בננות - בלוגים / אביטל קשת / לא תמצא בעולם הזה אישה מרוצה
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.    ---------------------------------------------------------------------------------------.    

לא תמצא בעולם הזה אישה מרוצה

 

 

אחרי לוסי ויעל, אף אני מאשרת שאין חיה כזאת: אישה שמאושרת כל דקה ביום משערה.

בכל אופן לא אני.

בעיקר לא מהספרים. בעברי ההוא..שנייה אחרי שיצאתי מהמספרה הייתי תמיד מלאה בתלונות, חנוקה בדמעות, מעורערת נפשית וסוערת שערתית. כאילו לא התבצע כאן טיפול עשרת אלפים שאמור להשיב לי את יופי
. עטרת ראשי. ויותר מכל בטחוני העצמי. ברבות הימים עברתי מגזר.

ואז גיליתי..כיסוי ראש בדמות מטפחת הוא באמת פתרון הולם לכל הויכוחים העצמיים, אך אז נכנסה בדלת האחורית ידידתנו הפיאה.

איני מרבה לחבוש אותה. אבל כבוד. לעיתים אף אני שואפת ליצוגיות. לעיתים אני הולכת להתועדויות של חב"ד ואז הפיאה היא פק"ל חובה.

וכאן נכנסתי לבעיה חדשה ושמה הפיאניות.

  מאז שקניתי את פיאתי (בהנחה), החלפתי כבר ארבעה פיאניות ועדין איני מרוצה. הפיאנית הראשונה עשתה לי ביביליס עם שביל בצד שהחזיק דקה וחצי ואז נפרע.

הפיאנית השנייה החליטה על פן חלק, חלק, ואז סלסול בדמות בייביליס נערי אך חצוי. זה היה חביב, באמת שהייתי מרוצה. אך בצוק העיתים איבדתי את כתובתה. מה שהוביל אותי אל הפיאנית השלישית, שאינה בדיוק פיאנית, יותר שכנה, הנ"ל חפפה את פיאתי האהובה, השרתה אותה במסכה ואז יבשה וסלסלה את הקצוות בקצות אצבעותיה העדינות.

" יפה לך המראה הפרוע." ציינה.

נו, כן, יפה לי, הצרה שכל חיי הייתי בעלת מראה כזה שלא מסתדר, אז לפחות כשמגיעים לפיאה אז..  
אז אני רוצה להיות לידי.

וכאן מגיעים אל הפיאנית הרבעית שהכריזה:" מאמי, אני רק פאנים, אני אלופה, זה יחזיק לך, אני יעשה לך פן חיצוני כזה..מסכימה?"

הפיאה שלי כבר נראתה זוועה, בכל הארועים שהגעתי עם המראה הפרוע הביטו בי בסלידה, נראיתי ממש  מביכה. לבסוף אחת האמהות מהגן של בני פיאנית יוקרתית, הציעה לי כבדרך אגב  שלל סירוקים שיעלו לי הון, אך בטוח יסייעו לי לתקן את המהומה.

אך אני ומתוך קמצנות( מודה ומתוודה), פניתי אל הפיאנית היותר חביבה ואל הפן שלה.

נו, מה אומר.

כמו תמיד בהתחלה אני מרוצה. אך לא לזמן רב. כשהגעתי הביתה, העוו בנותי את פניהן ולחשו במיאוס: שאני ממש לא דומה לעצמי.

עצמי הפרועה? עצמי השובבה? עצמי ה..

נאלצתי להסכים עימן.

כעת אני דומה לבובת פארה פוסט משנות השמונים, עם מראה של סבתא משנות העשרים.

ראיתן פעם אישה שמרוצה ממחלפות ראשה? אמיתיות או, לא. זאת לא בדיוק הנקודה.

שבוע- טוב.  

 

 

5 תגובות

  1. "כַּתָּב שיר עתיק זה )ה-dub-sar , כותב הלוחות – בעברית "טפסר") תיאר את L. כמין "פרחה", בלשון ימינו, בחורה שדעתה נתונה לחיצוניותה, ומצוידת בתכונות אנטי-סוציאליות.אבל היא איננה דמות-נערה, ולו מפשוטי העם: היא שֵׁדָה, ודמותה שונה משל בני אדם."

  2. כל אדם צריך ויכול לאהוב את עצמו (כולל הנושא הרגיש של השיער)
    נכון שקל להגיד, אבל אפשרי בהחלט גם לבצע, מנסיון.
    אגב, למדתי את העיקרון הזה, שנשמע לגמרי "עידן חדש", דווקא מפסיכיאטר.

    כל טוב.

    • אויש םסיכיאטרים, פסיכולוגים, פסי..

      כל התחום הזה עושה לי מחנק. אם כי אני לא שוללת לחלוטין. לפעמים אפשר לקבל טיפים ויעוץ איך לנהוג בילדים וכאלה. זה בהחלט מסייע.
      אבל בגדול האנשים האלה התגלו לי כבעייתים . חסרה בהם רוח. רוחניות. אהבת האדם.

      אם כי בגדול גם חכמינו אמרו שבאהבת לרעך כמוך. כמוך קודם.

      כלומר קודם אתה, אני..ואז הרע- רעך.

      אם כי זה מורכב.

      שנזכה .

      שבוע- טוב.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת