בננות - בלוגים / אביטל קשת / אורחת בבלוג שלי : מרים נבו
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.    ---------------------------------------------------------------------------------------.    

אורחת בבלוג שלי : מרים נבו

 

 

              קורות חיים

היה הייתה אשה מבוגרת-
רגישה , עצבנית, תמיד משתוקקת,
שיום אחד נכנסה עם דפים לבנים
בידה הגרומה לבית הקפה
בו מוכרים ספרים.

ביקשה מיד סליחה מהכיסא הריק ,
מהלחם שנפל, גם מהמים הרותחים ,
ששפכו על רגלה- הוציאה ראי כיס,
ביקשה סליחה מהזמן החולף
ושוב התפדרה.

הזמינה לשם את ידידיה 
 ולעצמה הזמינה כפול.
אך הכיסא הריק תמיד נשאר ריק
אותו כסא ממול.

היא דברה עם עצמה
שאלה וענתה
הייתה מאוזנת ולא טעתה
רק בזמן- במקום,
במקומה בעולם,
פחדה מהחושך
פחדה כמו כולם.

זכרונה לא נפגם -
רק נשמתה- אהבה
ושנאה בלי גבולות,
בלי סיבה.

הכרתי אותה מקרוב מרחוק
לא הייתה חולת רוח,
רק כבדת זכרונות ,
סלחה לאויב- לשומר חלומה-
סלחה לכולם,
מלבד לעצמה.

הדף הלבן בידה הגרומה
נשאר ללא רבב
שעה ארוכה..

רק לחות המפית מכתם הקפה 
ודמי השירות על הצלחת
הזכירו למלצרית
שהייתה שם נוכחת אשה
מבוגרת, שנכנסה אתמול-
שנכנסה גם היום-
עם דפים לבנים , לבית הקפה,
בו מוכרים גם ספרים.

                                                      שמלת חופה וסיפורים אחרים מרים נבו 
                                                                 הוצאת עקד

את מרים אני מכירה מילדות והיא האורחת שלי היום. 

מרים המקסימה והפיוטית כל כך היא שחקנית העבר שנולדה בהונגריה והגיעה לארץ מתוך כוונה לשחק , דבר שהיא עשתה ובהצלחה.

היא שיחקה בין היתר בקמארי, תיאטרון חיפה והסימטה שאף נתן לה פרס על מפעל חיים.
מרים אף עסקה בבימוי בין כתלי כלא נווה תירצה וייסדה תיאטרון לנוער בלוד.

מרים החביבה נמצאת כיום בבית ולכן התפנתה לכתוב את האסופה המיוחדת הזאת שעוסקת בנושאים כואבים שכולנו נדרשים להם: זיקנה , חשבון הנפש שהחיים מזמנים לנו , והפחד מהסוף.

  כתיבתה חפה מכל זיוף ונשימתה הזכה, מכניסה את הקורא אל תוך הכתוב אך גם נותן לו שהות להתרווח אחורה על מסעד הכסא , להרהר ולחשוב.

הספר יצא אל החנויות בימים הקרובים. מדובר באסופה צנועה למדי, אך בעיניי שונה מאד מרוב ספרי הזכרונות שאנשים שמגיעים לגיל מסוים מפרסמים על עצמם.

יש בו את מרים , אישה גדולת נפש, שעזרה לזולת ותרמה לחברה לאורך כל חייה . אישה שהכניסה קבצנים אל ביתה , שהאכילה חולים , שלא נרתעה משום כיעור ולא  שפטה אף אדם לאורך כל חייה .

גם כיום אני נוהגת לקיים איתה שיחות נפש מרתקות שמעשירות אותי יותר מאשר אותה.  

 

 

11 תגובות

  1. איזה שיר עצוב. יש לי רגישות מיוחדת לזקנים ,והלוואי שהייתי יכולה ללטף להם את הנשמות, להבחין בכולם, להתיחס אל כולם, לכתוב להם שירים. תעודת עוני מגיעה לדעתי,למדינה שלנו בנושא היחס והטיפול בזקנים. ואיזו עוצמה יש לדפים לבנים וכיסא ריק בתוך השיר.
    תודה לך אביטל ותודה למרים.

  2. נקי, פשוט, חודר – ובכך גדולתו.

  3. היי לך וכבוד לאורחת, כמה מרחיב כשפוגשים משהו שיכול להכיל.
    להתראות טובה

  4. הפשטות של השיר הזה כובשת אותי.
    תודה.
    אחפש בקרוב את האסופה.

  5. יוסף עוזר

    אביטל קבלתי. יוסף עוזר

  6. סבינה מסג

    יופי של אורחת שירים על זיקנה — זה נושא חם באמת.

  7. סבינה מסג

    ביקשה מיד סליחה מהכיסא הריק ,
    מהלחם שנפל, גם מהמים הרותחים ,
    ששפכו על רגלה- הוציאה ראי כיס,
    ביקשה סליחה מהזמן החולף
    ושוב התפדרה.

    הבית הזה יפה במיוחד . אני מרגישה שזה ב"תולעת ספרים"

  8. איזו הפתעה ואיזו אישה! תמסרי לה את אהבתי העמוקה. (ואני אחפש את הספר.)

    אהבתי במיוחד – ביקשה סליחה מהזמן החולף. אתמול חברה שלי סיפרה לי שהבן שלה (תינוק) מנסה לתפוס את הרוח כשהיא נושבת מעליו. (ומצליח!)

    • תודה למגיבים מסרתי לה את תגובותיכם כולל את שלך שירה ואז באמת אורו פניה.

      חנה אולי תכתבי לה מכתב אם בא לך ואני אמסור לה.

      תשומת לב קטנהשאומרת שאני עוד נחשבת בעולם , מאד מעודדת קשישים.

      גם אם כי ברוחה היא לא כזאת.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת