בננות - בלוגים / / כתוב בים
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.   

כתוב בים

 

 

 

 

Normal
0

false
false
false

EN-US
X-NONE
HE

MicrosoftInternetExplorer4

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-style-parent:"";
line-height:115%;
font-size:11.0pt;"Calibri","sans-serif";
mso-fareast-"Times New Roman";}

פעם היה לי במאי שרצה תמיד שאספר לו סיפורים מעברי ומהווי המשפחה בו גדלתי. אחר כך נהג להאנח וטען: זה יופי של חומר להצגה. העניין, מיהר לסייג, שהקהל כיום מחפש חומר אחר…ענייני משפחה זה כבר לא מספיק מוכר.

 

זה היה לפני שנים והקהל כנראה נשאר אותו קהל. רק שכיום הוא משוטט  בפייסבוק ומתענג על סטאטוסים, וככזה יש סיכוי שהוא מפספס ספר משפחתי די טוב שיצא כאן בשנת 2010

 
שם הספר: כתוב בים, אלה מושקוביץ- ויס.
 

הספר חוזר לימי קום המדינה, נוגע בכל סערת המחתרות, יחסי אנגלים , יהודים – ערבים, משטר הצנע, ספר שבהחלט מזכיר נשכחות, כולל תיאורי רחובות, נחל הירקון והשיר" עגלה עם סוסה" שנהג לפזם לנו אבי שיחיה, שאף הוא גדל בתל אביב העיר המתוארת בספר.

מה שיפה מכל בו הוא הירידה הבלשית משהו למורכבות יחסי האחיות במשפחה והשפעתם על הדימוי העצמי שלנו.

 

עמליה היא האחות השמנמנה- הלא נשית, החכמה והמתנשאת משהו, ולאה היא הנועזת היפה, התככנית – שמתמחה בשבירת לבבות גבריים . לכאורה סיפור ידוע, שוני שיוצר קנאה אפלולית. אולם המחברת שכותבת את הספר בצורת יומן מצליחה לרקום דמות ראשית אמינה( עמליה) ורגישה ולחטט בתוך קרביי הקורא. במקרה זה קוראת. וכל מי שיש לה אחות בטח מבינה היטב על מה אני מדברת. .

גם כאן מועלת השאלה הגורלית: האם אחיות- אחות, הן- היא המתנה הטובה ביותר שנתן האלוקים לנשים מסוימות, או שהן ( היא) קללה איומה שתאפוף את הגיונן הבריא  ותסחוף אותן לקרקעית הייאוש התהומי…..כאמור, המוות הוא המלווה הנאמן של גיבורת הספר. והוא בן הברית המר שגורם לה לשאול שאלות.

 

כאחת שאיבדה אחות שלא הכירה,  וקיבלה אחות( ואח) אחרי שנים, אף אני לעיתים מתחבטת בשאלה הזו, אבל אולי מצד היצר הרע כמובן. אפשר למצוא כאן את האם המפלה, וגם את התחרותיות הנלוזה שמעוורת את בני האדם ככלל ואת האחים בדם שלנו בפרט.

  עד כמה אנחנו בכלל מכירים את האחים- יותר נכון אחיות- שלנו, מה אנחנו יודעים עליהם- עליהן, חוץ ממה שאנחנו רוצים- רוצות לדעת, ולעיתים חוץ מהמרכיבים באישיות שלהם שכאילו מסתירים לנו את עצמנו. האגוצנטריות ההיסטרית הזאת בה חלקנו לפחות לוקות נחשפת ברגישות רבה . תוסיפו עלילה מלאה תפניות ותקבלו ספר נחמד מאד- מאד,שלאו דווקא הגיע לכותרות.  

 
 

ואם בענייני משפחה עסקתי הרי לכם סיפור שטיפוסי לבעלי תשובה, אמא שלי שתחייה קנתה לבני ספר ובו מיטב המדרשים והאגדות מן היהדות שמלווה בפרשנויות כאילו מעמיקות ומחכימות. בעצם הן צרות כמו כביש הסרגל. ואני מתנגדת לכל הפרשנות הללו, כי הן כמעט הרסו לי את הקשר עם הבורא כנערה. אומנם זה לא צלח להן, אבל מה עושים כשזאת מתנה לילד, והוא קיבל אותה בשמחה.ואימי בטח לא עיינה בו לפני שרכשה אותו ברוב תמימותה. ולכן  ישבה האם ( אני) ומחקה את כל הפרשנויות המטופשות והמלעיטות שמגבילות את

Normal
0

false
false
false

EN-US
X-NONE
HE

MicrosoftInternetExplorer4

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-priority:99;
mso-style-qformat:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin-top:0cm;
mso-para-margin-right:0cm;
mso-para-margin-bottom:10.0pt;
mso-para-margin-left:0cm;
line-height:115%;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:11.0pt;
font-family:"Calibri","sans-serif";
mso-ascii-font-family:Calibri;
mso-ascii-theme-font:minor-latin;
mso-fareast-font-family:"Times New Roman";
mso-fareast-theme-font:minor-fareast;
mso-hansi-font-family:Calibri;
mso-hansi-theme-font:minor-latin;}

המעוף והקשר לבורא ובני הביט בי- בה  בתימהון. בקיצור לא נעים. אחר כך הסברתי לו והוא הבין. אבל בכל זאת..

 

 —————————

 

ספר שיכול לערער על הפרשנויות הללו הוא ספר ישן בו עיינתי בשבת בשם: פרשה ולקחה מאת משה גרליק, שכתב פעם במעריב על פרשת השבוע. זה היה בשנת..

 

ובכל זאת נחמד לעיין בספר, בעיקר כעת,השבתות ארוכות ואני מוצאת את עצמי קוראת בלי סוף, ואולי אין סוף לאמת. כמו לים.

 

שבוע טוב.

 

 

 

 

 

 

6 תגובות

  1. אכן משפחות ואחיות בפרט זה ענין מורכב מאוד מנסיון
    אהבתי את הרשימה שלך חבל שספרים יפים כאלה אינם זוכים לחשיפה

  2. תודה על דברייך ,אביטל.
    עפרה

    • היי חנה משה גרליק עורך עיתון חרדי גדול ודי פעיל בצו פיוס. אז אפשר להשיג את ספריו, כלומר יש לו חשיפה כאדם לפחות.

      ובאשר לסופרת הנוספת, אכן לא מספיק חשיפה לצערי.

      אני אוהבת לכתוב על אלה שהגיעה להם דקת תהילה ויחסי הציבור לא ספרו אותם. ומשפחה זה עניין מאד מורכב כפי שציינת.

      ועפרה תודה על ביקורך.

  3. אלה מושקוביץ-וייס

    תודה רבה אביטל הנחמדה על הדברים היפים. אמנם לא רב מכר אבל כל קורא וקוראת מאוד אהובים עלי… 🙂

    • תודה אלה, עכשיו ראיתי שאת מהאתר. אני לא מבקרת כאן בקביעות. איזה נחמד שהגבת.

      מזכיר לי שכשהייתי ילדה נורא רציתי לשלוח מכתב לבנימין טנא ולספר לו מה חשתי שקראתי את ספרו " מתחת לעץ הערמון" ולא עשיתי כן.

      אז כשאני כותבת על ספר זה פיצוי על זה. ושהסופרת עונה אני שוב אותה ילדה.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת