בננות - בלוגים / / גיבורה חרדית קלסית
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.   

גיבורה חרדית קלסית

 

 

 

הייתי קצת עצובה,  הימים ימי בין המצרים ואכן אויביי הכריעו אותי ולא בשדה הפתוח אלא בין קירות מקושטים. וכך – מותשת מהשמש, עור פני החיור, סופג קרנים מצלקות – אכזריות, פסעתי אל עבר תחנת האוטובוס, כשהגעתי הביתה, התרווחתי על הכורסא הממורטטת שאותה כנראה לא אחליף החודש, וחשבתי שהנה אני גיבורה, ולא סתם גיבורה, אלא גיבורה חרדית קלסית באחד מסיפוריו של הסופר חיים ולדר, ופנטזיה מוזרה עלתה במוחי, אני אשב ואכתוב מכתב לסופר חיים ולדר, בו אגולל את קורותי והוא יעלה את סיפורי על הכתב, כי כך הוא נוהג עם כל הכותבים אליו, מה דעתכם? מה קרה לי, האם אכן השתבשה דעתי בשל הנטל, או אולי חוסר הנטל שאיני נושאת כלל ולכן רדפוני אויביי, אם לאו?

שתבינו הכרתי את הסופר חים ולדר גם אישית, ראיתי אותו פועל נפלא בשעות סיפור, מרתק את הילדים, מצחיק אותם, פעם אפילו יצא לי לשוחח עם האיש הסבלן והמכיל הזה טלפונית, כשבני זכה בתשבוחות על בקיאותו במקרא,  במסגרת ביקור של המפקח הבית ספרי, הוא קיבל כפרס ספר שלו. בקיצור, אי אפשר לחזור בתשובה ולא להתקל בחיים ולדר, הוא אכן איש מפתח בציבור החרדי.

אך מעולם לא חשבתי שבשעת משבר ומצוקה,  הוא יהיה האיש שדמותו תעלה בדעתי העייפה. הוא אכן סופר, אך בהחלט לא צ'כוב. הכתיבה שלו מאד נאיבית, יש בה תבנית שקצת חוזרת על עצמה, האדם או הילד מספר סיפור שקרה לו, העלילה קצת מסתבכת, ותמיד יש נגיעה לשאלות אמוניות והשגחה פרטית.

  
איפה המבקרת החדה שבי, שבתי וקדחתי במוחי, האומנם השתלטה עליה הדוסית צרת האופקים הרחבים וההשכלה הגבוהה.

ואולי פתאום הייתי אכן גיבורה מספריו של חיים ולדר, אישה דוסית, קצת נאיבית, יראת השם, שחייה מסתבכים בצורה לא מובנת ורק האמונה התמימה מחלצת אותה מציפורני היאוש העמוק. 

ניסיתי בכל זאת להזכר בסופרים אחרים, שכתיבתם משובחת ומורכבת בהרבה,
 אך לשווא, למרות כל השתדלותי, העליתי חרס בידי . שוב ושוב נזכרתי בסיפורים הקצרים של חיים ולדר, שלקוחים מן החיים,  והעלילה הנפתלת שלהם תמיד גוררת אותך לדבר תמוה ושמו מוסר השכל.

האם היה זה חוש הצדק שהתקומם וחיפש את זה? אולי קראתי ועיינתי ביותר מדי ספרי מוסר, הנה כאן המכשלה? והרי גם אני לא צופה בטלויזיה, ולאחרונה אף התנתקתי מהפייסבוק, אחרי שראיתי שהוא גורר אותי אל ויכוחים חסרי תוחלת שמבזבזים לי זמן יקר.

הדוסית השתלטה, הדוסית השתלטה, אבל גם זה טוב, חזרתי להתנחם, אם נחשוב על קורצוויל הנהדר שהתאבד בסוף ימיו, אולי צריך לשנות גישה.

ואולי לא צריך לנתח כל דבר, פתאום הרגשתי שאני חלק, כן שייכת קטגורית לזן הזה של הגיבורים והגיבורות הלא נשמעים עליהם כותב הרגיש הזה , ואיך שהוא היה בעצם הזיכרון וההכרה הברורה הזו משהו מפצה. כן, גם עליהם כותבים, ולא מתוך מודעות פוליטית מוכיחה. אלא ככה, כותבים, מביאים אותם, כמו שהם, פה ושם מורידים, מעלים, ו….

כי ככה, כי כותבים, כי…כך מתגלגלים. כאלה הם פני הדברים. עכשיו, או  לפעמים.  

 

 

 

 

 

 

 

7 תגובות

  1. רות בלומרט

    מעניין.
    רות

    • אביטל קשת

      אכן מעניין. כמי שחוקרת את עצמה והסביבה.

      נדהמתי לגלות, כי שעות מספר אחרי כתיבת הרשימה, נגשתי לארון הספרים ששביתי ושלפתי את ספרו של… חיים ולדר, ונפלתי על סיפור שהתאים בול למשב רוחי.

      אני חושבת שבולט שהכותב איש טוב ואכפתי, ויודע את הזולת.

      ואיך שהוא אף אני למרות כל חקירותי נותרתי בתמימותי המופלגת, ואולי גם כזה הוא חיים ולדר הזה. סתם השערה. אם כי איני סגורה עליה לחלוטין. תודה על התענינותך בבלוג הזה.

  2. אוהבת את הפוסטים האלה אביטל יקרהבהם את חוקרת את סביבתך מענינים מאד ומנוסחים יפה ובכנות הגיגיך
    אפשר לכתוב ספרות אמונית טובה עגנון עשה זאת בשביס זינגר עשה זאת בעבד
    הארי דה לוקה עשה זאת ב"הר אדוני" ועוד רבים
    הם המודל הספרותי שלי

    • כן בטח שיש כתיבה אמונית טובה, אני נמשכת יותר ויותר לספרות תורנית עמוקה. כי שם יש גם את הכתיבה וגם את הרוח של האדם שששקוע גם במעשיו במה שהוא כותב.

      זה בולט אצל רבי נחמן שקראתי אתמול, הרב קוק, חיים סבתו כיום.

      אני אוהבת שהכותב בתוך האמונה בכל הנימים, ואז גם איני יכולה להכחיש מכך שאני מושפעת, וזה משמח אותי שניכרים בי דברי אמת, והם פועלים בי הרבה מעבר לניסיון הספרותי ליצור ספרות טובה, הם כבר במקום אחר שאין לו חלל.

השאר תגובה ל רות בלומרט ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת