בננות - בלוגים / אביטל קשת / האם כתיבה בימנו היא מעשה רוחני?
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.    ---------------------------------------------------------------------------------------.    

האם כתיבה בימנו היא מעשה רוחני?

< הבלוג קצת בבעיה, כרגע. חנה יקרה כתבה קטע מעניין שהעלה בי מחשבות. לא לגביך אלא לגבי. חנה אני אוהבת את כתיבתך ובהחלט מבחינה בחיבורים הרוחניים הגבוהים שלך. אני מדברת באופן כללי. מבחינתי רוחניות אינה סדנא, או חיבור חד פעמי לעומק רגשי, אלא דרך חיים שכוללת הרבה ויתורים, ובסופה הקב"ה הוא אתה. אתה צינור. הוא מדבר דרכך. להתעלות כזו מגיעים מעטים. בעיניי רבים טוענים לכתר רוחני, אך מעטים שם. אומנות היא יצירה. היא קרובה לרוחניות, אך הרוחניות פועמת בה רק כשהיא מביא בזכות את דבר השם, כמו שקורה בספר תהילים למשל. השאר זה לדעתי, מה אומר, באופן כללי ואם זה בעל ערך ספרותי, תיאור עמוק וחד או רך או .. של חיים, מצוקות, מהמורות, הרפתקאות אין ספק שזה מעניין, אך רוחני? איני יכולה לומר שאני רוחנית במיוחד בכתיבתי, וכאן אתייחס רק אלי. ההפך כתיבתי מביעה יותר את המלחמה נגד ברוח. את הקליפות את הקושי לעלות. לעיתים יש חריגות. ולפעמים כמו שכתוב ב'תניא' הקליפה מתערבבת עם הזוך. כלומר בקטע אחד אני או אדם אחד, ואז יכולים להגיע היצרים הנמוכים להיאחז במה שלמעלה ומיד למשוך לתחתית היותר אגואיסטית, אינטימית, בהמית משהו. הצרכים האלה צורחים ואז נכתבים ומתעקשים לתפוס מקום. מה לעשות. לדכא אותם באגרסיביות זו גם פעולה לא מי יודע מה חכמה. מה גם שאני נולדתי אל תוך הכתיבה. נשמתי את זה בבית. וכילדה קראתי , בלסתי. אי אפשר היה להעלים ממני מה שהיה היה, צנוע, לא צנוע, בלעתי. וזה השפיע ועשה את שלו. ומזה קשה להתנער. אם נחשוב הרי במשפט אחד שבנאדם אומר לך או במעשה גלום רק טוב ורע. לכאורה הוא בא לשמח אותך בחתונתך אך גם מתבאס מגובה הצ'ק שרשם לך. קשה לאדם להיות איתך רוחני בכל הוויתו וזה מובן. זו מלחמה. כך גם בכתיבה. יכול להיות שהרוחניות וחוסר הרוחניות ירקדו על אותו דף עצמו. רוחני מוחלט הוא רבי נחמן, דוד המלך ועוד גדולים וטובים. אבל השאר שאני מכירה אלה הם אומנים , רובנו יוצרים. יצירתיים. אנחנו יצריים והכתיבה מרגיעה. מניסה את האופל. משכיחה את הכאב. מה שעוד מפריע לי בכתיבה של היום, הוא חוסר החיבור אצל רבים לעבר. כלומר הקיום הוא מאד מה שאני מרגיש. אין כל חיבור לדורות קודמים מה שהופך את חווית הקריאה לדלה עד דלה מאד. p dir="rtl">

3 תגובות

  1. אני מדביקה כאן את הפוסט. למי שמתקשה בקריאה. דרך אגב מבחינתי עמוס עוז אינו איש רוח הוא יוצר. הוא לא כל היום ברוח ובעולמות עליונים. והאי דיוק במונחים מרגיז.

    הנה הרשימה.

    הבלוג קצת בבעיה, כרגע.

    חנה יקרה כתבה קטע מעניין שהעלה בי מחשבות. לא לגביך אלא לגבי. חנה אני אוהבת את כתיבתך ובהחלט מבחינה בחיבורים הרוחניים הגבוהים שלך. אני מדברת באופן כללי.
    מבחינתי רוחניות אינה סדנא, או חיבור חד פעמי לעומק רגשי, אלא דרך חיים שכוללת הרבה ויתורים, ובסופה הקב"ה הוא אתה. אתה צינור. הוא מדבר דרכך. להתעלות כזו מגיעים מעטים.

    בעיניי רבים טוענים לכתר רוחני, אך מעטים שם. אומנות היא יצירה. היא קרובה לרוחניות, אך הרוחניות פועמת בה רק כשהיא מביא בזכות את דבר השם, כמו שקורה בספר תהילים למשל.

    השאר זה לדעתי, מה אומר, באופן כללי ואם זה בעל ערך ספרותי, תיאור עמוק וחד או רך או .. של חיים, מצוקות, מהמורות, הרפתקאות אין ספק שזה מעניין, אך רוחני?

    איני יכולה לומר שאני רוחנית במיוחד בכתיבתי, וכאן אתייחס רק אלי. ההפך כתיבתי מביעה יותר את המלחמה נגד הרוח. את הלבטים, הקליפות את הקושי להתעלות. לעיתים יש חריגות. ולפעמים כמו שכתוב ב'תניא' הקליפה מתערבבת עם הזוך.
    כלומר בקטע אחד אני או אדם אחד, ואז יכולים להגיע היצרים הנמוכים להיאחז במה שלמעלה ומיד למשוך לתחתית היותר אגואיסטית, אינטימית, בהמית משהו. הצרכים האלה צורחים ואז נכתבים ומתעקשים לתפוס מקום. מה לעשות.
    לדכא אותם באגרסיביות זו גם פעולה לא מי יודע מה חכמה. מה גם שאני נולדתי אל תוך הכתיבה. נשמתי את זה בבית. וכילדה קראתי , בלסתי. אי אפשר היה להעלים ממני מה שהיה היה, צנוע, לא צנוע, בלעתי. וזה השפיע ועשה את שלו. ומזה קשה להתנער.

    אם נחשוב הרי במשפט אחד שבנאדם אומר לך או במעשה גלום רק טוב ורע. לכאורה הוא בא לשמח אותך בחתונתך, ואכן כל ליבו נתון לכך, אך במקביל גם מתבאס מגובה הצ'ק שרשם לך. קשה לאדם להיות איתך רוחני בכל הוויתו וזה מובן. זו מלחמה. כך גם בכתיבה. יכול להיות שהרוחניות וחוסר הרוחניות ירקדו על אותו דף עצמו.

    רוחני מוחלט הוא רבי נחמן, דוד המלך ועוד גדולים וטובים. אבל השאר שאני מכירה אלה הם אומנים , רובנו יוצרים. יצירתיים. אנחנו יצריים והכתיבה מרגיעה. מניסה את האופל. משכיחה את הכאב.

    מה שעוד מפריע לי בכתיבה של היום, הוא חוסר החיבור אצל רבים לעבר. כלומר הקיום הוא מאד מה שאני מרגיש. אין כל חיבור לדורות קודמים מה שהופך את חווית הקריאה לדלה עד דלה מאד.

    • מזדהה עם דבריך אביטל ,אני מתכוונת להיותו של הכותב צנור , ברור שהמודל המוחלט הוא יוצר תהילים ובצלאל אבל איפה הם ואיפה אנחנו גם ספרות העוסקת בחיפוש הרוחני ובתהומות האלה עליהם כתבת ולא מסתפקת רק בדלת אמות בשנקין היא רוחנית בעיני אבל בגדול מסכימה איתך ולגבי הדלות עוד יותר מסכימה
      יותר מדי כותבים ופחות מדי ספרים יותר מדי משוררים ופחות מדי שירה יש הרבה טוענים לכתר אבל כתר מלכות יש רק אחד

      • כן חנה, לא הייתי כל כך על המחשב. לכן לא הגבתי.
        רציתי ללכת ללמלא את החלל עם בעלי, ומשום מה איחרנו וביטלו את ההקרנה הבאה, ואז התפתינו לסרט צרפתי, כי אני דוברת את השפה והיא דועכת בפי בשם, בתוך הבית. אני מצטערת שהלכתי כי הוא מלא חוסר צניעות, אך מדבר על הנושא הזה בדיוק. על מורה שמלוה נער שמגלה את הכתיבה.
        יש ביוצרים פן מאד נרקסיסטי, נצלני כמעט, שמחפש לעשות סובלימציה לכאב בלתי נסבל ממש.

        לכן רוחניות זאת לא המילה. יצירה איפה שמונח היצר ואתה בכוח מעדן, זה כן.
        אי אפשר לשפוט אחרים. אך בקיצור סרט לא חומל. קשה לי להמליץ בגלל החוסר צניעות. אבל הכל בהשגחה, ואולי הייתי צריכה לראות.

        ולדעת ממה להזהר. ועוד. סרט מעניין.

השאר תגובה ל אביטל קשת ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת