בננות - בלוגים / אביטל קשת / אהבה ומכשולים אלכסנדר המון – ומה באשר לפנטזיה
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.    ---------------------------------------------------------------------------------------.    

אהבה ומכשולים אלכסנדר המון – ומה באשר לפנטזיה

 

 

 

 

Normal
0

false
false
false

EN-US
X-NONE
HE

MicrosoftInternetExplorer4

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-style-parent:"";
line-height:115%;
font-size:11.0pt;"Calibri","sans-serif";
mso-fareast-"Times New Roman";}

כשנולד לנו ילד אנו נוטים לחשוב, שאנו עומדים לספק לו את הילדות המושלמת שלא העניקו לנו. לולא הפנטזיה חלק מאיתנו לא היו יולדים ילדים. אנשים דתיים מבני העם היהודי נוטים להביא ילדים מסיבות אחרות לחלוטין. שימור העם היהודי, האדרתו, ריבוי תלמידי חכמים  וכדומה. אך עדין בטח שגם להם יש תקוות נסתרות. זוהי עסקת חבילה .  ואז נולד הילד, לאט, לאט הוא חודר אל תוך קצב החיים. מיד מסתבר לרובנו שאנו לא עומדים בפרץ ובתמונה שציירנו במוחנו. שלכל ילד יש תיקון בעולם הזה, ואנו לא נוכל לעמוד ולהגן עליו מפני מה שנגזר עליו. אולי לתמוך. אך לא למנוע הרמטית. אנו קטנים, נשלטים על ידי הנסיבות, על ידי פגעים בלתי צפויים. ולכל ילד מסתבר יש את התיקון המיוחד שיצער אותנו קשות, אך יבגר אותו.  בספר " ילדה של אבא", ספר פסיכולוגיה שקראתי לפני שנים, מסופר על הרגע שבו האבא מתבקש ממש לאכזב את ביתו על מנת שתתבגר. הוא יבקש ממנה לקפוץ אל תוך כפות ידיו וישמוט אותה על הרצפה ברשלנות מחמת המשקל, או העייפות. במשך שנים ניסתי לברר עם עצמי אם מחבר הספר צודק בגישתו אם לאו. אני נפלתי די הרבה פעמים מידיים שתבעו אמון, ולטעמי לפעמים זה דווקא העצים אצלי את הפנטזיה. את הנקמנות, את המרירות הדקה. או שאולי אני עוד מקרה קל, וכמו תמיד אני מחמירה עם עצמי בנדון.  

 

אבל למרות התעלול הפסיכולוגי, כולנו מחפשים את האהבה התמידית של הורינו, זו שתעטוף אותנו כל חיינו ותגן עלינו מפגעי הזמן והמקום, רגעי הגילוי שבעצם שגינו באשליה הם קשים ומתוארים בפירוט בקובץ הסיפורים" אהבה ומכשולים" של אלכס המון.

 

בנוסף לכך שאלכס להמון מספר על עיר לא מוכרת" סרייבו" ועל הרגע שגלה ממנה. החיים בארה"ב. ומה שמלווה לאורך כל הזמן הוא חוסר הנוחות מכך שאין לו הגנה. לא מהוריו, לא מעברו, לא ממה שהתרחש במולדתו,לא מזרותו,  מה שמכניס אותו לתוך הלך ריאליסטי מר, או לתיאורים שחוצים זמן ומקום.

כשקראתי אותו חשבתי, במקרה הזה בעלי האמונה הם ממוזלים, כי אצלם הנחיתה רכה יותר. האלוקים מגן עליהם גם בתוך החלל הלא ידוע שנפער. נו הייתי חייבת להכניס את זה. כי איפה שהוא חשתי חוסר נוחות בקריאה. בעיקר בסיפור הראשון שם הנער התמים יחסית מגלה שהעולם שורץ סרסורים, סמים וכל השאר, ולטעמי זה אחד הסיפורים הלעוסים בקובץ הזה.

 

הסיפור המרשים, שהפתיע אותי באכזריותו הוא " איש קומנדו אמריקאי" הסופר מתעמת באומץ עם עברו ועבר הסובבים אותו, בורר השקרים הלבנים והשחורים שגדל לאורם,  בוחן כוונות נסתרות שנבטו בו לאור השקרים הללו, וכן צופה מרחוק  באכזריות הילדותית המוטבעת בו . או שהיא אולי מולדת אין לדעת. ברקע מנסה בחורה בוסנית לצלם סרט על חוויותיו כמהגר. ויחסה אליו מערבב רגש קר, אך גם הזדהות דקה. אין לדעת עד כמה היא אצילית ביחסה אליו, איפה מתחיל האינטרס, ונגמרת האנושיות וכדומה.

 

כאמור הסיפור הזה הוא סיפור מבחן בספר, והוא מנכיח את רצף הנושאים בהם הוא עוסק לאורך כל הספר. לעיתים בבוטות אמריקאית שהרתיעה אותי. לעיתים בייאוש צורב.

 

כמו כאן: ובעוד אלמה מציצה אל המצלמה, הבנתי שבקרוב מאד ימותו אמי ואבי, ועל אף שחלף זמן רב מאז הגנו עלי מפני משהו, אשאר לבדי, חשוף לעולם, נטול בית ואהבה, לבדי מול כל האנשים המלאים כעס וכאב. נזכרתי ביום  הרחוק ההוא בבית הספר היסודי, כשהלכתי להרטיב את ספוג הלוח, בפרוזדור הריק עמדו הורי וחיפשו את חדר המורים………………………….

 
 

נדמה לי שאני זוכר שהם החזיקו ידיים. הם נראו גדולים בהשוואה ל…………………….

 
 

וכאן מגיעה תגובתה הקרה של הצלמת היסודית. כאמור, לאורך כל הדפים, ניפוץ יסודי ולעיתים בוטה, של פנטזיה שמתקשה לוותר.

 

קובץ סיפורים טוב, ומצד שני עימת גם אותי עם השוני שעברה תפיסתי לגבי  אותה פנטזיה מטרידה.

 

אם כי זה לא אומר שאיני נבחנת מולה כל רגע נתון בחיי. בדיוק כמו גיבור הספר.

 
 
 

 

 

 

 

 

3 תגובות

  1. סקירה מענינת אביטל לספר מסקרן

    • אביטל קשת

      היי חנה, בוקר טוב, לאחר מחשבה, מה שהניע אותי לכתוב על הספר הייתה נקודה יחודית לי.

      יש בו שני סיפורים מעולים. והשאר לטעמי בוטים מידי,וירדתי לעומק הסיבות. למרות שהוא ישיר, עדין אני מצאתי שחסר לי עוד משהו. ועל המכלול מצאתי לנכון להתעכב.

      תודה על קריאתך.

      שבת שלום.

  2. ריקי דסקל

    מי הסופר ?
    אהבתי את הציטוט מתוך הסיפור
    ואהבתי את הקשר , למרות שאני יודעת שאין שום קשר , בין שמו – המון לבין סוגיית ה- אמון שהעלית :)

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת