה אליהם על מנת לבקש מעט חלב , או סוכר, הם משאירים את דלת הכניסה שלהם נעולה בפני. 
 

 

7 תגובות

  1. יופי של סיפור, בפרט זה שאף אחד כבר לא מורח את הנזלת שלו על המעקה.

    • תודה איציק.
      כבר מזמן רציתי להחמיא לך על כך שאתה כל כך נדיב בלראות ולהעריך את הכתיבה של הזולת.דבר שמצביע על נדיבות.
      ראוי ששבחו של אדם יאמר בפניו.

  2. נתפסתי, חזק
    מתחשק לי לקרוא עוד על הדמות הזאת, במצב הזה
    מחכה להמשך – יש כבר מס"2 + ?

    • יעל, דווקא כתבתי מצבים שונים, של כל מיני אנשים. כי יחסי שכנים משום מה תופשים אותי.
      אבל מאחר וביקשת אז בלי נדר אתכנן להכניס את הדמות הזאת לעוד מצב בלתי אפשרי.
      תודה שהגבת.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת